הוא אחד המשפטנים המוכרים ביותר בארצות הברית ויש שיגידו שהוא אפילו ידוע לשמצה. מי שהציב עצמו בחזית המאבק על חופש הביטוי והגן על אנשים מעוררי מחלוקת כמו הנשיא לשעבר דונלד טראמפ במשפט הדחתו ב- 2020, לאחר שזה איים על הדמוקרטיה האמריקאית והוביל לאירועי הפלישה לקפיטול בשישה לינואר 2020 וגם את ג׳פרי אפשטיין, איש העסקים היהודי-אמריקאי שהואשם בסחר בקטינות. סנגור חד, מבריק ומדוייק. הוא הפך לדמות בולטת גם בנוף הישראלי והפך לקול בולט במיוחד מאז השבעה באוקטובר, מתריע מפני המתקרב.
בראיון מיוחד ל"מעריב" תיאר אלן דרשוביץ את חששותיו מהכיוון אליו הולכת המפלגה הדמוקרטית והסכנה שטמונה לישראל במקרה ומי מהמועמדים ינצח או תנצח, "אני מודאג מאוד באשר לגישתה של המפלגה הדמוקרטית כלפי ישראל. השמאל הרדיקלי ביצע מחטף של המפלגה הדמוקרטית ונשיא ארה"ב, ג׳ו ביידן, דיבר על ההפגנות שנערכו מחוץ לוועידה הדמוקרטית (שהתקיימה בשיקגו חודש שעבר. ב"ש).
אל תגידו לא ידענו – הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>
אלו אנשים שקוראים לחמאס לנצח. אלו אנשים שקוראים לאינתפיאדה נגד ישראל ונגד יהודים. הוא אמר שיש להם נקודות טובות ומועמד המפלגה הדמוקרטית בבחירות הקרבות, טים וולז, אמר שהם מפגינים ׳מכל הסיבות הנכונות׳. הם לא. הם ברובם גזענים אנטי אמריקאים, אנטי ישראלים ואנטישמים. והדמוקרטים נראים כסובלניים, אם לא תומכים, בחלק מההפגנות האלו. אז מה שקורה כרגע במפלגה הדמוקרטית מדיר שינה".
העימות הנשיאותי בין מועמדת המפלגה הדמוקרטית לנשיאות וסגנית הנשיא, קמלה האריס לבין מקבילה הרפובליקני והנשיא לשעבר דונלד טראמפ, הניבה רגעי ניצחון רבים וקטנים של הראשונה על האחרון. ההגשה, הקוהרנטיות, נרטיב התובעת מול הפושע אלו ריבועים שבתוכם הצליחה קמלה האריס לסמן וי, אך שאלה אחת ותשובות שני המתמודדים כתגובה לה, גם אם אלו היו רק כמה דקות מתוך תשעים הדקות של העימות, הצליחו להעמיד בסימן שאלה מלחמה ארוכת חודשים שגם ככה מרחפים מעליה מטוסי קרב וערפל כבד. קמלה האריס הכירה בטרגדיות הנוראיות שקרו בשבעה באוקטובר, אך גם אמרה כי "יותר מידי קורבנות פלסטינים חפים מפשע נהרגו" וכי "המלחמה חייבת להסתיים והיא חייבת להסתיים מיידית", טראמפ ניבא רעות "היא שונאת את ישראל, היא אפילו לא פגשה את בנימין נתניהו כשהוא הגיע לקונגרס. אם היא תהיה נשיאה אני מאמין שישראל תחדול מלהתקיים תוך שנתיים, ובאותה נשימה, היא שונאת את הקהילה הערבית. הכל יעלה בלהבות, הערבים, היהודים, ישראל. הכל לא יהיה".
