שלום, כאן הקברניט; עיני המזרח התיכון כולו, בדגש על ישראל, נשואות כבר חודשים אל סוריה – שנמצאת תחת הנהלה חדשה. אחמד א-שרע, מחבל גדול לשעבר ונשיא מתחיל, שמנסה לשכנע את העולם שזנח את הקלשניקוב והג'יהאד לטובת שלטון שפוי ומאוזן – משהו שסוריה רעבה לו אחרי רוצח ההמונים בשאר אסד.
לטורי "הקברניט" הקודמים:
לא ברור לאן ילך השליט: מצד אחד, כבר היו במזה"ת לא מעט אישים שהוגדרו כפעילי טרור בידי מישהו והפכו למדינאים גדולים; בטח שמעתם על יצחק שמיר. אך מצד שני, סוריה היא מערכת כאוטית וג'יהאדיסטים שונאי ישראל משפיעים בה על השלטון. היום נדבר על מצב בו יטעו הסורים ויבחרו בדרך המלחמה – ונכיר את הכטב"מים המיוחדים שלהם, שמהווים איום שצה"ל עדיין לא נתקל בו, ועלול להסב לנו אבדות בחזית.
אבל המיליציות האנטי ממשלתיות בסוריה מאוד התקשו לבנות כלים אפקטיביים, והיה להן מחסור גדול ברכיבים. ואז נחתו בסוריה מהגרים בלתי צפויים: קבוצת מהנדסים ג'יהאדיסטים מסין, בני המיעוט האויגורי; הגיעו, והתיישבו במערב העיר אידליב. הם גויסו לג'בהת אל נוסרה, והשתמשו בידע שלהם לתכנון ועיצוב כלי טיס, והקמת סדנאות ומפעלים.
מהר מאוד נולדה תפיסת פיתוח והפעלה של כטב"מים שטרם נראתה במיליציות אחרות, בוודאי שבמזרח התיכון. במבט ראשון נראים הכטב"מים של הג'יהאדיסטים בסוריה פחות או יותר כמו כטב"מי טרור סטנדרטיים. אך יש שלושה הבדלים דרמטיים בין הכלים שלהם והכלים שהופעלו מאיראן, לבנון, עיראק ותימן – והם שיחקו תפקיד משמעותי בהפלת צבא אסד בסוף 2024.
ההבדל הראשון הוא במה שהכטב"מים האלה נועדו לעשות – מה שמתבטא היטב בביצועים. למשל, לכל הכלים של תחריר א-שאם יש טווח קצר פי 50 עד מאה משל הכטב"מים מתוצרת איראן, והם נראים כגרוטאות, פשוטים ברמה של חוג טיסנאות מאולתר.
הסיבה היא שהאיראנים בנו את הכטב"מים המתאבדים שלהם בתור נשק למתקפה אסטרטגית ארוכת טווח, לאמור לפגוע במטרות נייחות בעומק: בסיסי צבא, שדות תעופה, ערים ותשתיות. הכלים הם מונחי לוויין כדי שיוכלו לפגוע בדייקנות ממאות ואלפי קילומטרים, והכלים אוטונומיים כדי שמי שמשגר אותם יוכל לברוח לפני שיתגלה.
לעומת זאת, הסורים פיתחו כטב"מים שנועדו לתפקד כגורם אש שמשתתף בהתקפה ניידת מטווח קרוב – עד כדי טווח ראיה. למפעילים שלו אין מה להתחבא, הם יורים על יעדים שנמצאים גם ככה תחת התקפה ישירה של חוליות מסתערות.
הכטב"מים הסורים נועדו לפגוע במטרות ניידות כמו טנקים, מחלקות אויב, שיירות, ומטרות נייחות שמתגלות בשטח – שטחי כינוס ועמדות אש חדשות. כמובן שגם כאן תהיה תקיפה של בסיסים, אך המיקוד הוא במטרות גמישות.
