אלפים התכנסו הערב (מוצאי שבת) בכיכר החטופים בתל אביב ובשער בגין של הקריה, ואלפים נוספים בספורטק בקריית גת, סמוך למקום מושבה הזמני של קהילת ניר עוז, לציון יום הולדתו השני בשבי של כפיר ביבס ו-470 ימים שהחטופים נמצאים בשבי. העצרת מתקיימת בעיצומה של ההיערכות לכניסת הסכם הפסקת האש ושחרור החטופים לתוקף מחר בבוקר, כששחרור ראשון של שלוש חטופות אמור להתחיל כבר מחר בערב.
למרות הציפייה הדרוכה לתחילת יישומו של ההסכם, האווירה במוקדי ההפגנה אינה מפויסת. התחושה היא שההסכם מגיע מאוחר מדי, וחשש כבד מלווה את הנוכחים לגבי יישומו.
אופיר שרעבי, ביתו של יוסי שרעבי שנרצח בעזה, אמרה בכיכר החטופים: ״ההסכם מגיע מאוחר מדי, אני לא מבינה למה אי אפשר פשוט להחזיר את אבא. החזרת הנרצחים הם חובה כדי לתת להם כבוד אחרון וגם לתת לקרובים שלהם לסגור מעגל. אני מתרגשת לקראת החזרה של אלי. אסור לעצור, חייבים להביא את כולם לקבורה. זה אבא שלי שם״.
אלפי מפגינים סמוך לשער בגין של הקריה, יום לפני כניסת הפסקת האש לתוקף (צילום: הדס יום טוב)
טליה דנציג, נכדתו של אלכס דנציג, אמרה בהפגנה בבגין: "איך אני אמורה להכיל את זה שנלחמנו, אבל לא חזרנו בזמן? ראיתי את הפחד בעיניים של משפחות החטופים שהגיעו ללוויה שלך, שיהפכו ממשפחות חטופים למשפחה כמו שלנו. משאלת הלב שלי היא שהנשמה שלך, סבא, תנוח באמת, ואני יודעת שלא תנוח עד שכולם יחזרו. נעשה הכל כדי שכל שלבי העסקה יתממשו, עד שכל החטופים יחזרו הביתה. לא ניתן להם להקריב את חיי החטופים וחיים החיילים למען שימור מלחמה אינסופית שמובילה אותנו לתהום".
עדינה משה, שנחטפה לעזה ושוחררה בהסכם בנובמבר 2023, פנתה למשפחות בעצרת של קהילת ניר עוז בקריית גת: "אני מקווה שזה יהיה שבוע טוב. אני פונה למשפחותיהם וקרוביהם של החטופים, בתקווה רבה שיחזרו הביתה. עד שנראה זאת בעיניים ונחוש את חיבוקם לא נדע דבר. עם השמחה, ייקח זמן להחלים. הם ייצאו מהמנהרות, אבל המנהרות נשארות בנשמה הרבה מאוד זמן".
עדינה משה בעצרת של קהילת ניר עוז בקריית גת (צילום: ניצן צבי כהן)
משה הוסיפה: "דרכם תהיה ארוכה עם שובם. הצלקת היא גדולה ולרפא אותה ייקח הרבה זמן אם בכלל. היו סבלניים, קשובים. בקשו את רשותם לכל מידע שאתם רוצים להעביר אליהם. הם לא יכולים להכיל את החיים הרגילים. אל תספרו מה קורה בפוליטיקה, אלא אם ירצו לדעת. אין להם מידע על חבריהם, שכניהם, על החיילים שנופלים. הם חיים בגיהינום אפל ולפתע מגלים שהשמש עודנה זורחת. הם לא יודעים שבארץ הכל מתנהל כרגיל. לא שרבים בעם נלחמים עבורם ללא לאות. לא מה אתם, המשפחות, מרגישות. לא כמה חטופים נרצחו. הם חוזרים אחרים. הם ימשיכו לפחד. הם בנשמתם עוד ימשיכו זמן רב להישאר במנהרות למרות החזרה. והידיעה שעוד נשארו שם המון חטופים גורמת תחושת אשם קשה מנשוא. נסו להראות להם שעוד יש בשביל מה להמשיך את החיים.
"למשפחות החטופים שטרם ישובו, לא נעזוב אתכם. נאבק עד החזרת כל החטופים לבתיהם, והחללים שישובו לקבורה הולמת. אני מבקשת מכאן את סליחתו של חיים פרי שנרצח במנהרות. על הוויכוח שהתעורר בינינו כשאמרתי שייקח חודשיים לפחות עד שנשוחרר והוא אמר, שנתיים. חיים צדק, אבל לא עלה על דעתי שהוא יירצח שם. לחברים שהיו איתי במנהרות – תהא מנוחתכם עדן.