אלן דרשוביץ הגיב על אירועי העימות הנשיאותי שהתקיים השבוע "המועמדת הדמוקרטית לבחירות לנשיאות (קמלה האריס. ב"ש) נכשלה למלא את חובתה החוקתית בכך שנמנעה מלהגיע לסנאט בזמן נאומו של ראש הממשלה הישראלי נתניהו. היא בחרה ללכת למסיבת אחווה במקום זאת. אני מודאג גם מהאנשים שממשל האריס אפשרי ימנה לתפקידי מפתח. אני מודאג שאם קמלה האריס תיבחר, ישראל תיאלץ להיוותר לבדה. מתמודדת המפלגה, קמלה האריס, אמרה שתתמוך בזכותה של ישראל להגן על עצמה אבל ישראל צריכה לעשות יותר מלהגן על עצמה, ישראל צריכה ליזום ולבצע פעולות־מנע, ישראל אולי צריכה לפעול להרוס את הכור הגרעיני באיראן, אולי ליזום פעולה צבאית שתשמיד את מאגר הרקטות של חיזבאללה. האם היא (קמלה האריס. ב"ש) תתמוך בזה? אז זה חשש. למרות שטראמפ (דונלד טראמפ, נשיא ארה"ב לשעבר ומועמד המפלגה הרפובליקנית הנוכחי) תמך בישראל, גם ניצחונו בבחירות הוא סיכון. הוא פעל רבות למען ישראל – הוא העביר את השגרירות, הוא מקשיב לי ולאחרים שאנחנו פרו-ישראלים. אבל הוא לא בהכרח מהימן, אי אפשר לדעת מה תהיה מדיניותו בחלוף השנים. אז אני חושב שאלו זמנים מסוכנים מאוד עבור ישראל, ועל ישראל להתקדם לעבר עתיד בו היא פחות תלויה בארה"ב, צבאית ודיפלומטית".
אתה מאמין שנחזה בשנים הקרובות בהתערערות התמיכה הדו-מפלגתית בישראל, ואיך הצמרת המדינית יכולה להתכונן לתרחיש כזה?
"לא ניתן יהיה לסמוך בצורה עיוורת על תמיכה אמריקאית בישראל כפי שהיא הייתה עד כה. התמיכה בישראל הייתה קונצנזוס דו-מפלגתי ובפעם הראשונה בהיסטוריה האמריקאית, ישראל הפכה לנושא מפלגתי, והאגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית הוא חריף בביקורת שלו כלפי ישראל. הם לא פרו פלסטינים, הם פרו חמאס, והם אנטי אמריקאים. לדוגמה, אין בי צל של ספק שאם שמו של ג'וש שפירו (מושל פנסליבניה ומי שהיה אחד השמות החזקים להפוך למועמד סגן הנשיאה הדמוקרטי. ב"ש)
היה ג'ון שפרד והשתייכותו הדתית הייתה לנצרות, הוא היה נבחר כמועמד. אבל בגלל שהוא היה יהודי אורתודוקסי ציוני, או לפחות יהודי מסורתי ציוני, האריס פחדה שמינויו יתסיס את האגף השמאלי הרדיקלי במפלגתה. האגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית הפך לאנטישמי, אנטי-ישראלי ובחלק ניכר, אנטי אמריקאי, והם צוברים כוח. יש גם אגף ימני אנטישמי במפלגה הרפובליקנית, אבל הם פחות משפיעים, למרות שאנשים כמו טאקר קרלסון הם בעלי השפעה, והם לא תומכים בישראל. אז אני חושב שישראל לכודה בין קצוות הפשיזם ימני והאנרכיה השמאל-רדיקלית. ישראל משגשגת במרכז המפה הפוליטי, אך המרכז הפוליטי האמריקאי הצטמצם ומצטמצם. באמריקה צומצם ומצטמצם. ושתי המפלגות, אבל במיוחד הדמוקרטים, הופכים לשבויים של הקיצונים שלהם.
לאור העלייה בסנטימנט האנטישמי כלפי הקהילות היהודיות בארה"ב כעת, איך אפשר לתאר את תחושותיהם של היהודים בארה"ב לנוכח הרטוריקה האנטישמית הגוברת משני הצדדים?
