צילום:
ספורט 5
היה חייב להיות על הפרקט. מוטלי (אלן שיבר) | צילום:
ספורט 5
במחצית המשחק, שוגר טיל על ידי נאצים מתימן על מנת להרוג יהודים במרכזי אוכלוסיה אזרחית. הטיל יורט על ידי מערכת החץ הישראלית, יש גם THAAD אמריקאי אם צריך, ויש חסדי שמיים. היהודים ניצלו. אבל בסוף המשחק, ג׳ארד הארפר שיגר טיל בליסטי מתוך הידיים שלו, ולהפועל ת״א לא הייתה מערכת אמריקאית ליירט את הטיל, לא מערכת חץ ישראלית שתגן עליה, לא חסדי שמיים שירחמו. היא נשארה רק עם חץ שנתקע עמוק בתוך הלב שלה, כשהשיגור של הארפר פגע היישר בתחתית הרשת, וסיים את העונה שלה, עם סגל השחקנים היקר בליגה, עם המאמן היקר והנפוח ביותר בליגה, ללא אף תואר מקומי. וזה היה אצלה בידיים.
לא לוקחים מפתח של חביתוש
ההפסד הזה הוא על דימיטריס איטודיס, מאה על מאה. אם לארז אדלשטיין יש את ה-2:27 שלו, לאיטודיס מעכשיו יש את ה-2:28 שלו. זה היה הזמן לסוף המשחק, כשהקבוצה שלו הובילה בשש נקודות, ואז, במהלך תמוה, שלא לומר שומט לסתות, איטודיס הוציא את ים מדר וג׳ונתן מוטלי. מדר לא שיחק חודש וחצי וחזר למשחק השלישי כמו גבר, כמו שהוא יודע, כדי להוביל את הקבוצה. זה היה המשחק הראשון בסדרה בו הפועל ת״א שלטה בדומיננטיות כמעט לכל אורכו, והצליחה לממש את היתרונות ההתקפיים שלה בזכות הנוכחות שלו, הפיק אנד רול שלו עם מוטלי, והסיטואציות שהוא מייצר עבור אחרים.
כשכל העיניים היו עליו כדי לראות איך הוא מגיב לחזרה מהפציעה שלו, האם הוא מסוגל להישאר חזה מול חזה נגד הארפר, האם הוא לא מפחד להגיע לטבעת, מדר שיחק כאילו מעולם לא עזב. מעבר לכך, מדר על המגרש מונע מאנטוניו בלייקני, במשחק זוועות, לקבל החלטות, ראה איבוד הכדור האחרון שברח לו מהיד בשניות הסיום. מדר גם הוריד את הלחץ הירושלמי מבר טימור, הפעיל בעצמו לחץ על הארפר, שנתן משחק מהגיהנום עד הרבע הרביעי, ולא נראה כמו שחקן שחושש מפציעה או שחוזר מהשבתה ארוכה. הוא נראה טרי ורענן, חכם ואנרגטי, כאילו זה משחק מספר שלוש בגמר היורוקאפ. מדר היה אתמול האיש של הפועל והיה חייב להיות על המגרש כדי לסגור את הסיפור או להכיל את הריצה של ירושלים.
חברו לסיפסול, ג׳ונתן מוטלי, הוא נשק שאין לאף קבוצה בליגה, וגם לירושלים עם אוסטין וויילי (שהרג את ברונו קאבוקלו בריבאונד ההתקפה), אין תשובה אליו. החילוף ההגנתי המשולש שהקבוצה מהבירה עשתה כדי לטפל בפיק אנד רול של מוטלי, נתקל בהכנסת כדור אל הגבוה בלואו פוסט, ומשם קריאת המצב שלו נגמרה בזריקה פנויה של פוסטר או תומר גינת. באמת תענוג. איטודיס הוציא את מוטלי בגלל העבירה הרביעית שקיבל, אבל במשחק כזה, בזמן שנותר, מוטלי חייב להיות על המגרש. ״למה שאני אוציא אותו?״, היה צריך לומר איטודיס, ״שהשופטים יוציאו אותו״. ועל זה הוא ויתר במיסקלקולציה מפוארת.
עשה לאיטודיס בית ספפר. אלון (אלן שיבר) | צילום:
ספורט 5
ברמת המאקרו, הסגל של הפועל ת״א, שהספיק לזכייה היסטורית ביורוקאפ ועלייה מפוארת ליורוליג, נחל כשלון חרוץ בזירה המקומית. חוסר היכולת של קאבוקלו ובינגהאם להוות תחליף ראוי למוטלי, אילץ את איטודיס, כשמוטלי היה עייף או בבעיית עבירות, לשחק עם וויינרייט בעמדה מספר 4. וויינרייט הוא קרנף עם קליעה שכמעט לא בא לידי ביטוי בגלל ענייני ריווח ובידודים של פוסטר ובלייקני, אבל במשחק כזה אי אפשר לוותר על מוטלי ומדר. ביחד. בדקות הסיום. את המשפט הזה, ״במשחק צמוד לא מוותרים על מדר ומוטלי״, ישננו בהפועל ת״א הקיץ כמו שילדי שנות השמונים משננים את ״לא לוקחים מפתח של חביתוש בלי אישור של רגע ודודלי״.
