בעוד המזרח התיכון ממשיך להתמודד עם סכסוכים ומתיחויות מתמשכים, באינטראקציה שקיימתי לאחרונה עם מקור מעניין, הוא העלה בפניי הצעה חדשה ונועזת לקידום נורמליזציה בין ישראל לסעודיה. ההצעה שהוא מביא תעורר מן הסתם דיון בקרב מומחים לאזור. הצעתו מתבססת על ניצול מורכב של יחסי הכוחות באזור, עם דגש מיוחד על תפקידה של סעודיה.
הגישה החדשה שהוא מציע להשגת הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה, מתבססת על לחץ דיפלומטי ואסטרטגי, תוך ניצול ההפרה הלא רשמית של מצרים את הסכם השלום בסיני, כמנוף לחץ על מצרים וסעודיה. המטרה היא ליצור מצב של "win-win" שיוביל לנורמליזציה עם סעודיה או לחיזוק השלום עם מצרים.
לדברי אותו גורם, "סעודיה, כמשקיפה מן הצד, מתהלכת בין ענקים מדינתיים שנלחמים זה בזה". הוא מתייחס במיוחד ליורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, שכבר חתם על הסכם נורמליזציה עם איראן "כי פחד מאיומי טרור במפרץ הפרסי". חשוב לציין כי בן סלמאן הוביל תוכנית רפורמות נרחבת בשם "חזון 2030", שמטרתה לגוון את כלכלת סעודיה ולהפחית את התלות בנפט. נורמליזציה עם ישראל, לדברי בעל ההצעה ואחרים, עשויה לתרום משמעותית לקידום יעדיו אלה.
יתרה על כך, תחת שלטונו של בן סלמאן, סעודיה עברה שינויים חברתיים משמעותיים, כולל מתן זכות נהיגה לנשים והקלות בחוקי הצניעות. שינויים אלה מצביעים על נכונות לרפורמות, אך גם מדגישים את המורכבות הפנימית שהממלכה מתמודדת עמה. במקביל, למרות מתיחות מסוימת בעקבות רצח העיתונאי ג'מאל חשוקג'י, היחסים בין סעודיה לארה"ב נותרו אסטרטגיים, כבר הודגם ששיפור מערכת היחסים עם "הדוד סם" הינו מניע שעשוי להשפיע על נכונותה של סעודיה לשקול נורמליזציה עם ישראל.
על רקע זה, ההצעה החדשה כוללת מספר שלבים מורכבים. ראשית, היא קוראת לישראל להשתמש בקלף המצרי ולעמיד בפני מצרים אולטימטום: סייעו בביסוס הסדר מדיני-ביטחוני בר קיימא עבור ישראל בעזה, או שתאפשרו לשלוחי סעודיה לעשות זאת. אחרת, מצרים תחטוף סנקציות אמריקאיות משתקות, נוכח ההפרה הצבאית של הסכם השלום בסיני.
מבחינת עיתוי ההצעה, יתכן כי זוהי שעת כושר. ד"ר ירון פרידמן ציין במאי השנה כי "בשם "המלחמה בטרור", הכניס הצבא המצרי לחצי האי אלפי חיילים ומאות משוריינים וטנקים. צילומי לוויין חשפו כי מצרים גם הכניסה כוחות אוויריים והקימה בסיסי מטוסים, צעד הנוגד לחלוטין את הסכמי השלום". עוד כתב ד"ר פרידמן כי "האיומים של מצרים הרשמית בניתוק היחסים עם ישראל מצוטטים משום-מה רק בתקשורת הערבית מחוץ למצרים". בחדשות המתפרסמות במצרים עצמה, מצרים מדגישה את חשיבות הסכם השלום להשגת הביטחון באזור.
סא"ל בדימוס אלי דקל, איש מודיעין בעברו וחוקר מצרים בהווה אמר ל"מעריב" כי הוא לא מצא "שום הסבר בתקשורת לכך שבשנתיים האחרונות מצרים מגדילה את כוחות השריון שלה בעוד 700 טנקים. וזה עוד אחרי שהם הודיעו על הכרעתם את הכוחות האסלאם הקיצוני בתוך סיני".
