השבועות האחרונים בלחימה בזירה הצפונית מאופיינים ביוזמה ומתקפה של ישראל נגד חיזבאללה, ואינטרסים איראניים בלבנון וסוריה. ההישגים של צה"ל הם לא פחות ממדהימים: חיסול נסראללה, פגיעה אנושה בהנהגה הבכירה של הארגון, פגיעה קשה במרכז הכובד של הארגון בדאחיה בביירות, בבעלבק ובדרום לבנון, כולל פגיעה קשה מאוד במערך הרקטות וטילים של הארגון. כמובן, ישנו גם התמרון הקרקעי בכפרי הטרור בסמוך לגבול – מאות מטרים מבתי מטולה וזרעית. תמרון חשוב זה פוגע והורס את כל התשתיות שחיזבאללה הקים עבור לוחמי רדואן כבסיסי זינוק למתקפה "לכיבוש הגליל".
צה"ל ידע על התשתיות האלה, אבל הוא במידה מסוימת מופתע מהעוצמה והיקף האדיר של המנהרות, הבונקרים, החמ"לים ואמצעי לחימה כמעט בכל בית בכפרים. זהו מחיר המדיניות המופקרת של הכלה, הבלגה ושקט בכל מחיר של השנים שלפני המלחמה.
ברובד האסטרטגי, נשאלת השאלה מדוע העברת מרכז הכובד לצפון התרחשה רק בחודש ספטמבר. למה זה לא קרה כמה חודשים קודם לכן? בעיניי, זהו כשל חמור בניהול המלחמה שהוביל למחירים קשים בצפון, שהופקר וננטש שנה שלמה ללא הצדקה.
איראן מעדיפה לנהל את הלחימה בעצמה – באמצעות גנרלים איראנים (חמינאי, ארכיון) | צילום:
AP
בימים האחרונים חיזבאללה מתאושש ומשקם את מערך הפיקוד והשליטה בעזרת גנרלים איראנים ממשמרות המהפכה, ומשקם את יכולת הפעלת האש שלו לכל שטחה של ישראל, לרבות מרכז הארץ. זה כולל הפעלה מתוחכמת של ירי משולב רקטות, טילים וכטב"מים שמאתגרת את מערכות ההגנה האווירית, כמו שראינו בפגיעה הקשה בבא"ח גולני והפגיעה בבית ראש הממשלה בקיסריה.
ישראל תקפה בימים האחרונים תשתיות כלכליות של הארגון. אלו מוסדות פיננסים שישפיעו מאוד על מעמדו ועוצמתו של הארגון ביום שאחרי המלחמה. כדאי לזכור שחיזבאללה, בצד היותו ארגון טרור עם 80 אלף פעילים, מחזיק גם במערכת כלכלית אדירה שמאפשרת לו קיום של צבא טרור שלם. חיזבאללה הוא הקבלן הגדול ביותר בלבנון, עם חברות כלכליות בלבנון מחוצה לה, עם התמחות בייצור וסחר בסמים קשים ותרופות מזויפות. לצד כל אלו, חיזבאללה מקבל כמיליארד דולר בשנה מאיראן.
הזדמנות לעיצוב מחדש של לבנון – בהתאם לאינטרס הישראלי
בצל ההישגים האדירים של צה"ל בלחימה, נוצרת הזדמנות אסטרטגית לשינוי פנים-לבנוני ביחסי הכוחות בין גורמי הכוח בלבנון לבין איראן וחיזבאללה, שעדיין שולטים בממשלה ובמדינת לבנון.הפגיעה קשה בחיזבאללה ובציר הרשע מייצרת חשיבה מחדש בהנהגה בטהראן לגבי מידת הנזק בחיזבאללה, שעבור ההנהגה בטהראן הוא "היהלום שבכתר" שבו הושקעו מליארדים רבים במשך שנים. האם הם משמרים את היכולת הזו, או בונים ומשקמים את חיזבאללה מחדש כמרכיב מרכזי בטבעת האש מול ישראל?
בינתיים, האיראנים מנסים לייצב את המצב על ידי המשך הפעלת הלחימה, באמצעות גנרלים ממשמרות המהפכה וביקורים שתכליתם לתת תחושת גיבוי לחיזבאללה בשעה קשה זו. הם שלחו לאזור את שר החוץ ואת יושב ראש הפרלמנט האיראני, ופעלו למנות במהרה את נעים קאסם כמזכ"ל הארגון כדי לשדר יציבות. אולם, ברור שהאיראנים עוד לא בשלים ללכת להסדרה בצפון. הם ממתינים לתגובה על המתקפה הישראלית, וכמובן לתוצאות הבחירות בארצות הברית.
