"אני לא מכיר מחקרים עדכניים שמראים שחוזים אישיים במערכת החינוך מעלים את הישגי התלמידים או מצמצמים פערים בין תלמידים עניים לתלמידים עשירים" אומר פרופסור יזהר אופלטקה מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. לצד הספקנות ביחס לאפקטיביות שלהם, אופלטקה גם מותח ביקורת עקרונית על התפיסה שעומדת מאחוריהם: "חינוך הוא מלאכה, הוא תהליך, הוא לא סחורה שאפשר למדוד".
השיחה עם אופלטקה מתקיימת על רקע המשבר המתמשך במשא ומתן בין משרד האוצר לארגון המורים. האוצר והארגון לא מצליחים להגיע להסכמות שיאפשרו לחתום הסכם שכר חדש למורי התיכונים, יותר משנתיים מאז שפקע ההסכם הקודם. המחלוקת העיקרית נעוצה בחוסר ההסכמה של ארגון המורים לקבל את דרישת האוצר להחיל חוזים אישיים על חלק מהמורים.
חוזים אישיים הם שונים מהסכמים אישיים, שקיימים כבר היום במערכת החינוך. בהסכם אישי, העובד מקבל תשלום מעבר למה שההסכם הקיבוצי מקנה לו, אך זכויותיו כחבר איגוד עובדים אינן נפגעות. אופלטקה מדגים: "מורים שפועלים עם עמותת 'יכולות', שמקדמת בתי ספר בפריפריה הגיאוגרפית-חברתית, חתומים על הסכם אישי". אחת הסיבות להסכמים אישיים היא התחרות עם מקצועות הריאליים בשוק הפרטי. חוזה אישי, לעומת זאת, הוא חוזה מחוץ להסכם הקיבוצי, שהמורה שחותם עליו לא זכאי לזכויות קיבוציות.
לדרישה של משרד האוצר להכללת חוזים אישיים למורים במסגרת ההסכם עם ארגון המורים יש תקדים. במסגרת הסכם השכר של הסתדרות המורים שנחתם בשנה שעברה הוכנס סעיף כי 6% מכלל המורים בבתי הספר היסודי והגננות אותם מייצגת הסתדרות המורים יועסקו בחוזים אישיים.
סעיף זה לא התממש בפועל: משרד החינוך לא כתב חוזה אישי, ואף מורה או גננת לא מועסקת באופן הזה. יו"ר הסתדרות המורים יפה בן דויד אמרה כי היא הסכמה לסעיף הזה כי היא "ידעה שזה חרטא", כפי שאמרה בכנס הנהגת הורים. מנכ"ל משרד החינוך מאיר שמעוני אמר בוועדה שעסקה במשא ומתן עם ארגון המורים כי "חוזים אישיים לא בהכרח יקדמו את המערכת".
"מושגים של כלכלנים שלא תקפים בחינוך"
אם אין זה לא קרה בעבר, ונראה שמשרד החינוך אינו מעוניין בכך, מדוע משרד האוצר דורש לקיים חוזים אישיים?
"הם כלכלנים ומשתמשים במושגים של כלכלנים. ההיגיון שלהם שכסף שווה תפוקה. זה היגיון שיכול לעבוד אם לדוגמא עובד נדרש לארוז עשר חבילות לשעה, והוא אורז רק שמונה לשעה. אז באמת אפשר להגיד הוא לא עומד בתפוקה הנדרשת, וזה ישפיע על שכרו. אבל זה לא ככה בחינוך, שתלוי בהרבה משתנים".
"נניח שהתפוקה שלנו היא ציונים", הוא מדגים. "מחקרים מראים שההשפעה של מורה על ציונים של תלמידים נעה בין 20% ל-25%. מורה מלמד שנה אחת כיתה עם תלמידים מחוננים, שמקבלים ציונים גבוהים עם מעט סיוע לצידו. שנה לאחר מכן, הוא מלמד כיתה עם תלמידים שמתקשים יותר, שמקבלים ציונים פחות טובים מהמחוננים למרות שהמורה התאמץ הרבה יותר. קשה להחליט כך אם הוא מורה טוב או לא, ואם הוא יועסק בחוזה אישי, ייתכן שייפטרו אותו אחרי השנה השנייה על אי עמידה בתפוקה הנדרשת.
"ובכלל, ציונים הם תפוקה מפוקפקת ביותר. הרי מה שמחפשים במורים זה שיהיו אכפתיים, קשובים ורגישים. שהמורה 'יראה' את התלמיד. אלו לא תכונות שאפשר למדוד אותן".
"תחרות אין סופית תפגע בשיתוף הפעולה בין מורים"
למה במקומות אחרים בעולם הכניסו חוזים אישיים?
"חוזים אישיים הוכנסו למערכות חינוך שונות באנגליה ובמחוזות שונים בארצות הברית כחלק מרפורמות נאו ליברליות. אבל מערכת החינוך הישראלית היא סוציאליסטית בבסיסה. הכנסת חוזים אישיים היא פגיעה בערכים הבסיסיים שלה, כמו מדידת ההוראה לפי ותק והשכלה, וזכות המורה להתאגד ולשמור על זכויותיו". יחד עם זאת אופלטקה מעיר כי "בגלל השוני בבסיסים של מערכות החינוך השונות, קשה להשוות ביניהן".
לדבריו, הכנסת חוזים אישיים תפגע ביחסים בין מורים. "מורים עובדים ביחד בצוותים או חולקים זה עם זה רעיונות דרך סיעור מוחות וכדומה. הם נדרשים באופן כללי לעבוד בשיתוף פעולה. אם מורים עסוקים בהשוואת שכר, ומצויים בתחרות אין סופית זה עם זה, ברור ששיתוף הפעולה ביניהם ייפגע". אילן איטח סגן הנשיאה של בית הדין לעינייני עבודה התייחס לסוגיה זו גם הוא בדיון בבית הדין שעסק באחת הסוגיות במחלוקת בין משרד האוצר וארגון המורים. "זה לא כמו עובדים אחרים במגזר הציבורי" אמר איטח. "המורים בסוף צריכים לשבת זה לצד זה".
מלבד אחוז מסוים בקרב המורים, משרד האוצר מעוניין להחיל חוזים אישיים על כלל מנהלי בתי הספר. אופטלקה סבור שהמהלך הזה לא יתרום לפתרון המחסור במנהלים. "אני לא חושב שהגדלת המשכורת תביא יותר מורים לבחור בניהול. כסף לא מתמודד עם הפחד של המורים מהאחריות המשפטית הבלתי נגמרת של מנהלים".