איך זה נראה? חוליה סורית קדמית תמצא מטרה, תדווח לצוות כטב"מיסטים שתוך דקה ישגר אליה אחד, ותשלוט בו ידנית עד לפגיעה מדויקת. למה ידנית, ולא בהנחיית לוויין? כדי שהכלי יישאר גם זול לייצור, וגם פחות נוח לשיבושים נרחבים.
19 צפייה בגלריה
כטב"מ נפץ סורי בדרכו למטרה – רכב צבאי (יתכן שמשאית נ"מ) בתוך מסתור
(צילום: תיעוד סורי)
כן, זה נכון שאפשר לשבש בקלות שידורים של מצלמת כטב"מ ותקשורת רדיו עמו, אבל הסורים לא פראיירים; הכלים שלהם עובדים בתחומי תדרים בהם משתמש גם האויב בגזרות המותקפות. מה יעשה, ישבש תקשורת גם לעצמו, ועוד בזמן התקפה?
כך יכולים הסורים לבנות את הכטב"מים הכי פשוטים וזולים בעולם, אלה בעצם טיסני רדיו לכל דבר. טווחי ההתקפה קצרים, עשרות ק"מ בלבד – מה שמבטל את הצורך בחומרים מאוד קלים, מנועים מאוד יעילים או עיצובים מיוחדים.
לחלק מהדגמים יש גוף עשוי שלדת עץ, וכנפיים מקלקר מצופה יריעת פלסטיק, כשבתוכן קורת עץ. לדגמים אחרים יש גוף שעשוי כולו מפיברגלס, ותועדו גם דגמים בהם הגוף הוא צינור פלסטיק ביתי, כמו שיש לרובנו בשירותים.
כך מתקבלים לא רק מחיר של עד אלף דולר ליחידה, אלא גם אתגר גילוי; קלקר לא מחזיר שידורי מכ"מ כמו מתכת, והכטב"מים חמקניים למדי.
ההבדל השני הוא הדרך שבה המיליציות הסוריות מנהלות את מתקפות הכטב"מים שלהן. החימושים לא מופעלים בצורת שגר ושכח, וכל מטרה מקבלת טיפול מקיף: הסורים לקחו שיטות מוצלחות שקיבלו מהאוקראינים, שילבו במערכות בקרה שבאו מטורקיה, ובנו נהלים להעברת מטרות במהירות בין תצפיות ולוחמים בחזית ובין צוותי הכטב"מים – ולהבין האם המתקפה הצליחה.
כל מטרה שמותקפת תלווה ברחפן שעושה BDA, שזו הערכת תוצאות תקיפה שמאפשרת להבין האם אפשר למחוק את המטרה מהרשימות, או שצריך לתקוף אותה שוב. ככה יודעים הסורים בדיוק מה חוסל, ולא מבזבזים משאבים על תקיפות חסרות ערך.
יודעים איך מחבלים מאיראן, תימן, עיראק ולבנון עושים BDA? פותחים טלגרם וטלוויזיה ישראלית, כדי לראות מה אומרים פה בארץ.
אין להם קשב או יכולת טכנית לביצוע ניטור בזמן אמת של המתקפה בגלל הטווח, ויותר מכך – בגלל המטרה שלהם; המחבלים רוצים לזרוע בהלה ופחד, לא להשמיד משהו שנועד לסייע בהתקדמות של מתקפה ניידת. מבחינתם, ברגע שדיווחו פה על המתקפה אפשר לסמן וי.
וההבדל השלישי הוא במפעילים, האנשים שמשגרים את הכטב"מים: צבאות הטרור האחרים לא משקיעים יותר מדי באנשים, משום שהכלי עושה את רוב העבודה. צריך רק להגיע לשטח עם כטב"מ מתודלק, להפעיל סוללה ולכייל טייס אוטומטי, להזין לו נ"צ ולשגר. כל מחבל יכול לעשות את זה; שליח פיצה לא צריך להיות שף.
אבל בגלל שהכלים של סוריה ידניים, המפעילים שלהם עוברים הכשרה הרבה יותר ארוכה ועשירה, והם מיומנים בתרגולים זריזים ומענה בזמן אמת לסיכונים כמו מכשולי טיסה ואפילו אש אויב. למשל, מפעיל שמזהה שובל של טיל נגד מטוסים יוכל לנסות לצלול או לזגזג קצת, משהו שכלי אוטונומי לא יעשה.
