קריסת המשטר בסוריה חוללה הפתעה וטלטלה עצומה במסדרונות הקרמלין. לצד כישלון המדיניות במזרח התיכון, שלא לומר תבוסה אסטרטגית, החלטתה של מוסקבה להימנע מהפעלת כוח צבאי כדי לשמור על האינטרסים שלה ושל סוריה נושאת משמעויות רבות לצד השלכות מרחיקות לכת.
פרט לכך שכמעצמה גלובלית גדולה, רוסיה איבדה סמל סטטוס קריטי עבורה, חוסר יכולתה למנוע את הדחתו של הרודן הסורי בשאר אל־אסד – שאותו הצילה יחד עם איראן מקריסה בשנים 2015־2017 – מרסק את תדמיתה העוצמתית. מדובר בפגיעה אנושה באמינותה וביוקרתה של מוסקבה, כמו גם, ואולי בעיקר, במוניטין ובעוצמה של ראש הקרמלין.
זאת ועוד. אובדן נכסיה האסטרטגיים, שנצברו במשך עשרות שנים בסוריה והנאמדים במיליארדי דולרים, לצד איבוד השליטה בבסיסים ומתקנים צבאיים שלחופי הים התיכון – שמשמשים, בין השאר, לפעילותה הנרחבת בלוב, בסודן ובמדינות הסאהל שבאפריקה – מערערים את מעמדה והשפעתה האזורית והגלובלית של רוסיה.
בראייה גיאופוליטית רחבה מסתמן, כי לא זו בלבד שצמצום נוכחותה הצבאית שם משנה כבר עתה את מפת היחסים ומאזן הכוחות האזורי ומאפשר בעיקר לטורקיה להרחיב את השפעתה בסוריה ומחוצה לה, הרי שלנפילת שלוחתה האסטרטגית ובת בריתה החשובה של רוסיה במזרח התיכון צפויה להיות השפעה קריטית על אוקראינה. אובדן נכס אסטרטגי זה עלול לדרבן את הנשיא ולדימיר פוטין להחריף את מאבקו בקייב ולהוביל לאסקלציה ביטחונית משמעותית במזרח אירופה.
לא בכדי, על רקע זה פרסם משרד החוץ במוסקבה ב־8 דצמבר הצהרה רשמית, שלפיה רוסיה, ש"עוקבת אחר ההתפתחויות הדרמטיות בסוריה בחרדה רבה, שומרת על קשר עם כל קבוצות האופוזיציה הסוריות וקוראת לפתרון מדיני לסכסוך בהתאם להחלטת מועצת הביטחון 2254". חרף ניסיונותיו של פוטין לטשטש את העובדות ולהמשיך "לשדר עסקים כרגיל" תוך מזעור הנזק התדמיתי העצום שנוצר, קריסת משטר אסד, שהוצג על ידו ככישלון סורי ולא רוסי, תוארה בהרחבה במדיה החברתית הרוסית כ"כקטסטרופה גיאופוליטית".
היינו, "אירוע טרגי", שמעמיד למבחן את מנהיגותו ויכולותיו הממשיות של ראש הקרמלין לבסס מחדש את תדמיתה, תפקידה ומעמדה של ארצו כשחקנית חשובה במזרח התיכון, ובכלל זה בזירה הבינלאומית.
ארדואן נהיה רלוונטי
עם זאת, על פניו מסתמן כי מעמדה כחברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם והמו"מ שהיא מובילה – הן עם תחריר א־שאם (HTS) והן עם גורמים פוליטיים וצבאיים לצד ארגוני טרור נוספים בסוריה – עשויים "לשחק" בהמשך לטובת מוסקבה.
בתוך כך, הכרה בממשלה הזמנית בדמשק ופרסום הצהרה רשמית בנוגע להסרתו של HTS מרשימת ארגוני הטרור, ובמיוחד של הטליבאן באפגניסטן (המהווה אקט מתריס בעיקר כלפי ארה"ב שנסוגה משם ב־2021) אינם מקריים.
הם דוגמה מובהקת למהלכים דיפלומטיים רבי־חשיבות שאותם מקדם פוטין במטרה להגן על בסיסיה הצבאיים והלוגיסטיים של רוסיה בסוריה, בדגש על חיל האוויר בלטקיה והמתקן הימי בטרטוס. המטרה היא ליצור ערוצי סחר חדשים עבורה שיעברו דרך אפגניסטן. מנגד, מהלכים אלה עלולים להאיץ את התפרצותו המחודשת של הטרור העולמי ברחבי אסיה והמזרח התיכון ולהחריף את המתיחות הביטחונית העולמית.
זאת ועוד. הדינמיקה האזורית וההתפתחויות המהירות בסוריה עם היחלשות כוחה ויוקרתה של רוסיה כאמור והתרחבות השפעתה מנגד של טורקיה שם, דוחקות בראש הקרמלין "לחשב מסלול מחדש". היינו, לפוגג את המתיחות ולשפר את היחסים עם אנקרה (בין השאר, על רקע רכישתה מערכות 400־S רוסיות), תוך הרחקתה של זו מוושינגטון. כל זאת, במקביל להידוק הקשרים ושיתופי הפעולה עם מדינות ערב ונסיכויות המפרץ, ובהן סעודיה ואיחוד האמירויות, שחוששות ממהלכיה התוקפניים של ממשלת ארדואן.
