אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה לשעבר, כותבת בזיכרונותיה הפוליטיים שפורסמו היום (ג') כי ראש הממשלה בנימין נתניהו פגע בפתרון שתי המדינות על ידי עידוד התנחלויות. בפרק המוקדש ליחסיה רבי השנים עם ישראל, כותבת מרקל כי "חיבבה" את ראש הממשלה אהוד אולמרט בשל הישירות שלו והעובדה "שיכולנו לדבר באופן ישיר", גם על נושאים כמו הסכסוך הישראלי-פלשתיני, אך כי עם ראש הממשלה נתניהו שהחליף אותו ב-2009 מצב העניינים היה שונה לגמרי.
מרקל כותבת כי "בנושאים אלה כבר היו חילוקי דעות בין אולמרט לביני. אולם עם יורשו בנימין נתניהו אלו הפכו לבלתי ניתנים לגישור. יכולנו להסתמך רק על הנוסחה 'אנחנו מסכימים שלא להסכים'". בחוסר איפוק שאינו אופייני לביוגרפיה כולה, כותבת מרקל: "נתניהו אמנם דיבר לפעמים על פתרון שתי המדינות, אבל במציאות הוא לא עשה למענו כלום. במקום זאת, הוא דווקא עירער אותו מן היסוד על ידי בניית התנחלויות".
"המאבק באנטישמיות היה ונשאר חובתנו האזרחית"
מרקל מתייחסת בספר, שיצא היום בכ-30 מדינות ברחבי העולם ועורר עניין חוצה-גבולות, לראשונה לאירועי ה-7 באוקטובר. "ישראל, המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון… נמצאת תחת איום מתמיד. התקפות הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר 2023 פגעו בליבה. ובמקום לחוות סולידריות גלובלית במצב זה, ישראל ויהודים ברחבי העולם חוו עד מהרה אנטישמיות בצורה של שנאה חסרת-עכבות במרחב המקוון ובמרחבים ציבוריים בכלל, בגרמניה ובמדינות רבות אחרות".
אנגלה מרקל במליאת הכנסת | צילום:
reuters
היא מתייחסת גם להפגנות נגד ישראל שהפכו לתדירות בגרמניה, בעיקר בברלין. "ככל שהשאיפה למדינה פלסטינית בת קיימא הייתה והינה לגיטימית, כפי שביקורת על מעשיה של גרמניה או ישראל היו והינן לגטימיות, חייבים ליישם את הכלל הבא: כל מי שמשתמש בשניהם בהפגנות ככיסוי לשנאתו למדינת ישראל וליהודים מנצל לרעה את זכויות היסוד לחופש הביטוי ולהתכנסות".
"יש להתמודד עם כך בעזרת כל האמצעים, כולל ענישה ומניעה", כותבת מרקל, "כל מי שחי בגרמניה חייב להתחייב לערכי חוקי היסוד שלנו. לכן המאבק באנטישמיות, המאבק בכל צורה של גזענות – בין אם הוא מגיע מימין, משמאל או ממניעים איסלמיסטיים – היה ונשאר חובתנו האזרחית".
אנגלה מרקל | צילום:
רויטרס
"האחריות ההיסטורית לביטחונה של ישראל היא חלק מיסודות הקיום של גרמניה"
מרקל כותבת בספרה גם על הביקור הראשון שלה בישראל, בין ה-7 ל-9 באפריל 1991, אז שימשה כשרת משפחה טרייה והיתה "סקרנית לגבי הביקור במדינה המזרח תיכונית שנהנתה מכזה מוניטין יוצא דופן בתחום המחקר והמדע, שממנו אני באתי". מרקל נכנסה לפוליטיקה בגיל 35 בלבד, אחרי קריירה אקדמית שהובילה לדוקטורט בכימיה קוואנטית. עד לאיחוד מחדש של גרמניה, כתבה, ישראל היתה "סגורה למדי לגביי", משום שלא היו קשרי מחקר בין ישראל למזרח גרמניה. לצורך הדוקטורט שלה היא נזכרת כי נעזרה בחוקרים בריטיים ואמריקאים ששלחו לה טקסטים של חוקרים ישראלים שהיתה זקוקה להם. בביקורה הראשון זכרה כי נפגשה עם השרים הישראלים זבולון המר ודוד לוי, נזכרה.
היא גם כותבת על הביקור האחרון שלה בישראל, 30 שנים לאחר מכן, כאשר באוקטובר 2021 הגיעה לביקור פרידה, אחרי שכבר הודיעה על פרישתה ובעוד בגרמניה מתנהלות שיחות קואליציוניות על הממשלה הבאה. בביקור זה נפגשה מרקל עם ראש הממשלה נפתלי בנט, "ודנו בכל הספקטרום של היחסים בין המדינות, מחילופי נוער דרך עסקים ועד למדע והגנה על הסביבה". גם בביקורה הראשון וגם באחרון, כתבה, הקפידה לבקר ב"יד ושם".
צילום:
AP, חדשות
מרקל כותבת כי היחסים בין גרמניה לישראל "מחוברים יחדיו לתמיד באופן מיוחד בשל זיכרון השואה", אך כי מכל ביקוריה הרבים, זה שנחקק ביותר בזיכרונה היה ב-2008, אז הופיעה בפני הכנסת לציון 60 שנים להקמת מדינת ישראל. בנאום היסטורי שנפתח בעברית בפני הכנסת, הצהירה מרקל כי "האחריות ההיסטורית לביטחונה של מדינת ישראל היא חלק מהיגיון המדינה (יסודות הקיום, שטאטרזון) של גרמניה". ההצהרה הזו הפכה מאז למדיניות גרמנית עקבית, כולל בממשלה שהחליפה אותה, ועומדת בבסיס הסיוע שהושיטה גרמניה לישראל מאז ה-7 באוקטובר.
במהלך ביקור זה גם נסעה מרקל לשדה בוקר, לצריף שבו התגורר בן-גוריון ובו נפגש עם קנצלר גרמניה קונראד אדנאואר. מרקל מספרת כי התרגשה "לצעוד בדרכם של שני המדינאים". בשיחה עם התושבים ונציגים אחרים שאל אותה אחד מהם מתי היא תשוב. היא ענתה שהיא "יכולה לדמיין את עצמה עוברת לכאן, כאשר לא אהיה יותר קנצלרית. אני אוהבת את איך שאתם חיים". "הייתי רצינית לגבי זה", היא כותבת בזיכרונות, "למרות שאני לא יודעת אם אצליח להגשים את זה".