שנית, ההצעה מתמקדת בלחץ על סעודיה עצמה. הגורם שהביא את ההצעה מסביר כי "קיום ההסכם ללא ההפרה המצרית הנוכחית, עלול להביא לגל הגירה מרצועת עזה וממצרים למטרופולין הסעודי NEOM, שיהווה לחץ להסכמה למשוואה המוצעת. הוא מוסיף כי "חיסולי מהגרים בדרכם ממצרים לסעודיה מהווה איום על תדמית סעודיה – על רקע הפרת זכויות אדם, זכר לרצח חאשוקג'י".
NEOM הוא פרויקט שאפתני לבניית מטרופולין חדש בערב הסעודית בשטח של 26,500 קמ"ר. העיר מתוכננת להיבנות בדרומו של מפרץ אילת, באזור מצרי טיראן, בשטחה של ערב הסעודית והיא צפויה להיות מחוברת לחצי האי סיני באמצעות פרויקט הגשר בין מצרים לערב הסעודית. חשוב לציין כי הפרויקט הוא חלק מרכזי בחזון 2030 של בן סלמאן וכל איום על הפרויקט עשוי להיות רגיש במיוחד עבור הממלכה הסעודית.
ההצעה שנפרסה בפניי כוללת בשלב השלישי, גם מהלך לשילוב אינדונזיה, המדינה המוסלמית הגדולה בעולם, בתהליך הנורמליזציה: "נשתמש בקלף הנוכחות הצבאית המצרית כדי לגרום למצרים לשכנע את סעודיה לתת הסכמה לנורמליזציה בין ישראל לאימפריה מוסלמית, אינדונזיה", מציע האיש, שמתאר הסדר שבו "אינדונזיה תתחייב לנרמל את יחסיה עם ישראל ותשתתף בכוח פיקוח שלום באו"ם בציר נצרים. בתמורה, ישראל תצטרך לאשר את כניסת אינדונזיה ל-OECD ולפתוח קונסוליה אמריקאית לפלסטינים במזרח ירושלים".
אולם, למרות היצירתיות שבהצעה, אני מוצא שהיא מעוררת לא מעט תהיות. ראשית, יש לקחת בחשבון את היציבות הפנימית בסעודיה. בן סלמאן, למרות כוחו הרב, עדיין צריך לאזן בין כוחות שמרניים ומודרניים בממלכה, ונורמליזציה עם ישראל עלולה לעורר התנגדות פנימית חריפה.
שנית, כשומרת המקומות הקדושים לאסלאם, סעודיה נושאת אחריות מיוחדת בעולם המוסלמי. נורמליזציה עם ישראל ללא פתרון לסוגיה הפלסטינית עלולה לפגוע במעמדה זה. קשה להעריך כמה רחוק היא תהיה מוכנה ללכת בלי לגרור איתה את הסרח הפלסטיני, שאמנם במסרים כפולים, אבל כבר הדגימה יותר מפעם אחת שהוא עודף מבחינתה.
יתר על כן, המורכבות של היחסים האזוריים מקשה על חיזוי התוצאות של מהלכים כאלה. למשל, היחסים המשתפרים בין סעודיה לאיראן עשויים להשפיע על נכונותה של סעודיה לנורמליזציה עם ישראל.
מומחים אחרים שמתחשבים בכל אלה, מציעים גישות חלופיות, כגון קידום נורמליזציה הדרגתית באמצעות שיתופי פעולה כלכליים וטכנולוגיים תוך ניצול הרצון של סעודיה לגוון את כלכלתה. כמו כן, יצירת מסגרות אזוריות שכוללות את סעודיה ומדינות נוספות לשיתוף פעולה בנושאים משותפים, תוך ניצול האתגרים המשותפים כמו שינויי אקלים ומחסור במים יכולות להיות מנוף להעמקת היחסים.
אחרים מציעים התמקדות בקידום תהליך השלום הישראלי-פלסטיני כתנאי מקדים לנורמליזציה רחבה יותר. התקדמות בתהליך השלום עם הפלסטינים עשויה לספק לסעודיה את הלגיטימציה הנדרשת לנורמליזציה, אך לכך מתנגדים רבים בישראל שטוענים שעל כפות המאזניים, נורמליזציה עם סעודיה לא תאזן ביטחונית מציאות בה לצידנו מדינה פלסטינית המושתתת על ערכי טרור.
