"כוחה של חברה לעמוד נגד אויביה מבוסס על הכרתה, כי היא נלחמת עבור ערכים הראויים להגנה. שלטון החוק הוא אחד מערכים אלה". כך, בפשטות, במילים שנכתבו בפסק דין מלפני 35 שנה, אפשר לסכם את הסיפור שטילטל השבוע את החברה הישראלית.
עצם קיומו של הליך שיפוטי נגד החיילים החשודים בעינוי מחבלי נוח'בה העצורים בישראל, הוא אחד הדברים החשובים ביותר שקורים כעת בצה"ל. נדמה שהדבר הדחוף כעת לאחר עשרה חודשי לחימה, הוא להזכיר לחיילים ולציבור הישראלי שמה שמבדיל בינינו לבין חמאס הוא החובה לציית לחוק ולהתייחס גם למחבלים העצורים אצלנו בהתאם לדין. חובה להזכיר לעצמנו שצה"ל הוא צבא מקצועי, שחייליו אינם יכולים לנהוג כאילו היו מיליציות ובהן איש הישר בעיניו יעשה. שחובה, גם ברגעים הקשים ביותר וגם מול השטן עצמו, לשמור על ערכי צה"ל.
בצבא מקצועי, להבדיל ממחבלים או ממיליציות, קיימים הליכי משמעת והליכים שיפוטיים. ההליך השיפוטי הוא הוא תזכורת מתמדת לגבולות הכוח של הצבא וחייליו.
הציות לחוק, מעבר להיותו עקרון יסוד דמוקרטי, הוא גם ערך חברתי מרכזי בזהות של החברה הישראלית. נקודת המוצא המשותפת לכולנו היא שכלל גורמי שלטון, דרג מקצועי ודרג נבחר, אזרחים ועובדי ציבור, לרבות חיילים – כפופים ומצייתים לחוק. הדבר תקף ביתר שאת נוכח העובדה שהצבא שלנו הוא "צבא עם". כלומר, העובדה שמרבית העם נדרש לשרת בו בשירות חובה ובמילואים, קושרת את הצבא לציבור הישראלי באופן עמוק, קשר שלא קיים בצבאות שמבוססים על שירות וולנטרי. שלטון החוק הוא ערך בסיסי שעליו נשען האמון של החברה הישראלית בצה"ל, במשטרה ובגורמי ביטחון נוספים. זהו הבסיס ללגיטימציה שניתנת לישראל בזירה הבין-לאומית, גם אם זו למרבה הצער הולכת ודועכת.
האתוס לפיו צה"ל הוא "הצבא המוסרי בעולם" החל בסיפור המורשת על רס"ן חנן סמסון ז״ל, שנהרג באירוע שבו נמנע מירי על אישה ותינוק שמחבל החזיק כמגן אנושי, וכך מצא את מותו. לא אחת הזהירו חוקרים כי השירות הצבאי בצל מערכות לחימה חוזרות ונשנות עשויות להוביל לשחיקה במחויבות הפנימית של חיילי צה"ל, והמערכה הצבאית כולה, לקוד האתי המוסרי של צה״ל. החשש היה כי הנוכחות בשטח, בתנאים בלתי צפויים, קשים ומתמשכים יובילו לשחיקה בתפיסה של חיילים ביחס לקדושת חיי אדם וחשיבות הציות לחוק, לרבות העמדה לדין של כוחות אויב שנתפסים. מסתבר שאותה אזהרה התבררה כנכונה ולא מחוץ לגבולות המדינה, בתנאי השטח הבלתי צפויים, המורכבים והקשים שבעזה. כאן, ממש בין כותלי כלא צבאי שבתוכו חיילי צה"ל הנחשדים בלקיחת החוק לידיים ועינוי שבוי בניגוד לדין. גם ללוחמים מצטיינים אסור בהחלט לענות את מי שמוחזקים אצלנו ויש לקוות שהדברים לא באמת קרו. זהו בדיוק תפקידה של המערכת המשפטית – לברר את האמת.
לאחר מותם של אלון, יותם וסאמר, החטופים שנורו בשוגג על ידי צה"ל, התייחס הרמטכ"ל הרצי-הלוי לאותו קוד מוסרי שמאפיין את צה"ל, במילים: "מי שהתבלבל פה, גם מי שנלחם אתנו ועכשיו הניח את הנשק ומרים ידיים אנחנו שובים אותו אנחנו לא יורים בו. […] אנחנו לא יורים בהם כי צה"ל לא יורה בבן אדם שמרים ידיים. זה עוצמה, זו לא חולשה".
ייתכן שהמלחמה הארוכה הזו שיבשה משהו במצפן האנושי. אולי המילים של הרמטכ"ל נשמעו, אך לא באמת נקלטו. החשדות לעינוי ואינוס של מחבל נוח'בה – אם אכן התרחשו – הם לא רק לקיחת החוק לידיים אלא בעיקר כתם ערכי ומוסרי על מצחו של צה"ל. רק טיפול נחוש מול תופעות אלה יצליח אולי במעט להאט את ההידרדרות של שלטון החוק בישראל ושל המוסר היהודי.
>>> פרופ' סוזי נבות היא סגנית נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה. עו"ד ספיר פז היא עוזרת מחקר במכון