אל מול זה, ניכר מאמץ אדיר של ארצות הברית, צרפת, סעודיה ואיחוד האמירויות לנצל את הפגיעה הקשה בחיזבאללה ובהשפעה האיראנית בלבנון לכדי שינוי דרמטי פנים-לבנוני, שמתבטא בארבעה מאמצים:
- סיוע כלכלי /הומניטרי אדיר למיליון וחצי פליטים ברחבי לבנון.
- ניסיון לבחור נשיא חדש שהוא לא בובה של החיזבאללה (המעמד המוביל גוזף עוון הרמטכ״ל הלבנוני)
- חיזוק צבא לבנון כגורם כוח עצמאי.
- שיקום דרום לבנון על ידי כסף סעודי ואמירתי ולא כסף איראני.
צה"ל ממשיך בימים אלה לתקוף את מרכזי הכובד בדאחיה שבביירות, תשתיות טרור בבעלבק ובנבטיה. המשא ומתן להסדרה מתנהל בימים אלה בהובלת ארצות הברית בקצב מתקדם, תוך כדי המשך לחימה. הונחה הצעה אמריקנית להסדר במהלך ביקורו של עמוס הוכשטיין באזור לפני ימים אחדים. הוא צפוי לבקר שוב בביירות וירושלים. את המגעים מרכז השר רון דרמר, אולם מתחייבת הקמת צוות משולב של צה"ל והממשלה על מנת לגבש יחד את העקרונות והקווים האדומים של ישראל להסכם.
לנצל את המצב בלבנון לטובתנו, פגישת נתניהו-הוכשטיין (ארכיון) | צילום:
מעיין טואף, לע"מ
בביירות נשמעים לאחרונה קולות שלא נשמעו זמן רב נגד חיזבאללה ונגד האיראנים, כולל על ידי יושב ראש הפרלמנט נביה ברי וראש הממשלה נג'יב מיקאתי. שניהם תומכי חיזבאללה בעבר. פורסמו גם קריאות פומביות להפסקת אש וניתוק בין הזירה הלבנונית לזירה העזתית. התנהלות המשא ומתן תוך כדי לחימה מאפשרת לישראל להמשיך לפגוע בארגון חיזבאללה ובמרכזי הכובד שלו, ובכך להשפיע באופן ישיר וברור על תוצאות המשא ומתן וההסדרה המדינית.
אסור לחזור להחלטה 1701
השאלה שנמצאת על סדר היום היא – האם ההישגים המדהימים של צה"ל בזירה הצפונית מאפשרים חזרה של תושבי הצפון לבתיהם בביטחה?
אכן צה"ל בלחימה קשה ובמחירים כבדים, מייצר מציאות אסטרטגית שונה לחלוטין. האיום המרכזי של כוח רדואן על הגבול ותשתיות הטרור שלו לא קיים יותר. זאת, לרבות השתלטות על שטחים רבים בדרום לבנון, שימנעו ירי נ"ט על הגליל. צה"ל במהלך השבועות הקרובים, ישלים את התמרון באותה רצועה לאורך הגבול. הפגיעה האנושה בצמרת הארגון ובחלק מרכזי ביכולת הרקטית שלו משקמים, בעיניי, את ההרתעה הישראלית כלפי הארגון וכלפי הציר כולו. כשבוחנים את ההסכם המדיני בסיום המלחמה, הוא חייב להתגבש לאור ההישגים בלחימה. דרוש הסכם שונה לחלוטין מהסכם 1701 מקיץ 2006, סיום מלחמת לבנון השנייה.
כדאי לציין שהסכם 1701 היה הסכם רע ובעייתי, תוצאה של מלחמה מגומגמת שהסתיימה ללא הכרעה, ללא מנגנון אכיפה כלל ועם מדיניות ישראלית שנכשלה לחלוטין, שלא טיפלה כלל בהתעצמות בין 2006 ל-2011. זה איפשר לאיראנים בשנים הללו לחמש את חיזבאללה במערך אדיר של רקטות, טילים ויכולות אחרות. כל זה התרחש ללא פעולה של ישראל מול הפרות בוטות של ההסכם על ידי חיזבאללה, עקב הרתעה הדדית שנוצרה על ידי מערך האש של חיזבאללה.
