מעצב העל עומד במרכזה של "להיות קרל לגרפלד", דרמה ביוגרפית המתמקדת בראשית דרכו בשנות ה-70. לאורך השנים הוא צבר לעצמו מוניטין שנוי במחלוקת עם שלל אמירות בעייתיות, אך השחקן דניאל ברוהל שמגלם אותו בסדרה דווקא יוצא להגנתו. "לא הכול אכן נאמר", הוא טוען בריאיון ומספר על התהליך שעבר לקראת התפקיד, המחלוקת סביב העובדה שהוא כגבר סטרייט מגלם דמות גאה, ועל המפגש עם המעצב לפני 20 שנה: "זה היה כמעט מפחיד, אבל גם מרתק"
כשקברניטי המאט גאלה, אירוע האופנה החשוב שנערך מדי שנה במוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק, בישרו שהנושא של נשף 2021 יהיה מעצב האופנה הגרמני המנוח קרל לגרפלד, הדבר עורר זעם והצליח לקומם רבים ורבות. המוחים והמתקוממות סברו שזה לא יאה לחלוק כבוד לגזען, אנטישמי, הומופוב ושמנופוב (בין אמירותיו הזכורות: "אף אחד לא רוצה לראות נשים מלאות מדי", "אדל שמנה מדי") ושלפו מהארכיון ציטוטים מזעזעים שמעצב-העל הנפיק. בין היתר היו שהדגימו איך לגרפלד הפגין זילות שואה בעודו תוקף את מדיניות ההגירה בגרמניה, ביחס לפליטים מהמזרח התיכון. המעצב אמר בריאיון שערורייתי ב-2017 כי "גרמניה השמידה יהודים כדי לקלוט פליטים".
"האיש הזה היה ללא ספק מוכשר בצורה בלתי רגילה, אבל השתמש בפלטפורמה שלו בצורה כל כך חדורת שנאה, לרוב נגד נשים ובאופן קבוע, עד לשנים האחרונות בחייו", כתבה בחשבון האינסטגרם שלה ג'מילה ג'מיל, שחקנית ופעילת בודי-פוזיטיב, "כל זאת מבלי שהביע מעולם חרטה או חזרה בתשובה, התנצלות או עזרה לקבוצות שאותן תקף. לא היה הסבר למתקפות האכזריות שלו. הקבוצות האלו היו נשים שהותקפו מינית, כל תנועת MeToo, זוגות חד-מיניים שרצו לאמץ ילדים, אנשים שמנים בדגש על נשים שמנות, והנזק הגדול שגרם לפליטים מוסלמים, שנמלטו מבתיהם כדי להציל את חייהם".
הזעם נגד המעצב השנוי במחלוקת שהלך לעולמו ב-2019 בגיל 85, לא עזר כמובן והנשף התנהל כסדרו. המחווה של המאט גאלה רק העצימה את האייקוניות של המעצב והמניפה שלו (שהייתה לסמלו המסחרי). המחווה גם גררה דיונים וויכוחים על תרבות הביטול – כמה אפשר ומותר להכיל יצירות של אמנים, זמרים, במאים ומעצבים בעייתיים וסוררים. אז האם צריך לבטל את לגרפלד, האיש שהחזיר את בית האופנה שאנל לכותרת והפך בעצמו למותג ולאגדה?
הכוכב הגרמני דניאל ברוהל, שמגלם עכשיו את מעצב-העל בסדרה "להיות קרל לגרפלד" (המשודרת בדיסני+), סבור כמובן שלא. "לא כל האמירות שיוחסו ללגרפלד אכן נאמרו", טען ברוהל (45), בריאיון ל-ynet. "מעבר לזה, אנחנו חייבים להבין את הפגמים שלנו כבני אדם, ואנחנו חייבים להציג אותם. לא מעניינים אותי סיפורים דו-ממדיים על הרואיזם. האנושות, כידוע, היא מורכבת, ולכולנו יש צד אפל. במהלך הסדרה אנחנו נחשפים גם לצד האפל של קרל לגרפלד. אבל מהיכן זה מגיע? זו השאלה המעניינת באמת".
היססת לשחק את לגרפלד, בגלל שהוא דמות כל כך אייקונית וגם שנויה במחלוקת? "לרגע קצר. כשקיבלתי את ההצעה, התגובה הראשונית שלי, המיידית, הייתה לצחוק – ואז לומר לסוכן שלי ש'זה אבסורד'. אחר כך עברתי להרהר באיך, היכן ומתי יוצרי הסדרה רוצים לעשות את הפרויקט. ואז סיפרו לי שמדובר בצרפתים שרוצים לעשות את הסדרה בפריז, ושהיא תתרחש בשנות ה-70, לפני שקרל לגרפלד התפרסם. זה רעיון שלגמרי משך אותי. הייתה לי תחושה טובה".
