בשבוע האחרון היינו עדים להחרפת המצב בצפון. לגליל העליון נורו עשרות שיגורי רקטות, כטב"מים וטילי נ"ט. והיירוטים גרמו לשריפות ענק במספר מוקדים. בשל התחממות הגזרה, יותר ויותר קולות בצה"ל, בכנסת, ובקרב תושבי הצפון, מביעים רצון להגיע להחלטה לגבי האפשרות של מלחמה כוללת מול החיזבאללה בלבנון. בראיון לערוץ הרדיו 103FM בנושא, אמר אלוף (מיל') עמוס מלכא, לשעבר ראש אמ"ן, לניסים משעל וגאולה אבן סער: "הייתי ממליץ לדרג המחליט להחליט. אנחנו שמונה חודשים במלחמה, גם בצפון. אין שום מטרות למלחמה, לא היה דיון על מטרות המלחמה בצפון" עוד אמר, שצה"ל מתכונן לכל התרחישים האפשריים, אבל מנוע מלפעול כל עוד אין כיוון ברור למלחמה. מלכא הביע את דעתו לגבי המשך המערכה, וחילק את מטרות הלחימה לשלושה שלבים: בשלב הראשון, יש לחסל את האיום הישיר של ירי נ"ט, כטב"מים וכו' על הישובים בצפון. יחד עם זאת, מלכאה מדגיש שיתכן שישראל אינה ערוכה ליעד השאפתני של כניסה ללבנון והשמדת כל מאגרי התחמושת של החיזבאללה. הסרת איום הרקטות מצריך כניסה לעומק לבנון, צפונה מביירות, ושהייה ארוכה בלב שטח האוייב. מבצע כזה וודאי יגרום לנפגעים רבים מכוחותינו. בנוסף יש את בעיית פיצול הלחימה לשתי חזיתות – מה שעשוי להחליש את צה"ל לאורך זמן, הוסיף מלכא. בנוסף, הוא טוען שהשהייה הארוכה של כוחות צה"ל, כ- שמונה חודשים ברצועת עזה, זו טעות ניהולית ברמה המדינית והלאומית.
נראה כי ישנן שתי דרכים להגיע לפיתרון הבעייה הביטחונית בצפון:
האחת עוברת דרך הסכם מדיני, "עם אפס סובלנות לכל הפרה" לדבריו של מלכא, שדווקא תומך באפשרות המדינית, כל עוד ישראל תשאר איתנה בעמדתה שלא להשלים עם הפרות ההסכם.
הדרך השניה, המשיך מלכא, עוברת דרך לחימה, ויש מחיר לשלם. את מחיר הלחימה לא ישלמו רק חיילי צה"ל, אלא גם תושבי הצפון שבמשך שמונת חודשי הלחימה סופגים טילים
כשנשאל מלכא על עסקת הפסקת האש שהגיע מנסראללה, השיב: "הפסקת אש זה כישלון" מכיוון שאין לתושבי הצפון אמון בביטחון שלהם לשוב לביתם ושגרת חייהם במצב כזה.
בדרג המדיני, הבכירים חלוקים בדעותיהם. גנץ מדבר בעד לחתור לעסקה ולהתפנות מגזרת הצפון. נתניהו לעומת זאת, אומר שהסכם מדיני עומד על הפרק רק רק אחרי השגת יעדי המלחמה בגזרת הדרום. שר הביטחון גלנט תומך באפשרות של הסכם דיפלומטי, והיה והמאמצים הדיפלומטיים נכשלים אז לא תהיה ברירה אלא להכנס למערכה כוללת.
לסיכום, השאלה המרכזית שעומדת על הפרק היא האם אין מנוס ממלחמה כוללת עם חיזבאללה בלבנון, או שיש סיכוי להסכם מדיני נחוש כזה או אחר, הנשען גם על ערבויות בינלאומיות, בתנאי שישראל לא תסכים להפרות.
ישנה שאלה נוספת, שקשה לשאול, אבל גם קשה להתעלם ממנה שמונה חודשים אל תוך המלחמה הקשה: מה הממשלה הזו עוד לא עשתה נכון מאז שבעה באוקטובר? והאם לא הגיע השעה להחלטות נכונות, שיקדמו את סוף המלחמה?
