אלי שרעבי שוחרר אחרי 491 ימים משבי חמאס והצליח להפיל את לסתות יושבי האולפנים לאור המשקל הרב שאיבד בשבי. אלא שאז, עם חזרתו, גילה את הבשורות הקשות מנשוא – כי אשתו ובנותיו נרצחו בשבת השחורה.
אמש הוא הגיש מסמך אנושי נדיר ומטלטל בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין, ומסר עדות שוברת לב לזוועות שחווה במנהרות בעזה. אפילו אילנה דיין עצמה, שנחשבת לאחת העיתונאיות המחוספסות והקרות, מי שראתה וכבר שמעה הכול, לא יכלה לעצור את דמעות הכאב וההתרגשות ברגע המפגש עם אלי. היא בכתה כמו ילדה בזרועות החטוף האמיץ, שנותר מופתע ודאג להרגיעה.
אלי שרעבי התיישב מול המצלמות בגבורה, ומטרתו הייתה אחת: לזעוק את זעקתם של שאר החטופים שעדיין לא שוחררו, ולהצביע על הדחיפות המיידית הנדרשת להצילם. כמו גם לשלוח מסר חשוב לכל השרים והח"כים בממשלה, ובהם סמוטריץ' ובן גביר, שמבלי לחשוב יוצאים בכל מיני סיסמאות ואמירות על "עסקה מופקרת" רק כדי לקבל עוד זמן מסך, ובכל הצהרה ריקה שלהם – האחים שלנו בשבי נאלצים לחוות אלימות קשה מצד המחבלים.
הוא סיפר שאחת הסיבות שהוא הסכים להתראיין הייתה ההבטחה שנתן לאלון אוהל, ששהה איתו במנהרה ועדיין חטוף, שהוא יעשה הכול על מנת לדאוג לשחרורו. את אלון הוא אימץ כבן, תמך בו ועודד אותו, עד שהפרידו ביניהם כאשר אלי שוחרר ואלון נשאר שם לגמרי לבדו בתנאים לא תנאים.
באיפוק ובשקט מצמית, ללא דמעות זולגות, אך ניכר שהן חונקות את גרונו, וכשהוא שואף אוויר מדי פעם על מנת להתגבר עליהן – הוא סיפר על הלינץ' שעבר על ידי ההמון הזועם ביום שנחטף בשבעה באוקטובר ועד שהובא למנהרות חמאס.
הוא שיתף בכאבי התופת משרשראות הברזל שחמאס כבל את ידיו ורגליו, וחתכו בבשרו החי עד איבוד הכרה. כשהתעורר לאחר שלוש שעות – הכאבים החזקים מנשוא המשיכו. הוא אפילו ירד לפרטים הקטנים ותיאר במדויק את המרחק הקטן שנוצר בין רגליו שהיו קשורות והקשה על הליכתו.
הוא סיפר על מכות הרצח שחטף ממחבלי חמאס, ששברו את צלעותיו בכל פעם שמישהו מההנהגה פלט אמירות שעיצבנו את השובים. הוא סיפר על הרעב והצמא שהיו בלתי נסבלים, וכאשר קיבלו הוא וחבריו פיתה אחת ליום לחלוק בה – זה היה נחשב ליום מוצלח.
אני נזכרת בדבריו של ד"ר אורן סתר, בכיר בצוות המו"מ, שהתראיין אצל דנה ויס לפני שבוע ואמר שיש הבדל בין להגיד שהחטופים סובלים, ובין לראות אותם סובלים. ולכן, כולנו קיבלנו שוק כאשר ראינו אותם יוצאים כחושים כמו אותם ניצולי שואה.
אלי שרעבי סיפר את סיפורו האישי בכזאת פתיחות ועוצמתיות, שלא קשה היה לדמיין את סבל החטופים גם מבלי לראות אותם ממש בסבלם.
ולמה הוא עשה זאת בדחיפות ובגבורה מעוררת הערצה? למטרה אחת: להביא לידיעת כולם את הסבל הנורא שעוברים החטופים שנשארו מאחור.
אני תוהה – האם לחברי הקואליציה היה את האומץ, כמו האומץ של האיש המיוחד הזה, לצפות בראיון? או שמא פחדו שהוא ידיר שינה מעיניהם? כפי שסמוטריץ' בזמנו, כאשר נדרש עם שאר השרים לצפות בסרטון הזוועות מה-7 באוקטובר, הגיב: "אתם בכוח רוצים לא לישון טוב בלילה?"
אמירה כל כך מקוממת, כאשר הוא יודע שמשפחות החטופים לא ישנות כבר 500 ימים, והחטופים כדוגמת אלי שרעבי ואלון אוהל – לא יכולים לישון כשהם קשורים ברגליהם וידיהם. סמוטריץ', לעומת זאת, זקוק לשנת היופי שלו, על מנת שיהיה לו את הכוח הנפשי לבקר בניר עוז ואפילו להזיל דמעה, שמעלה את החשד שהייתה דמעת תנין. כי איך זה מתיישב עם ההתנגדות שלו לעסקה?
אני אף תוהה אם נתניהו צפה בסרטון, כדי שאם יישאל על כך יוכל להגיד שהוא "לא ידע".
וכי למה יקדיש זמן לסרטון שייאלץ אותו להישיר מבט לאמת הכואבת שמתרחשת ממש ברגעים אלה כשהוא מנצח על התזמורת, כשם שהוא לא מצא עד היום זמן לבוא לבקר בניר עוז ולהישיר מבט לתושבי המקום.
אני נוטה להאמין שאם נתניהו היה רואה ושומע את העדות של אלי, גם הוא, על אף שהוא מתקשה להחצין רגשות אמפתיה וחמלה, לא היה מעז לחשוב שהסיפור האישי של אלי משעמם אותו – כפי שהגיב בזמנו לתושבת קריית שמונה כאשר קטעה נאום שנשא, והוא אמר לה שהיא פשוט "לא מעניינת".
אלי שרעבי, ברוב אצילותו, לא תקף את הממשלה ולא הביע כעס נגדה, אולם חשוב היה לו לציין שוועדת חקירה צריכה לקום, כי מדובר פה בלקיחת אחריות על האסון. ובאמירה מתריסה ונועזת כאחת, הוא אמר: "תאשימו אותי, ובלבד שתקומו ועדת חקירה".
אני אהיה פחות עדינה מאלי. מה שקרה ב-7 באוקטובר הם פשעים נגד האנושות שביצע הארגון הרצחני חמאס.
אולם האחראים למחדל שאפשר להם לבצע פשעים אלה – פשעו אף הם נגד עמם.
לא בכוונה תחילה, כמובן. אך גם אם אדם פשע בשגגה ולא במזיד, בית המשפט משית עליו עונש מסוים. ולכן, האחראים לאסון אוקטובר חייבים לתת את הדין – אם בהסתלקותם מההנהגה, או בכל דרך אחרת.
באשר לשלב השני של ההסכם, אומרת הממשלה והעומד בראשה שהם "עושים הכול על מנת להחזיר עד אחרון החטופים".
ואני שואלת את שאלת מיליון הדולר: מה פירוש "הכול"? "הכול" פירושו להפסיק את המלחמה בעזה – ואז יחזרו כל החטופים בפעימה אחת. האם זו כוונתה של הממשלה?