הצוותים המוסמכים נקראים יחידות שאהין (נץ), והכשרתם בוצעה בסיוע מומחים זרים תוך שימוש בסימולטורים כדי שלא לחשוף מתקני אימונים. לאחר השלמת הקורס, מקבלים המפעילים גישה לתוכנה, שיוכלו להתאמן גם בבית ולשמר כשירות. אז עכשיו כשהבנו את ההבדלים, בואו נכיר את הכטב"מים של היאת תחריר א-שאם. אין הרבה שידוע על הדגמים הספציפיים מחוץ לסוריה, ואפילו השם שאהין מתייחס גם ליחידה המפעילה וגם לכלים עצמם.
נתחיל בגדול והכבד מכולם: השאהין הרקטי, לו אקרא שאהין מטיפוס A. אורכו יותר משלושה מ' וקוטר גופו כ-300 מ"מ. עם גוף ברזל חשוף וצורה של רקטת בורקאן מאולתרת, כנפיים מרובעות שנראה כאילו חוברו לגוף בידי מישהו שלמד ריתוך בהתכתבות, וחרטום של ארובה, זהו טוען רציני לתואר "המכונה המעופפת הכי מכוערת בטבע".
אבל מה שאתם רואים פה הוא פונקציונליות נטו: לשאהין הרקטי יש צורה של רקטה ארטילרית כבדה כי זה מה שהוא: קליע רקטי עם כנפיים, על שלט רחוק. חרטומו נראה כראש קומקום משום שזו צורה שקל יותר להפיק מאשר אף מעוגל אווירודינמי – מה שמקל על ייצור בכל מחרטה מתאימה בידי פועלים ברמה נמוכה.
לאווירודינמיקה חשיבות נמוכה משום שהשאהין נשען על עוצמה ולא יעילות: בעוד כטב"מים אלגנטיים מאיראן משתמשים ברקטה רק כדי להמריא, שאהין A מונע ברקטה, שפועלת לאורך כל טיסתו. רוב הגוף הוא בעצם מיכל דלק, שמספיק לטיסה של כ-20 ק"מ. הדיוק מפתיע: בזכות השליטה הידנית, מצליחים המפעילים לקלוע במטרה בגודל מכונית או חדר כל עוד הראות טובה.
והפגיעה הרסנית ביותר: יש לו מטען נפץ של עד 100 ק"ג, שככל הנראה גם הוא מרקטה ארטילרית כבדה. הסורים לקחו ארטילריה כבדה לטווח קצר, והפכו אותה לנשק מדויק בעלות מינימלית.
והם הפעילו אותה היטב, גם נגד מטרות בהן חלון התקיפה חייב להיות מדויק מאוד: בעיר חומס נערך טקס סיום באקדמיה הצבאית של אסד, וכטב"מ שפגע ברחבת המסדרים הרג 110 איש ופצע עוד קרוב ל-200.
הכטב"מ הבא בקטלוג הרבה יותר סטנדרטי במבנה הפעולה שלו: שיגור עם רקטה קטנה, הפעלת מנוע מדחף מבוסס בנזין או חשמל, וטיסה למטרה. אנו נקרא לו שאהין B, אחרי שנתרשם מהמראה שלו – לגופו פרופיל מרובע ולא עגול כמו של כל כטב"מ סביר, והוא נראה מאולתר לגמרי.
הגוף עשוי כולו מפיברגלס, וככל הנראה שהצורה המרובעת נועדה להקל על הייצור. המצלמה, המשדרים ורכיבים כמו מד הגובה פשוט מודבקים עליו מבחוץ מאותה הסיבה. כך גם קל יותר לתקן ולהחליף מערכות בשטח כשצריך.
