"אני לא יודע אם זה זמני או לא. היום מאפשרים לכל שוטר חדירה ממשית לתוך הפרטיות של כל אדם. הוא לוקח את הפלאפון שלך, נכנס לגלריית התמונות האישיות, להודעות, לוואטסאפ, לכל מקום. האופציה שלך להגיד לא כרוכה במכות מוות". זאכי מאג'ד, מנהל ניידת עלם במזרח ירושלים, מספר על שגרת החיפושים הגופניים האלימים והמשפילים שאף הוא, אדם מבוגר, עובר: "אם אתה יכול להשיג את המטרה בדרך שבה אפשר להפעיל פחות אלימות, אז אין טעם שתפעיל אותה. אתה לא מרוויח כלום. אם נער מסכים לחיפוש, מרים את הידיים שלו, מוציא את כל הדברים שיש לו בכיס, למה להרביץ לו?".
בדיון בוועדת החינוך של הכנסת בשבוע שעבר הוצגו נתוני הפשיעה בקרב הנוער במזרח ירושלים. שיעור תיקי הנוער במזרח ירושלים נע בין 15 לאלף נפש, לעומת 9 לאלף בקרב נוער ערבי בישראל, ו-5 תיקים לאלף בקרב נוער בישראל בכלל. מ-7 באוקטובר ועד סוף 2024, נעצרו במזרח ירושלים 247 קטינים בגין עבירות ביטחון.
"יש פה טעות הזויה", אמר זאכי מאג'ד, מנהל ניידת עלם במזרח ירושלים, "הם חושבים שהפשיעה היא המחלה, היא לא. היא הסימפטום, התוצאה של מה שקורה". "כל חוק המאסרים פשוט הוא לא קיים במזרח ירושלים. שוטר יכול להגיד על נער שהולך עם חולצה שחורה וידיים בכיסים, שיש חשד סביר".
שכונה פלסטינית במזרח ירושלים (צילום אילוסטרציה: נתי שוחט / פלאש 90)
"מספר אנשי כוחות הביטחון במזרח ירושלים גדול פי כמה ממה שהיה לפני 7 באוקטובר", אמר מאג'ד, "ופי כמה מאלה הנמצאים בשטח שהוא מוגדר תחת כיבוש צבאי". מאג'ד מתאר כי מזה חודשיים, הכביש ליד שער הפרחים סוגר בעמדות בטון, ובמשך כל היום נמצאים חיילים עם נשק שלוף.
לדבריו גם האמצעים האלקטרוניים השתכללו. "למצלמות יש תוספת חדשה, רמקול. המצלמה היום מדברת לנערים, 'אתה, מה אתה עושה פה? לך הביתה'. זה משהו שקרה לא פעם". לצד זאת, אומר מאג'ד: "אין פה אכיפה ולא כלום. אתה יכול לטייל ליד תחנת סמים מוכרת באופן חופשי, זה סחר לגיטימי לכל דבר ועניין. הצעירים פה מסתובבים עם סכינים. אין אף שוטר".
האווירה הביטחונית הקשה מלווה מצוקה כלכלית: "ביום הראשון של המלחמה התגובה של כל המעסיקים דוברי עברית, הייתה לגרש כל עובד ערבי. לא משנה כמה זמן הוא עובד אצלם, לא משנה איך הוא רואה את העולם, ולא משנה מה השייכות הדתית. לא הלאומית, לא הפוליטית שלו – הוא פשוט גורש". מאג'ד מספר על אנשים שסירבו אחר כך לחזור לעבודה ונותרו ללא פרנסה: "איך אדם מגורש מעבודתו על דבר שהוא אפילו לא היה חלק ממנו? מה הוא יגיד שהוא נכנס למקום העבודה?".
"במזרח ירושלים אין דמות דומיננטית. הצעירים מחפשים את זה ברשת. הם רואים כל מיני אמירות, שאני לא מצדיק אותן, אבל הם תופסים אותן כעניין סגור ועל פי זה הם מתנהגים. יש המון נערים במזרח ירושלים, שהיהודים היחידים שהם מכירים, אלו או השוטר שעושה עליהם חיפוש ומביך אותם, בזה שהוא מוריד להם את המכנסיים, או המתנחל שהולך עם גז מדמיע או גז פלפל. אלו הדמויות שהוא מכיר".
בחודשים האחרונים, נדונה בוועדת החינוך של הכנסת הצעת חוק העוסקת בתוכניות הלימוד במזרח ירושלים. "זו לא השאלה אם לשנות את תוכנית הלימוד. קודם כל תבנה בית ספר, ומשם תתקדם".
מסגד אל אקצא (צילום: Sliman Khader/Flash90)
"בית הספר של הבן שלי ממוקם בתוך מסגד אל-אקצא, ואני ממשפחה שהרוב המוחלט בה הם עובדי וואקף. מה הייתה המשימה של המשטרה שם במשך שישה חודשים מתחילת המלחמה? לפתוח את התיקים של התלמידים, ולחפש דגל פלסטין. צריך לחבק את האנשים, להגיד להם, 'למרות שקוראים לך עבד, אני אתייחס אליך כמו שאני מתייחס למשה', זה יעבוד יותר טוב. אל תגיד לו 'אך ורק בגלל שקוראים לך עבד, אתה תעבור חיפוש".