"הבעיה היא שרוב היהודים באמריקה אינם מתעניינים בישראל ואינם מוטרדים מאנטישמיות. הם מתמקדים אך ורק בהצלחתם האישית. דבר זה היה נכון בשנות ה-30 והוא נכון אף יותר כיום. יהודים אינם מצביעים למועמדים התומכים בישראל או בערכים יהודיים. למעלה מ-70% מהיהודים יצביעו למפלגה הדמוקרטית, אף על פי שזו נטשה במידה רבה את היהודים ואת ישראל. לפיכך, הבעיה המרכזית באמריקה היא היעדר תמיכה מצד היהודים, מצד מוסדות כגון בית הכנסת טמפל עמנואל בניו יורק, בית הכנסת החשוב ביותר בעיר, שלא ניתן לסמוך עליו בתמיכה בערכים יהודיים, וה-Y ברחוב 92, מוסד תרבותי חשוב בניו יורק. אלה אינם עוד פרו-ישראליים או פרו-יהודיים. הם מתעניינים הרבה יותר בהצלחת הקהילה היהודית בארצות הברית. כך שישראל לא רק שאינה יכולה לסמוך על תמיכת ארצות הברית, היא גם אינה יכולה עוד לסמוך על תמיכת הקהילה היהודית האמריקאית".
אלו לדעתך התפתחויות שהטריגר להן הייתה המלחמה בעזה?
"לא, זו אינה המלחמה הנוכחית, ואין זה הממשל הנוכחי. זה לא נתניהו וזו לא עזה. זוהי מגמה, והסטודנטים שכיום הם אנטי-ישראלים בקמפוסים, בעוד עשור הם אולי יהיו חברי קונגרס, בעוד עשרים שנה הם יגיעו לבית הלבן, מה שאנו רואים בקמפוס היום הוא השלכה של מה שנראה בוושינגטון הבירה בעוד 10, 15, 20 שנה. זה חלק ממגמה. האשמה טמונה בעיקר במה שמכונה DEI – גיוון, שוויון והכללה, ואינטרסקציונליות, תוכניות מזויפות שבבסיסן משרישות שנאה כלפי ישראל, לשנאה כלפי יהודים. ישראל היא המדינה המריטוקרטית ביותר בעולם. אין לה משאבים טבעיים. אין לה עושר טבעי. היא הצליחה באמצעות מריטוקרטיה, על ידי יצירת תעשיות, והשמאל שונא מריטוקרטיה, ושונא את ישראל, ושונא יהודים, כי ישראל והיהודים הם נציגי המריטוקרטיה בעולם כיום ובאמריקה כיום".
"ההתקפה על ישראל לא החלה אחרי שישראל נכנסה לעזה, היא התחילה באסון השבעה באוקטובר. כבר בשמונה באוקטובר קבוצות בקמפוסים החלו לדבר בגנות ישראל. אז זו לא המלחמה בעזה, זה לא בנימין נתניהו, זה אפילו לא בן גביר וסמוטריץ', למרות שהם תורמים לתדמית הבעייתית של ישראל בעולם. זוהי חזרה מובנית למה שראינו בשנות ה-30 ברחבי העולם. העולם שוב מתחלק, כמו בשנות ה-30, לאדום ולשחור, לאנשים בשמאל הקיצוני, לאנשים בימין הקיצוני. המרכז נדחק החוצה. וכאשר המרכז נדחק החוצה, גם ישראל וגם הקהילה היהודית סובלות. אז הדבר היחיד שיכול לעזור לישראל ולקהילה היהודית הוא לנסות לקדם מרכזיות ומתינות, וזו משימה קשה".
