על רקע הטור בעיתון "ניו יורק טיימס", שבו קראו אהוד ברק, תמיר פרדו, דוד גרוסמן וכותבים נוספים לקונגרס האמריקאי שלא לאפשר לראש הממשלה בנימין נתניהו לנאום, פרצה סערה ציבורית רחבה. אהוד ברק, ראש הממשלה לשעבר, לא נשאר אדיש לדברים שנכתבו בטור, וגם הפרשן הפוליטי עמית סגל התייחס לנושא במאמר משלו, מה שהוביל לתגובה חריפה מצד ברק.
בטור שפורסם בניו יורק טיימס, אהוד ברק, ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו, הסופר דוד גרוסמן ועוד כותבים מכובדים אחרים, פנו בקריאה חריפה לקונגרס האמריקאי שלא לאפשר לנתניהו לנאום. הם טענו כי נתניהו אינו מציג תכניות ברורות לעתיד ואינו מתאים להוביל את ישראל במצב הנוכחי. המאמר עורר סערה רבה וגרר תגובות רבות מצד פוליטיקאים ואנשי ציבור בישראל.
במקביל, הפרשן הפוליטי עמית סגל הגיב למאמר בטור משלו, שבו תקף את הכותבים ובמיוחד את דוד גרוסמן. בין היתר, כתב סגל כי "דוד גרוסמן כתב לניו יורק טיימס מאמר נגד הזמנת נתניהו לקונגרס בין היתר בגלל שלא הציג תכניות ליום שאחרי. ראוי להזכיר שתכניתו של גרוסמן, אותה קידם במרץ, הייתה לדבר עם החמאס".
אהוד ברק לא נשאר חייב והשיב לעמית סגל בחשבון ה-X (טוויטר לשעבר) שלו בצורה חריפה: "שופר סדוק של נתניהו משתלח בדוד גרוסמן: ׳למה גרוסמן תהה לפני 10 שנים מדוע נתניהו לא מדבר עם חמאס?׳ סליחה! מה אתה רוצה מגרוסמן? זה נתניהו שהתכתב עם סינואר (׳סיכון מחושב׳) ושיחד אותו ב-1.5 מיליארד דולר, חצי מזה להתחמשות. ביבי קרא לחזק את ה׳נכס׳ חמאס, לא גרוסמן. ׳טול קורה מבין עיניך׳".
התגובה החריפה של ברק לסגל מדגישה את העימות החריף בין התומכים למתנגדים לנתניהו בתקופה האחרונה. בעוד שסגל, המוכר כתומך נתניהו, ניסה להציג את גרוסמן והכותבים האחרים כמבקשים לפגוע בישראל באמצעות פנייה לקונגרס האמריקאי, ברק הדגיש כי מדובר בצעד שנועד להצביע על כישלונותיו של נתניהו בהתמודדות עם האתגרים הביטחוניים והמדיניים של ישראל.
העימות בין ברק לסגל חושף את הקיטוב העמוק בחברה הישראלית ואת המחלוקות החריפות בנוגע למדיניות הביטחון והחוץ של נתניהו. סגל, בתור פרשן פוליטי בעל השפעה, מנסה לשמר את תמיכת הציבור בנתניהו על ידי הצגת מתנגדיו כמי שמזיקים לאינטרסים של המדינה. מנגד, ברק ואנשי ציבור אחרים מתמקדים בהצגת הכשלים של נתניהו ובדרישה לשינוי כיוון.
במציאות הפוליטית הנוכחית, כאשר ישראל מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים משמעותיים ועם מתיחות גוברת בזירה הבינלאומית, הוויכוח הזה אינו רק עניין של דעות שונות אלא גם של הבנת הדרך הטובה ביותר להבטיח את עתידה של המדינה. התגובות הנוקבות משני הצדדים משקפות את הלהט והחשיבות שמייחסים הצדדים השונים לשאלות הללו.
המאמר בניו יורק טיימס והתגובות שהתעוררו בעקבותיו ממשיכים לעורר הדים ולהצביע על הפערים העמוקים בדעות ובתפיסות לגבי הנהגת המדינה. המאבק הציבורי והפוליטי הזה צפוי להמשיך ולהיות חלק מרכזי מהשיח הציבורי בישראל, במיוחד כאשר נתניהו נותר דמות מרכזית ומעוררת מחלוקת בזירה הפוליטית המקומית והבינלאומית.