כפר עקב במזרח ירושלים (צילום: אור גואטה)
בשבועות האחרונים שוחררו אסירים פלסטינים במזרח ירושלים. כאשר האסיר אשרף זע'יר חזר לביתו בכפר עקב, הונפו דגלי חמאס וקריאות שמחה מילאו את הרחובות. לדברי מאג'ד שחרור האסירים הוא לא העניין, "העניין הגדול שהמלחמות הסתיימו. הרוב, תומכים בסיום המלחמה, כי מלחמה זה רק דם". הוא מוסיף כי "זה עניין של זהות", הצעירים מזדהים עם הפלסטינים. הוא היה צריך להיות בכלא עד סוף ימיו. החמאס שחררו אותו". מאג'ד מדגיש שזו לא תמיכה בחמאס. לדבריו, הנוער במזרח ירושלים כועס, פגוע, ומרגיש שמפלים אותו. "הוא זרק אבנים, כיוון שהוא כבר דיבר ואף אחד לא שומע אותו. הם מנסים כל הזמן למצוא פתרונות. הם פשוט הם מחפשים במקום הלא נכון".
מאג'ד מתקומם על המעמד ועל יחס המדינה לתושבי מזרח ירושלים: "זה חצוף לומר לי תעשה כך וכך, ואפילו לא לראות בי כאזרח שלך. אומרים שאנו תושבים. מה זה תושב? כתושב ניתן בכל רגע לבוא אלינו הביתה, לבדוק את המקרר, לבדוק את מספר התחתונים". המדינה אומרת לנו, "סביר להניח שיש פה המון אנשים, אם אתם לא יכולים להוכיח שאתם תושבים במזרח ירושלים, עופו למקום אחר. איזה מין אמון זה? איך הממשלה רוצה לבנות אמון, עם חברה שהיא לא מכירה בה, ולא רוצה להכיר בה?". לדברי מאג'ד דרושה הכרעה מצד המדינה, או שתגיד לי 'אתה פלסטיני, ולהתראות מעבר לגבול', או שתגיד, 'אתה זכאי לאזרחות', ומשם יתחיל השיח על עניין של הזכויות. הרי אתה לא יכול להגיד לי, שאני פחות טוב ממך".
"זה לא רק עניין של אזרחות במובן הפיזי, העניין הוא יותר עמוק, התחושה שמכירים בי כאדם. פה מדובר בזהות. אנחנו כחצי מיליון איש, שמוגדרים 'אדם ללא זהות', מה זה אדם ללא זהות?"
"אני נולדתי פה, אבא שלי נולד פה, איך זה יכול להיות שאני ללא זהות? המדינה לא מאפשרת לי, לקבל זהות אחרת, ומונעת ממני את הזהות הישראלית. אנחנו תחת איום, כל רגע אפשר לשלול את האזרחות, לשלול את התושבות, שהיא גם זמנית, ואני צריך, כל מספר שנים, להוכיח שאני גר פה. אני יודע מי אנחנו, אבל מי אנחנו בעבור המדינה הזאת? אם אומרים שאנו לא שותפים, לא אזרחים, אומרים לנו תבחרו אזרחות אחרת. לא תיקח אותי מירושלים".
"החברה הישראלית עדיין תקועה במחשבה הלא נכונה. כאילו לערבי במזרח ירושלים לא אכפת מחוק הלאום, שאומר במפורש שמימוש זכויות האדם בישראל, הוא ייחודי לעם היהודי ורק לעם היהודי. זה עניין שאנשים שמדברים עליו. החברה במזרח ירושלים מאוד מגוונת, יש כאלה שילכו לים בבגד ים, ויש כאלה שבמשך 24 שעות מתפללים. זה לא נכון שאנחנו חברה עם מחשבה אחת". בלבול הזהויות ניכר גם אצל הצעירים, מחד מסיבות וריקודים ומאידך אלימות והסתה. לדברי מאג'ד, בלבול הזהות לצד הזעם וחוסר התוחלת מהווים קרקע פוריה לאלימות ולעבירות ביטחוניות.
בין תל אביב למזרח ירושלים
"הפתיע אותי העניין של השפה העברית. הנערים במזרח ירושלים, כבר אומרים, בצורה מפורשת שלא צריך יותר ללמוד את השפה העברית. כי הם מאמינים, שהם במדינת ישראל, לעולם לא יקבלו זכויות. המקום לא יאפשר להם לצמוח".
"החברה הישראלית צריכה להסתכל על הנערים, גם מהמשקפיים שלהם. הם חשופים למרחב גדול יותר, לשמיים רחבים יותר. אבל מאז תחילת המלחמה, עומדים כאן במחסום שש שעות. אני חושב שצריך לפחות להתחיל לדבר על זה.
דבר שני צריך לצמצם את הפער. הפער בין תל אביב למזרח ירושלים הוא מטורף. תיכנס למזרח ירושלים, תראה את הלכלוך תראה את הזבל, תראה את ההזנחה. צריך להתחיל לחשוב על זה שאני שווה. אני שווה לך אתה שווה לי, אתה דורש ממני למלא את החובות שלי. אם יש לי חובות, יש לי גם זכויות".