כשפנינו לדבר על ההפגנות, גם כאן אלן דרשוביץ פרס בפניי את משנתו, ואמר "ישראל סובלת מתסמונת שיגעון נתניהו. אין דבר שנתניהו יכול לעשות שישביע את רצון המפגינים האלה. חלקם שונאים את נתניהו יותר משהם שונאים את חמאס, והם יקריבו את ביטחון ישראל במאמץ לנסות להיפטר מנתניהו. אפשר להיות ביקורתי כלפי נתניהו. אפשר להיות ביקורתי כלפי חלקים רבים במדיניותו. אבל זה לא מה שקורה בישראל. מה שקורה בישראל הוא "תסמונת שיגעון ביבי", BDS (BiBi Derangement Syndrome) ובדומה מאוד ל"תסמונת שיגעון טראמפ" בארצות הברית, ההתקפות על נתניהו הן ברובן לא רציונליות, הן רגשיות. אני מזדהה עם משפחות החטופים, אבל הם לא הציעו מדיניות חלופית. אנשים מאשימים את הממשלה הישראלית הנוכחית בכך שאין הפסקת אש, אך מחלקת המדינה האמריקאית אומרת שחמאס הוא שמונע הפסקת אש אבל אתה לא שומע את זה מהמפגינים, לא בישראל ולא בארצות הברית. ואני חושב שגם המפגינים בישראל וגם המפגינים בארצות הברית מעודדים את חמאס לא לפעול למען השלום. כי הרי למה שחמאס יפעל לכך? הם מנצחים. חמאס מנצח. הם מפלגים את ישראל. הם מפלגים את אמריקה. ואף על פי שאני תומך בזכותם של מפגינים להפגין, עליהם להבין שרבות מההפגנות האלה מעודדות את חמאס שלא להסכים להפסקת האש. זה קונפליקט נורא עבור הישראלים. עליהם להפגין שהם לא מסכימים עם מדיניות הממשלה, אבל עליהם גם להבין שההפגנות שלהם וההפגנות של האמריקאים מעודדות את חמאס. חמאס מנצח, והוא מנצח בעיקר משום שהוא מצליח לפלג ישראלים, לפלג אמריקאים ולפלג יהודים".
ובכל זאת, ראינו דיווחים בכלי תקשורת זרים שרה"מ בנימין נתניהו מערים גם הוא קשיים מצידו בהקשר למשא ומתן.
"מחלקת המדינה הודיעה שחמאס הוא המחסום היחיד להפסקת אש, ישראל אינה מכשול בדרך להפסקת אש. כן, אני רוצה הפסקת אש, ואני רוצה לראות את כל החטופים חוזרים הביתה, אבל ההפגנות צריכות להיות מופנות כלפי חמאס וסינוואר. ישראל אפילו הרחיקה לכת עד כדי להציע לסינוואר מעבר בטוח מעזה עם משפחתו, אבל חמאס לא רוצה הפסקת אש כי הם מנצחים, והם מנצחים כי הם מצליחים לפלג ישראלים, יהודים, אמריקאים, אז צריך לחשוב גם על זה. הפגנות הן בסדר גמור ולגיטימיות לחלוטין ויש לעודד אותן בדמוקרטיה. אבל צריך גם להבין מהן ההשלכות כאשר אנשים מפגינים פילוג בצורה כזו, זה מעודד את חמאס להעלות את דרישותיהם. והיום, חמאס, לא ישראל, הוא המחסום להפסקת אש. וזכרו גם, שאם ישראל מציבה דרישות חדשות, הן נועדו להגן על ביטחונה הלאומי ולמנוע הישנות של השבעה באוקטובר, מה שחמאס עושה הוא לדרוש שחרור של עוד רוצחים כדי שיוכלו לחדש את שורותיהם. זוהי החלטה קשה מאוד עבור ישראל, וצריכה להיות יותר הבנה ואהדה להחלטה שישראל ניצבת בפניה בוויתור על ההגנה שלה בנוגע למסדרון פילדלפי, בוויתור על חטופים רבים. אלה אינם דברים קלים לישראל לעשות".
"אני לא אוהב את הסיסמה ׳החזירו אותם הביתה׳ (Bring Them Home). היא מטילה את כל האחריות על ישראל. להפך, הסיסמה צריכה להיות ׳שלח את עמי׳ – תן לעמנו ללכת". אומר אלן דרשוביץ ברגש עז דרך מסך המחשב שלי, שום פיקסל לא מעז לפספס את העוצמה והניואנסים מאחורי דבריו של דרשוביץ. "חמאס הוא זה שנמצא בעמדה של לשחרר את החטופים. אז ההעדפה שלי היא ׳תן לעמנו ללכת׳. בואו נפיל את נטל שובם הביתה על מי שחטף את בני עמנו, לא על מי שנפל קורבן לכך".
ישראל נמצאת בתוך סערה פוליטית ומדינית כעת, במלחמה בבית ומחוץ – הרי יש כאן לא רק מחאות ענק על עסקה שתשיב את החטופים הביתה, אלא גם התפרעויות מתנחלים בגדה המערבית שמסבכות את ישראל בעולם.