דור אלון
אז את שני החבר׳ה האלה, כשהמומנטום הירושלמי אמנם בעיצומו אבל עדיין ניתן להכלה עם איזה סל שישמור אותם רחוק או עצירה שתתן קצת אוויר, איטודיס בחר לשים בצד ולזרוק עונה שלמה של חלומות על אליפות. בזמן שהם הורידו דופק על הספסל, הארפר קלע שלשה, זוסמן עם סל ועבירה, ובדקה וחמש עשרה שניות – ירושלים השוותה את המשחק. כשמדר ומוטלי חזרו, המשחק כבר יכול היה ללכת לכל צד. הובר העלה ליתרון, מדר השווה. והנה כדור אחרון של ירושלים. פסק זמן…
ליונתן אלון יש הרבה דברים פחות מאיטודיס: פחות אוויר בריאות מחשיבות עצמית, פחות תארי יורוליג, פחות אליפויות, ופחות בחשבון העו״ש, אבל בסדרה הזו – הוא עשה ליווני בית ספר. בזכותו ירושלים הגיעה למשחק מספר שלוש כפייבוריטית אחרי שני המשחקים הראשונים. אלון, בהחלטה אדירה להוציא את הכדור אחרי פסק הזמן מקו הבסיס, מה שימנע חצי מגרש צפוף ומלא בידיים, ובכך לתת להארפר כדרור עם המבט לסל בסוג של מגרש פתוח ומרווח יותר.
הארפר פיצה על משחק נוראי ברבע אחרון אדיר וחותמת ששלחה את הניצחון אל ההרים, ירושלימה. היחידי שאיזן את אלון היה מדר. אם ים מדר לא בוחר, שוב, להקריב את הקריירה שלו לטובת הפועל ת״א, המשחק אתמול לא היה זקוק לסל הניצחון של הארפר. בזכות מדר איטודיס היה בעמדת ניצחון, בזכות יונתן אלון ודימיטריס איטודיס הפועל ת״א מתעוררת הבוקר לשקיעות בים של חודש יוני ולאולם ההמראות בנתב״ג.
ועוד מילה קטנה, על מהלך קטן: באיזה עולם גיא פלטין מרשה לעצמו למחות בצורה הפגנתית, ולא בפעם הראשונה, ולקבל עבירה טכנית? במשחק של נקודה לכאן או לכאן, במעמד כזה, מדובר בהתנהגות מופקרת. פלטין קשוח, שומר, קולע, כשרון גדול. אבל הוא עדיין לא הרוויח את הזכות לקבל טכנית בקבוצה מסדר הגודל של הפועל ת״א.
חסר פחד
משהו קצת אישי. בתחילת שנות האלפיים שיחקתי בקבוצה הצנועה של הפועל לב השרון, מועצה מקומית קטנה, בליגה הלאומית. אפילו זכינו באליפות הליגה השנייה. באימונים של קבוצת הבוגרים, לפני האימון כשקצת זורקים לסל, ואחרי האימון כשנשארים לשחק אחד על אחד, הסתובב ילד קטן עם כדור דבוק לו ליד, עם גישה של מבוגר, ופרצוף רציני כזה, לא תואם לגילו, רועי הובר שמו. הוא איתגר את ג׳רון רוברטס, זר ששרף את הליגה הלאומית, והיה גדול שחקני לב השרון בכל הזמנים ולימים מתאזרח בנבחרת ישראל, לאחד על אחד.
רועי הובר הקטן היה חסר פחד, והפך להיות רועי הובר הגדול חסר הפחד. מעבר לסלים החשובים, הובר הוביל את הקבוצה שלו בכזו נחישות מדבקת, בכזו קשיחות מפוקסת, שגרמה לירושלים להאמין גם במינוס 16. כשעוד היה בר״ג העונה הוא העיף את הפועל ת״א מהגביע עם שלשה אדירה שכפתה הארכה, ואתמול העיף אותה גם מפלייאוף הליגה.
לא רחוק מלב השרון, בנתניה, גדל בחור בשם יובל זוסמן, כישרון עצום, אופי פנטסטי, אבל פחד היה שמו האמצעי. והנה גם זוסמן נדבק מחוסר הפחד של הובר ועשה מהלכים גדולים בקלאץ׳. הניצחון הזה רשום על שמו של הובר ועל שמו של מי שהביא אותו לקבוצה ממכבי ר״ג, דן שמיר. שמיר עשה טרייד ענק והביא את הובר תמורת 150 אלף דולר בייאאוט לר״ג, ומימון שכרו של נועם דוברת שעבר מירושלים לר״ג. בערך 200 אלף דולר שמתן אדלסון הזרים והביאו גמר פלייאוף, ואולי אליפות.
עלות מול תועלת? שווה כל שקל. כמה עופר ינאי היה משלם אתמול כדי שרועי הובר לא יהיה על המגרש ברבע הרביעי? ואם כבר שמיר, הוא בוודאי רואה שכריס ג׳ונסון הוא איש הדבק של ירושלים. האלמנטים הלא נראים, הקשיחות, המנהיגות, הקליעה. שמיר צריך להציע לו צ׳ק, עט ודף שבתחתיתו שורה ריקה לחתימה. ובסדרת הגמר הובר עומד לפגוש מולו את תמיר בלאט, זה שלצידו שניהם הביאו את מחלקת הנוער של לב השרון להישגים הגדולים בתולדותיה, כשזכו יחד בגביעי המדינה לילדים ולנערים. זה הולך להיות מפגש פסגת חסרי הפחד.