יתרה מכך, הסגת כוחות מסוריה, מבחינתו של ראש הקרמלין, תאפשר לרכז מאמצים ולהשיג ניצחון מהיר באוקראינה, שהייתה ונותרה המטרה האסטרטגית העיקרית של רוסיה במסגרת מאבקה בארה"ב ובמערב. ניצחון בזירה זו הוא מהלך קריטי החיוני לביסוס ביטחונה, קיומה ותדמיתה כמעצמה גדולה, שיקרינו בהמשך על מעמדה במזרח התיכון, במזרח אירופה ובכלל.
העברת נשק ואמל"ח רוסי ללוב ופריסתם בנמלי טוברוק ובנגזי המרוחקים כ־640 ק"מ מיוון ואיטליה, נועדו, לדברי פוטין, לשמור על מוקד הכוח הרוסי באזור תוך צמצום נזקים והפסדים. מנגד, בכירים בצמרות הממשלים באירופה ובארה"ב סבורים כי מדובר בהזדמנות של רוסיה לעבות את נוכחותה באפריקה, שתקרין על מרחב הים התיכון.
זו נוכחות צבאית שתאתגר את צבא ארה"ב ונאט"ו באזור, ואף תחזק את קשריה, מעורבותה והשפעתה של רוסיה באלג'יריה, בלוב, במצרים וכן בסודן, חרף מלחמת האזרחים שמתחוללת שם. כל זאת, בהתחשב בתלותה הלוגיסטית הגוברת של מוסקבה באנקרה, ששולטת בנגישותה ללוב ולשאר מדינות אפריקה דרך מצרי הבוספורוס והדרדנלים.
מיצוב מחדש
בנקודה זו חשוב להבהיר כי אף שנפילת המשטר בדמשק, הנובעת בין השאר מהיחלשות איראן וקריסת "ציר ההתנגדות", משפיעה באופן דרסטי על מאזן הכוחות בסוריה ובמזרח התיכון – לנסיגתה של רוסיה משם, תוך צמצום תפקידה האזורי ואובדן מעמדה הגלובלי, יש משמעות גיאופוליטית, אסטרטגית וסימבולית עצומה.
פרט להשוואת האירוע לנסיגתה מאפגניסטן ב־1989, מיצובה של רוסיה כמעצמה אזורית, אסייתית או גרעינית בלבד, שאינה מסוגלת עוד לממש את שאיפותיה ההגמוניות, מסמל יותר מכל את המעבר לעולם רב־קוטבי.
עם זאת, ומנגד, צמצום נוכחותה בסוריה דווקא כעת, עשוי להוות טריגר שידרבן את ראש הקרמלין לפתח מדיניות חוץ חלופית, הכוללת קידום מהלכים ופרויקטים בינלאומיים נרחבים שימצבו מחדש את תדמיתה העוצמתית.
למשל, קידום השותפות האסטרטגית של רוסיה עם סין והרחבתה לתחומי הסייבר, החלל והגרעין, לצד הידוק שיתופי הפעולה והסכמי הסחר הדו/רב־צדדיים שלה עם שאר חברות פורום ה־BRICS – היינו, הודו ברזיל ודרום אפריקה. זאת בעיקר נוכח הצטרפותן של תשע מדינות חדשות לשורותיו ב־1 בינואר: בלארוס, קזחסטן ואוזבקיסטן, קובה ובוליביה, אינדונזיה, מלזיה, תאילנד ואוגנדה.
אם לא די בכך, הרי שצמצום מעורבות במזרח התיכון יכול להוות הזדמנות מצוינת בעבור פוטין לממש את האינטרסים הגיאו־אסטרטגים הרוסיים בחלק אחר של העולם – בחוג הארקטי. וכך, בהתייחס למיקומה הגיאוגרפי של רוסיה וחשיבותו האדירה של האזור מבחינת היקף הסחר שעובר בו (בין השנים 2014־2022 היקף הסחר באזור זינק ב־755%, כפי שפורסם ב"גלובס"), במיוחד כעת נוכח התגברות מתקפות החות'ים במרחב הים האדום, הבצורת במרכז אמריקה ותהליך הפשרת הקרחונים בעולם – ספק אם פוטין יפספס את חלון הזמן שנוצר כדי לחזק את דריסת הרגל הרוסית שם.
מבחינתו, לא זו בלבד שנסיגה מהכאוס בסוריה יכולה להוות הזדמנות להשקיע בביצור הנמלים של רוסיה לאורך נתיבי הים הצפוני, בעודה טוענת לריבונות על 70% מהמרחב הארקטי – בראייה אסטרטגית רחבה וארוכת טווח, מדובר במדיניות הצפויה לסייע לביסוס מעמדה ותדמיתה הגלובלית של רוסיה.
זאת, לצד ובנוסף להידוק קשריה כאמור עם סין, שתרחיב אף היא את השפעתה באזור ותאתגר יחד איתה את ארה"ב. אלה מהלכים חשובים כשלעצמם, שעשויים להשפיע משמעותית על מפת הנמלים, הסחר ונתיבי השיט העולמיים.
למשל, הקמתה של "דרך המשי הארקטית" – מגה־פרויקט בהובלת סין ורוסיה, שעתיד לקצר את המרחק בין אירופה לאסיה ולהציע חלופה לתעבורה בתעלת סואץ, וכן לנתיב העוקף דרך כף התקווה הטובה בדרום אפריקה.
מרחב עצום של סיכונים והזדמנויות אלה אינו מותיר עוד כל מקום לספק: הפיאסקו הרוסי בסוריה הוא נקודת מפנה דרמטית, הצפויה לעצב מחדש את המזרח התיכון ואת מפת היחסים הבינלאומיים.