הישגים אדירים בלחימה, כוחות צה"ל בדרום לבנון | צילום:
דובר צה"ל
לכן, ההסכם המתגבש בעקבות ההישגים בלחימה חייב להיות אחר לחלוטין:
- יצירת אזור מפורז באופן מלא מחיזבאללה מקו הגבול ועד הליטאני.
- פריסת שלוש חטיבות של צבא לבנון בדרום לבנון, כולל מחסומים על הליטאני וגם במעברי הגבול עם סוריה על מנת למנוע חזרה של אנשי רדואן לדרום לבנון, וניסיון איראני לחמש את חיזבאללה מחדש. זאת לצד הריסת תשתיות חיזבאללה בדרום לבנון.
- פריסה נרחבת לפי פסקה 7 של כוחות רב-לאומיים איכותיים ממדינות אירופה, עם יכולת אכיפה אפקטיבית.
- מניעת חזרת תושבים לבנונים שיעים לכפרי המגע לאורך הגבול, חלקם אנשי רדואן.
- הקמת מנגנון אכיפה אפקטיבי מול הפרות, בהובלת קצינים מארצות הברית.
- שינוי מדיניות דרמטי של ישראל בהפעלת הכוח בלבנון בשלושה מאפיינים: א. פעולת נחושה ואגרסיבית מול ניסיונות לחמש מחדש את חיזבאללה. ב. חופש פעולה ישראלי בדרום לבנון בגיבוי ארצות הברית אל מול הפרות של ההסכם על ידי חיזבאללה (יש מכתב צד אמריקני בנושא). ג. חיל האוויר ימשיך לטוס באופן חופשי בשמי לבנון.
- פעולה נחושה מול הכסף שמזין את ארגון הטרור חיזבאללה, מתעשיית הסמים והתרופות המזויפות ועד המימון האיראני.
לאור ההישגים, יש תקווה, יש כיוון, יש אור בקצה המנהרה שיאפשר את חזרה התושבים לבתיהם אחרי שנה קשה, במציאות ביטחונית אחרת לחלוטין. האתגר המרכזי ניצב כעת לפתחו של הדרג המדיני בעתיד – האם נראה פעולה נחושה מול הפרות הסכם, כולל לקיחת סיכונים, או שוב מדיניות של הבלגה והכלה?
לאור ההישגים וההסכם המתגבש, הדרג המדיני וצה"ל חייבים לפתוח במיידי בשיח עם המנהיגות המקומית בצפון, עם ראשי המועצות וראשי הערים לגבי התנאים שיאפשרו להחזיר את תושבי הצפון הביתה. הממשלה חייבת להגדיר את החזרה של תושבי הצפון לביתם כפרויקט חירום לאומי. הכוונה היא מתן תמריצים כלכליים לתושבים על מנת לחזור, תמריצים למעסיקים לייצר מקומות עבודה, תוך קריאה לדור הצעיר לבוא ולבנות את ביתם בצפון היפה כחזון ציוני מהמעלה הראשונה.
הממשלה חייבת להחליט על הקמת מנהלת תקומה בצפון, עם תקציב גדול לשנה הבאה שייתן מענה גם לנזק האדיר שנגרם, ובעיקר ייתן מענה ליכולת לשקם ולבנות את הצפון מחדש.
במידה וישראל לא תגיע להסדרה בצפון, החשש הגדול הוא שישראל תיכנס שוב לבוץ הלבנוני. החורף בשער, ובהיעדר הסכם ישראל עלולה להיכנס להתשה רב-זירתית שמשרתת את האינטרס של איראן והציר. 25 שנים אחרי שעזבנו את רצועת הביטחון, צה״"ל ייאלץ להיערך ברצועת ביטחון בדרום לבנון. נוכחות זו של פעילות מבצעית ומוצבים תייצר שוב מטרות ללוחמת הגרילה שחיזבאללה מתמחה בה ותיצור מציאות קשה של נפגעים ושקיעה בבוץ הלבנוני.
האתגר ניצב לפתחו של הקבינט: איך ממנפים את ההישגים האדירים של צה"ל להסדר מדיני שייצר מציאות ביטחונית טובה יותר לתושבי הצפון וימנע כניסה למלחמת התשה בלבנון.
>>> קובי מרום הוא אלוף משנה במילואים, מומחה לביטחון לאומי ולזירה הצפונית
