אין נחמה ואין קמצוץ של אור בצורה האכזרית בה צחי עידן סיים את חייו בשבי חמאס, אבל אם כבר פרידה מאוהד הפועל ת"א, לא נראית לי פרידה מכובדת יותר מזו שהתקיימה היום (שישי) באצטדיון בלומפילד בדרכו למנוחת עולמים.
לצחי עידן ולבתו מעיין ז"ל היה מנוי לשער 7, המיתולוגי, מיתוס בהיסטוריה הארוכה של הפועל ת"א. שני כסאות בחלקו התחתון של היציע, לא רחוק מקו האמצע. מקום מצוין שבו אפשר להריח את הדשא הירוק ולשמוע היטב את רעש התאקל.
אני רק יכול לדמיין את הנסיעות הארוכות של השניים מקיבוץ נחל עוז ליפו בימים שבהם הגשם לא פסק, או בשבתות שבהן הלחות של מישור החוף השתלטה. את השמחה בדרך חזרה אחרי ניצחונות ואת השתיקה הרועמת אחרי הפסדים.
צחי נולד בבית שבו אביו המנוח, דודי, היה אוהד מכבי ת"א, אבל מוקדם יותר היום סיפרו שהוא בחר לא להקשיב כשאמרו לו שהחולצה האדומה זאת לא מציאה, והסבירו לו שהוא נכנס פה לצרה ואין יציאה.
אלף איש שלא הקשיבו כמוהו ובחרו בחיי הפטיש והמגל, הגיעו היום, בשעות הבוקר, לאצטדיון בלומפילד. היו שם אוהדים מכל הדורות והסוגים. כאלה שראו את משה סיני סוחף לאליפות בתחילת שנות השמונים, אוהדים שפרחו מאושר כששמעון גרשון הוביל לניצחון היסטורי על צ'לסי בגביע אירופה. ראיתי אפילו אחד עם חולצה מספר 14 של שלום תקווה, הקוסם האמיתי שכבר מזמן פרש.
"קהילה של מועדון כדורגל היא הדבר הכי קרוב למשפחה", אמר בטקס מנכ"ל הקבוצה, גיא פרימור. "תמיד להיות שם ולאהוב ללא תנאי, שותפות גורל בטוב וברע. אני רוצה להגיד שהפועל ת"א תמיד תהיה עבורך ועבור משפחתך, באפס מעלות וגם אם בחוץ שרב. מתי שתרצו אנחנו כאן והמינויים של צחי ומעיין יישארו שלכם לכל החיים".
המלחמה, לצערנו, הבהירה כמה המרחק בין ספורט לחיי היומיום קצר, צמוד ובלתי ניתן להפרדה. חיילים נפלו כשצעיף קבוצתם האהודה שוכב לצידם בנגמ"ש, משפחות של אוהדים נטבחו בעוטף וכעת הקשר בין המועדון לאוהדיו הוא כבר לא רק בחיים, אלא גם נמשך אחרי המוות.
נעם, אחותו של צחי, סיפרה איך מאז שאחיה הבכור נחטף היא החלה לראות את העולם בעיניים אדומות, ויחד עם משפחתה הובילה להוצאת סיכת חטופים בצבע האדום, שצחי כל כך אהב.
"זו חובה לא רק לצחי, אלא לכל אלה שחושבים כמוהו ומגדלים את ילדיהם על אהבת הפועל", נעם אמרה והוסיפה. "אני נפרדת מאחי ומבקשת ממנו סליחה בשם כולנו שחזר בארון ולא על הרגליים כמו שיצא. הסיכה האדומה תמשיך להיות כאן עד לחזרת החטוף האחרון".
אל הבמה עלה יגאל עידן, דודו של צחי, שאיבד באוקטובר האחרון את בנו גיא, שנפל בקרבות בלבנון. יגאל, עם צעיף אדום, נשבר בבכי כשאמר. "אני מקווה שאתה שם למעלה עם גיא, בני האהוב, יושבים ביחד על בירה ובשר טוב ומסתכלים עלינו".
יהלי סובול, אוהד הקבוצה, שר את 'הנה הם באים השדים האדומים', בגרסה שקטה ולא עליזה כמו ששרו בימים יפים יצחק קלפטר ז"ל, יגאל בשן ז"ל וחנן יובל. הקהל הצטרף אליו בפזמון בקול סדוק.
כשטקס הפרידה הסתיים האוהדים התבקשו לעמוד בצידי הכביש, מחוץ לאצטדיון, בכדי לחלוק כבוד אחרון לארון בדרכו לבית העלמין בקיבוץ עינת. צעיפים התנוססו, דגלים אדומים הונפו ומחיאות כפים נשמעו כשעידן עזב בפעם האחרונה את בלומפילד, נפרד מחבריו ליציע ומקבוצתו האהובה. מי יודע, אולי ממקום מושבם למעלה, הוא ומעיין יראו איך הפועל ת"א חוזרת לליגת העל בראש מורם.