לפי הערכות, כלי זה שימש גם לתקיפת מטרות איכות כמו שגרירות איראן בסוריה, מערכי גילוי ומפקדות. כמו כן, תיעודים שפרסמו הג'יהאדיסטים מראים שיגור שלו אל שדה תעופה – יתכן שמדובר בבסיס חמיימים שספג פגיעות מאש כטב"מים מתאבדים קטנים.
הכלי הבא שנמצא בסוריה, אותו אכנה שאהין C, נראה מאוד מוכר: צורתו דומה לשל כטב"מ ה-DARTS האוקראיני, אם היה נבנה בתקציב של ועדת קישוט בבית ספר יסודי. יש לו גוף מעץ וכנפי קלקר, מנוע בנזין קטן בחזיתו, וזנב בקצה קורה ארוכה אחודה.
אבל הכלי הסורי תועד עוד ב-2018, שנים לפני שפותח ה-DARTS; מאוד יתכן שעיצובו נשען על של טיסני רדיו בסיסיים, ומקורו בתכנונים של המהנדסים הסינים שהיגרו לסוריה.
הריסות כטב"מ כזה שיורט בסוריה הראו שכבת כדורי מתכת שנועדו לשמש כרסס עבור מטען נפץ, יתכן שביזימה מהאוויר לכיסוי שטח גדול יותר ופגיעה באויב מאחורי מחסות.
כמו כן, ישנם תיעודים של הפעלה שלו ככטב"מ תוקף: תחת כנפיו הותקנו מתלי נשיאה לפצצות מרגמה, ופצצות מטול שקיבלו זנב שהודפס במדפסת תלת ממד כדי שייפלו ביציבות.
את הרשימה סוגרים רחפנים רב משימתיים מסוגים שונים, חלקם רחפני חובבים של DJI ואחרים – רחפנים תעשייתיים גדולים יותר. כולם הותאמו לנשיאת חימוש – רימונים, פצצות מטול, ומוקשים, ותועדה הפעלה שלהם במודל האוקראיני: הטלת חימוש על חיילים, טנקים ונגמ"שים, לפעמים בול לתוך הקבינה.
אוקיי, אז מה עושה את כל זה מסוכן לצה"ל בצורה חריגה? הרי אנחנו לא הצבא הסורי הנשיאותי, והחיילים שלנו נהנים מהרבה דברים שעוזרים ללחימה, ולא היו לחיילים של אסד. למשל, סוללות כיפת ברזל וסנסורים מתקדמים, כוונות רובה חכמות, ואוכל בכל ארוחה. מה כל כך מאתגר בכטב"מים של תחריר א-שאם?
נתחיל במצב בשטח: צה"ל עדיין נמצא סטטי בעמדות ומוצבים, וחשוף למתקפות של אויב זריז ומתמרן שיכול להשתמש באמצעים מסוכנים כמו נ"ט, ובאש ארטילרית. הכטב"מים של הסורים משלבים את היתרונות של השניים: דיוק של נ"ט עם טווח של ארטילריה.
ובגלל השיגור מטווח קצר, זמן החשיפה של הכטב"מים מאוד קצר ויש חלון מוגבל ליירוט שלהם – וההנחיה שלהם מקשה על שיבושים. כן, זה משהו שלא יאתגר את תותח הלייזר שמפותח בימים אלה אצל רפאל, אך הוא אינו מבצעי כרגע ואני לא יודע איך יתמודדו האמצעים האחרים שלנו עם השאהינים הללו. בנוסף, זיכרו שגם הלייזר הוא גורם אש, שיודע לירות רק על מה שמצאנו בזמן; לא קל לגלות כטב"מ מקלקר ופיברגלס שטס רק דקות בודדות.
אבל סוריה 2.0 היא עדיין לא אויב; אחמד א-שרע באמת יכול לקדם פה מזרח תיכון חדש, ואני באמת מקווה שכך ישכיל לעשות.
בסופו של דבר גם הג'יהאדיסטים הכי קשוחים יודעים איזה מחיר נורא משלם מי שמחליט לתקוף את ישראל – מחיר שלא יוכלו לעמוד בו כרגע, בעודם בונים מחדש את המדינה שהם אוהבים. שימרו על עצמכם, היו עירניים וננצח.
