באיגרת להורי התלמידים בישראל שמפיץ הערב (רביעי) השירות הפסיכולוגי-ייעוצי במשרד החינוך, ממליצים אנשי המשרד להורים להיות ערים לשיח שאפשר ויתקיים בבתי הספר בסוגיית שחרור החטופים החללים הרגישה מאד ולקיים עם הילדים שיח בנושא גם בבית במידה שהם מעלים את הנושא.
"מומלץ לגלות רגישות לתכנים שהילדים משתפים בבית ולהמשיך לשוחח עמם ולהתעניין מה עלה בשיח הכיתתי, מה הם מרגישים וחושבים והאם יש להם שאלה שירצו לשאול אתכם" נכתב באיגרת להורים.
במשרד החינוך מדגישים: "חזרתם של חטופים שאינם בין החיים מהדהדת בתקשורת, בשיח הציבורי וגם בקרב חלק מהילדים. לנוכח כך, יתכן כי ילדיכם יהיו חשופים למידע הקשה ויהיו עסוקים בנושא. מומלץ לתווך את הנושא לילדים בהתאם לגיל, לשלב ההתפתחותי ולמידת הקרבה, ולצמצם ככל הניתן את החשיפה לחדשות ולמראות קשים".
זאת, בהמשך להמלצות דומות של משרד הבריאות לפיהן עדיף להורים לצמצם את צפיית הילדים במראות המורכבים שיופיעו על מסכי החדשות בטלוויזיה. השירות הפסיכולוגי גם מצייד את ההורים במספר מסרים לילדים במידה שהנושא עולה בבית, נוכח הקושי המתלווה לשיח בנושא, במיוחד אם וכאשר יתממשו החששות לפיהן חלק מהחללים הינם ילדים. בין המסרים אותם מדגיש השירות הפסיכולוגי להורים:
– "אני פה בשבילך – אנחנו יכולים לשוחח על הכל" – עודדו את הילד לשאול שאלות ולענות עליהן באופן ברור וכן ככל שניתן. אין צורך לחשוף פרטים קשים או מטרידים ואין צורך להוסיף מידע שאינו תואם גיל.
– "יש מי ששומר עלינו" – מסר של ביטחון והגנה: המבוגרים בישראל – המשפחות, כוחות הביטחון, אזרחים ובעלי תפקידים פועלים כל הזמן לחזק את הביטחון והמוגנות של כולנו.
– "זה בסדר להרגיש…" – הכרה ברגשות: זה בסדר להרגיש פחד, לחץ, בלבול, מתח, דאגה לצד שמחה, ציפייה ותקווה לקראת המתרחש.
– "יש תקווה – אנחנו מאמינים שיהיה טוב" – אנשים רבים במדינת ישראל פועלים בכל דרך להשבת כל החטופים. כולנו מייחלים שהחטופים שעדיין נמצאים בשבי ישובו במהרה כשהם בריאים ושלמים.
מומחי השירות הפסיכולוגי מדגישים: "רק במידה שהילדים עצמם מעלים את העובדה שהחטופים מתו בשבי אפשר להסביר, שהם היו גיבורים ושהמשפחות שלהם עצובות מאוד ושגם אנחנו עצובים. חשוב לשזור בשיחות את המסר שלצד העצב והכאב לנוכח בשורות המרות הרי שעבור משפחות החטופים השבת גופות יקיריהם ארצה היא חשובה עד מאוד שכן עתה יוכלו להביאם לקבורה".
במשרד החינוך מציידים הערב את הצוותים בגני הילדים ובבתי הספר היסודיים בהמלצות שלא לנהל שיח יזום בנושא מחד, אבל מאידך בכיתות בהן הנושא יעלה הנושא, לנהל את השיח על פי הנחיות אנשי המקצוע באופן תואם גיל ומותאם לאפיונים הייחודיים של הכיתה. במקביל, בקהילות בהן קיימת קירבה או בקהילות שחוות אובדן ושכול יתקיימו שיחות בכל שלבי הגיל בהתאם לשיקול הדעת של אנשי המקצוע שמלווים את מוסדות החינוך והקהילה.