"הרגשתי ביטחון הן לשחק דמות של הומו והן לשחק את קרל לגרפלד באופן ספציפי"
"להיות קרל לגרפלד" בת ששת הפרקים הממכרת, עלתה בסוף השבוע האחרון, והיא מבוססת באופן רופף (ככה לפחות מתעקשים הקרדיטים) על חייו של מעצב העל. העלילה מתמקדת בעשור שמשתרע בין 1972 ל-1982. תקופה שבה לגרפלד עבד כמנהל הקריאטיבי של המותג "קלואה" הפריזאי (שאותו הנהיגה גבריאלה אגיון היהודייה) וניסה לפרוץ ולמתג את עצמו. בעשור הזה, לגרפלד חצב את דרכו לתהילה, אחרי שנים מתסכלות. הוא גם עדיין לא נראה אז, כמו שאנו מורגלים. "אם היינו ממשיכים את הסיפור של לגרפלד ומציגים אותו בעשורים האחרונים לחייו, אז ללא ספק היינו צריכים לשאול את עצמנו איך נתמודד עם ההתבטאויות הבעייתיות המאוחרות שלו, אבל אלה סוגיות שלא היו חלק מהסיפור בתקופה שעליה אנחנו מדברים בסדרה".
יצא לך להיפגש עם לגרפלד במהלך הקריירה? "פעם אחת בלבד. זה קרה לפני עשרים שנה. לגרפלד צילם תמונה שלי, או כמה תמונות, אבל מעולם לא ראיתי אותן. היו לו את הזכויות המלאות לכל התצלומים, כך שמעולם לא הצלחתי למצוא אותן ברשת. בסוף קיבלתי פרטים של אחת מהעוזרות שלו, שהצליחה למצוא את התמונה והיא שלחה לי אותה. הבחור הצעיר שמונצח בתמונה ההיא, מעולם לא היה חולם ש-20 שנה לאחר שהיא צולמה הוא ישחק את הצלם עצמו. עכשיו זו סתם מזכרת נחמדה עבורי".
איך התרשמת ממנו באותו מפגש? "ובכן, פגשתי את הפרסונה שקרל לגרפלד יצר לעצמו בשלב מאוחר יותר בחייו, כך שהוא היה מנומס, מקסים, מצחיק מאוד אבל גם מרוחק – הוא עטה את הכפפות שלו, השיער כבר היה לבן, עדשות משקפיים רפלקטיביות לגמרי, כך שאת העיניים שלו ראיתי לכמה שניות בלבד. אני זוכר כמה לחוץ הייתי כשהוא התבונן בי בעיניו הנבונות. זה היה כמעט מפחיד, אבל גם מעניין ומרתק, כי במבט שלו הייתה רכות וביישנות, אבל גם עוצמה וחוכמה רבה. אז כן, זו הייתה פגישה קצרה אומנם, אך מעניינת מאוד, וככל הנראה היה לה חלק ברצון שלי לשחק אותו".
"להיות קרל לגרפלד" בעיקר עוסקת במערכות היחסים המורכבות והטעונות של לגרפלד, אדם בודד וחידתי, עם שלוש דמויות משמעותיות בביוגרפיה שלו: אימו השתלטנית והקשוחה שחיה עימו בפריז, חברו לשעבר ויריבו – המעצב המהולל איב סאן לורן ("לורן הוא מאוד צרפתי-צפון-אפריקאי-אמצע-הדרך. מאוד פרובינציאלי", אמר עליו לגרפלד ב-1984) וז'אק דה-באשר – צעיר דקדנטי בעל שאיפות אמנותיות ונטייה להרס עצמי, שהיה המאהב האפלטוני של לגרפלד. דה-באשר שכב עם סאן לורן, שהתאהב בו נואשות וזה כמובן עורר את הקנאה של לגרפלד. "בדומה לסוואן של פרוסט, שהתאהב באודט שלא התאימה לו", התוודה פעם לגרפלד, "גם אני התאהבתי במי שלא התאים לי. אבל דה-באשר היה ונשאר אהבת חיי". המעצב המשכיל והדעתן חובב האמנות העריך את הידע של דה-באשר בספרות, העריץ את חוצפתו והתעוזה שלו, וכן את הסטייל הדנדי והאריסטוקרטי הייחודי שלו.