סתירה נוספת שאני מוצא בתרחיש המוצע, היא העובדה כי לא בהכרח נורמליזציה של ישראל עם סעודיה היא משהו שמצרים שואפת אליו. מחד, הדבר יטשטש את הביקורת הפנים ערבית כנגדה מאז שחתמה עם ישראל על הסכם השלום בניגוד להסכמות הפנים ערביות בוועידת חרטום.
מנגד, אל"מ במיל' דקל הסביר כי נורמליזציה של ישראל עם סעודיה רק תוסיף ותדחק את מצרים שיש לה מקום ורצון לחזור לעמדת הובלה. דקל התייחס בעבר לסוגיה ואמר: "הסכם השלום בין ישראל לסעודיה, שארה"ב מנסה לרקוח, פוגע קשות במצרים – גם מבחינת הכבוד. ארה"ב חותרת לכך שסעודיה תהיה הציר המרכזי של העולם הערבי ויהיה סוג של מרכז סחר עולמי שיעבור דרך הודו, סעודיה ונמלי אשדוד וחיפה, ישנעו סחורות מאסיה לאירופה ואז מצרים תידחק יותר".
"למצרים אין שום עניין בהגשמת החלום האמריקאי", קבע דקל. "יש לה בעיה, כי היא לא יכולה לצאת נגד ארה"ב שהיא סוג של מממן. ובוודאי לא לצאת נגד סעודיה, שהיא המממנת המרכזית של מצרים לאורך עשרות שנים – אז היא בדילמה. לכן, היא תעשה במחשכים כל מה שהיא יכולה, כדי לחבל בהסכם המתרקם", הסביר.
כמו כן, השימוש בהפרת הסכם השלום כמנוף לחץ צריך להיבחן בקפידה. הוא עלול להוות סיכון ממשי ליחסים עם מצרים ולפגוע בשותפה אסטרטגית קריטית לישראל. זה משחק פוקר שעשוי להביא אולי את התוצאה הרצויה, אך באותה מידה עלול גם לשבש יציבות. יש להכיר בכך שהגבול המצרי, לפחות לעת עתה נותן שקט, גם כשאנו יודעים ולא שוכחים שלמצרים חלק גדול בטיפוח המפלצת של חמאס.
לסיכום, בעל ההצעה טוען כי "אם לא נשיג שלום דרומי חדש, לפחות נחזק את השלום הדרומי הישן. הרעיון המודרני נכון, המקום לא נכון; לחץ צבאי חיצוני נדרש, אבל לא בכוחנות צבאית בעזה – אלא על ידי חכמה מדינית במפרץ אילת". אמנם ההצעה מעלה שאלות רבות, דורשת ליטוש והתמודדות עם כמה רכיבים רופפים בה ותעורר מן הסתם ביקורת, אך היא בהחלט מדגישה את הצורך את הצורך בחשיבה יצירתית בתהליכי השלום במזרח התיכון. האם זוהי הדרך להתקדמות דיפלומטית משמעותית, או שמא סכנה גדולה מדי? הדיון בוודאי ימשיך, אך ברור כי פתרונות חדשניים נדרשים כדי לקדם שלום ויציבות באזור.
תפקידה המרכזי של סעודיה בכל תהליך נורמליזציה עתידי ברור, אך הדרך להשגת יעד זה נותרת מאתגרת ורצופת מכשולים. בעוד שגישה נועזת כזו עשויה להיות הדרך קדימה, ייתכן שנדרשת זהירות רבה יותר בהתחשב במורכבות האזורית. ללא ספק, הדיון בנושא זה ימשיך להתפתח ולהעסיק את קובעי המדיניות והמומחים למזרח התיכון בחודשים ובשנים הקרובות והמשך התהליכים בדרך כזו או אחרת יקבע במידה רבה על סמך מי שיתפוס את מקומו של הנשיא ביידן בחדר הסגלגל.