"זוהי סיבה לגיטימית לביקורת. יש להעמיד לדין את המתנחלים על כל אלימות נגד אזרחים חפים מפשע ויש להחיל סטנדרט אחיד על פושעים יהודים וטרוריסטים יהודים. אותו סטנדרט מוחל על פושעים ערבים וטרוריסטים. לא יכול להיות סטנדרט כפול המגן על יהודים יותר מאשר על ערבים. אז אני חושב שהביקורת על היחס כלפי אלימות בגדה המערבית היא לגיטימית לחלוטין, והיא אינה משפיעה על הביטחון הלאומי של ישראל. הטרור מצד ישראלים ויהודים בגדה המערבית אינו עוזר להגן על ביטחון ישראל".
אתה חושב שהדמוקרטיה הישראלית נמצאת בסכנה?
"ישראל היא דמוקרטיה תוססת. ובדמוקרטיות לעיתים נבחרים אנשים רעים. כל דמוקרטיה בוחרת אנשים רעים, ואני חושב שחבל שנתניהו היה חייב לכלול כמה מהאנשים האלה בממשלה שלו. אני מתנגד לחלוטין לעמדות של בן גביר וסמוטריץ' ואחרים, והייתי רוצה לראות ממשלה שאינה כוללת אנשים כאלה ואינה כוללת קיצונים מהימין. והייתי מקווה שאולי הממשלה הבאה לא תכלול אנשים כאלה. ואני חושב שזה הוגן לבקר את ממשלת ישראל על ההכללה. מצד שני, זה היה הכרחי, כמובן לא לדעת. לא יכול היה להרכיב ממשלה בלי כמה מהאנשים האלה, וזו שאלה קשה מאוד עבור לא לדעת ועבור חברי מפלגת הליכוד, אבל הנקודה החשובה להדגיש היא שישראל היא דמוקרטיה, ואני לא רואה איומים גדולים על הדמוקרטיה הישראלית. אני לא תומך ברפורמה המשפטית. אני לא תומך ברוב הרפורמות המשפטיות, אבל זוהי דרכה של הדמוקרטיה, וישראל היא אחת הדמוקרטיות התוססות ביותר בעולם. זה כולל הפגנות, זה כלל את ההפגנה נגד הרפורמה, וזה כלל את ההפגנה בעד הרפורמה. וארצות הברית לא צריכה לקרוא לשינויי ממשלה בישראל, הסנטור שומר עשה טעות נוראית בהתערבות בבחירות הדמוקרטיות של ישראל. אם אתה רוצה לשנות את ישראל, תעשה עלייה, תעבור לישראל ותצביע בישראל. אבל אם אתה לא ישראלי, אתה לא צריך להגיד לישראלים מי צריך לעמוד בראשם".
ניסיתי לסיים בנימה אופטימית, אם יש לאלן דרשוביץ איזשהי תקווה לחלוק.
"הייתי רוצה לראות מאמץ גדול יותר לאחד אנשים. אני חושב שמאמץ זה יכול להיעשות באמצעות משרדיו של נשיאה הגדול של ישראל, בוז'י הרצוג, שאני מכיר כבר שנים רבות. הוא הכוח המאחד. צריך לתת לו יותר סמכות ויותר כוח, ואני מקווה שהוא יכול להצליח לאחד ישראלים. לישראלים יש יותר דומה מאשר שונה. ובמהלך מלחמה כזו, עליהם להדגיש זאת. אז התקווה שלי היא שהישראלים יכולים להתאחד, לדחות ויכוחים מפלגים, כמו על רפורמת בית המשפט. זה לא הזמן לרפורמת בית המשפט, וזה לא הזמן להאשמות. כל המדינה הייתה אשמה במה שקרה בשבעה באוקטובר, אבל האשמה העיקרית כמובן מוטלת על חמאס וישראל חייבת להבטיח שלעולם לא עוד".
"ישראל צריכה להירתם לאחדותה, אבל זה לא צריך לגרום להאשמות ופילוגים שפוגעים בישראל ובמיוחד שפוגעים בביטחון הלאומי של ישראל, כי הביטחון הלאומי של ישראל חייב להיות מעל כל שיקול קטנוני ושיקולים מפלגתיים".