בקהילה הגאה, רבים לא אוהבים את העובדה שסטרייטים משחקים דמויות הומוסקסואליות, כמו במקרה שלך עם קרל לגרפלד. מה דעתך על ההתנגדות הזאת? "לפני שאני מסכים לקבל תפקיד שהוצע לי, אני מרבה לשאול את עצמי את השאלה, 'האם אני האדם הנכון לשחק את הדמות?'. במקרה של קרל לגרפלד, אמרתי לעצמי שאני מועמד ראוי, כי ברמה התרבותית אני מחובר לדמות – אני גרמני, אני יכול להתהטא בצרפתית, אני בגיל הנכון, הייתה בי הרבה תשוקה לפרויקט ולכן הרגשתי ביטחון הן לשחק דמות של הומו והן לשחק את קרל לגרפלד באופן ספציפי. תיאודור פלרין, ששיחק לצידי, וגילם את ז'אק דה-באשר המאהב האפלטוני, סייע לי מאוד והתאהבתי בו תוך חמש דקות. בכלל, אני מעריך מאוד את העובדה שזכיתי בתמיכה מצד גברים הומואים רבים, בין אם הם מעורבים בסדרה ובין אם לא, שעודדו אותי ללכת על התפקיד זה. גם התגובות שקיבלתי על הביצוע שלי היו חיוביות מאוד עד כה, ואני מעריך אותן".
ברוהל, שפועל גם בהוליווד ("ממזרים חסרי כבוד", "קינגסמן", "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", הסדרה "רצח אופי") היה צריך להתמודד הפעם עם תפקיד מאתגר במיוחד. "ההכנות היו ארוכות ואינטנסיביות, אבל זה בדיוק מה שאני אוהב. אני רוצה שכל תפקיד יהיה כמו מנה עשירה, עם כל התבלינים והטעמים השונים. החלל שהיה עליי למלא בעבודה על הדמות של לגרפלד היה עצום, היה לפניי פאזל גדול: התחלתי עם שלוש ביוגרפיות, כדי לקבל מושג גם עליו וגם על עולם האופנה בתקופה ההיא של שנות ה-70. צפיתיבסרטי דוקו ובראיונות איתו כשהיה צעיר, פגשתי אנשים שהכירו אותו טוב בתקופה ההיא, וגם השתתפתי בקורס אופנה של קלואה בפריז, ולקחתי שיעורי ציור וצרפתית.
"ניסיתי להעתיק את שפת הגוף שלו כשהתהלכתי. האסימון נפל ברגע שמדדתי את נעלי העקב שלו וחשבתי על פלמנקו ועל לוחמי שוורים. לאט-לאט נכנסתי לדמות וגילתי את הפיזיות שלה, את השפה. לא רציתי לעשות קריקטורה או העתק מושלם – שאפתי ליצור משהו משלי. כשאני עובד על דמות, התקווה היא לפגוש אותה איפשהו – אני לא בטוח אם זה באמצע, או איפה בדיוק – אבל זה החלק המרתק בתהליך. אני לא מעמיד פנים שאני קרל לגרפלד, וגם לא שהפכתי לקרל לגרפלד ממש – הביצוע שלי הוא הפרשנות שלי. בכל מקרה, זה אחד התפקידים שבהם השקעתי את מירב הזמן, האנרגיה, התשוקה והאהבה. הייתי גמור לגמרי כשהגענו לקו הסיום".
מה היה החלק הכי מאתגר? "לנסות כל הזמן לתפוס את המורכבות והסתירות של קרל לגרפלד, לחשוף אותו ולהפוך אותו לאנושי. מה שהיה קשה היה להגיע לתחושות העדינות יותר, לאינטימיות, כי קרל לא אהב את כל זה – הוא הוא מסוגר מאוד, אדם סוליסטי שלא אהב לדבר על דברים מהסוג הזה. אחד הדברים שאני אוהב בסדרה הוא שאנחנו גם לא מציעים תשובות פשטניות או קלות לשאלות שנוגעות לחייו האישיים או למיניות שלו. אנחנו נוגעים בקרל לגרפלד והאיש שהוא היה אז, וזה מורכב – ניסיתי לעשות זאת בצורה כמה שיותר מכבדת, אמפתית ואחראית".
הסדרה מתברכת בתלבושות רטרו נהדרות. שמרת לעצמך מזכרות? "ממש לקראת סוף הצילומים, מעצבת התלבושות הגאונה שלנו, פסקלין (Pascaline Chavanne) שאלה אותי מה אני רוצה לשמור מהתלבושות, כמתנה. עברתי על כל המלתחה שלי בסדרה ואמרתי לה, 'פסקלין, זה יותר מדי, אני לא יכול ללבוש שום דבר שיש כאן, לא אשתי ולא החברים שלי יקבלו אותי, אם אלבש את הדגמים האלה'. אז גנבתי מניפה שאני מאוד אוהב – זו המניפה עם העיצוב היפני, שמופיעה בפוסטר של הסדרה. אשתמש בה בביקורים שלי בספרד אם יהיה חם".
