הסערה בארצות הברית סביב פרשת ג'פרי אפשטיין התעצמה הלילה (בין שישי לשבת), לאחר שמשרד המשפטים פרסם מאות עמודים של תמלילים וקטעי אודיו מהמפגש שקיים סגן התובע הכללי טוד בלאנש עם גיליין מקסוול, שותפתו הקרובה לשעבר של המיליארדר המורשע. מקסוול, המרצה 20 שנות מאסר על סחר בקטינות ושואפת לקבל חנינה, דיברה בגלוי על קשריה עם הנשיא טראמפ, על הטענות ל"רשימת הקליינטים" המפורסמת, על הרקע המודיעיני של אביה – וגם על נסיבות מותו המסתורי של אפשטיין.
טאקר קרלסון טוען: ג'פרי אפשטיין היה סוכן של המוסד // מהרשת החברתית X
הפרסום מגיע ברקע סערה ציבורית רחבה, שהפכה ל"בומרנג" נגד ממשל טראמפ. במהלך קמפיין הבחירות, טראמפ הבטיח לפרסם את כל מסמכי אפשטיין, אלא שלפני כחודש וחצי הודיעה התובעת הכללית פאם בונדי כי הפרסום יעשה בהדרגה ובכפוף לשיקולים של ביטחון לאומי והגנה על פרטיות, צעד שנתפס בציבור כהתחמקות ומסמוס הפרשה. יתר על כן, פרסומים בתקשורת האמריקנית קשרו בין טראמפ לאפשטיין, תוך הדגשת ההיכרות החברתית ביניהם בשנות ה־90 והמפגשים החוזרים של השניים במועדון מאר־א־לאגו בפלורידה.
"טראמפ היה ג'נטלמן בכל מובן"
"מעולם לא ראיתי את הנשיא בהקשר בלתי הולם בשום צורה", אמרה מקסוול. "בפעמים שהייתי איתו, הוא היה ג'נטלמן בכל מובן". היא הבהירה שמעולם לא ראתה את הנשיא במצבי "מסאז'" – מונח שהיה קוד ליחסים אינטימיים, ואף הבהירה שמעולם לא שמעה מאפשטיין או ממקורביו טענות על התנהגות מינית פסולה מצד טראמפ. פרסום הדברים הגיע לאחר שבועות של לחץ פוליטי סביב קשריו של טראמפ עם אפשטיין. התובע הכללי לשעבר דייב ארונברג אמר ל-CNN כי "טראמפ מקבל בדיוק את מה שרצה – הצהרות שמסירות ממנו כל חשד".
נושא נוסף שנדון בהרחבה הוא "רשימת הקליינטים", שאפשטיין כביכול החזיק. מקסוול ניסתה להפריך את אחת התיאוריות המתמשכות בפרשה: "אין רשימה כזו", קבעה. "זה סיפור שנולד מתביעות אזרחיות והפך למיתוס תקשורתי… משפטי מכשפות בסיילם". היא ציינה כי לכל היותר מדובר ביומני טיסה ורשימות מוזמנים לאירועים: תיעוד של חיי חברה, ולא רשימה פלילית של אנשי עסקים ופוליטיקאים. "הפכו אותו ליותר ממה שהיה", סיכמה. "האמת – הוא היה אדם מגעיל שעשה דברים נוראיים לילדות צעירות".
בתמלילים עלה גם הרקע המשפחתי המסתורי של מקסוול. היא חשפה כי אביה, איל התקשורת הבריטי רוברט מקסוול, שירת כקצין מודיעין במלחמת העולם השנייה. "ברגע שאתה קצין מודיעין, זה תמיד מלווה אותך, גם אם אינך מועסק רשמית", הסבירה, אך הכחישה כל קשר פורמלי שלו למוסד או לשירותי ביון אחרים לאחר המלחמה. באשר לאפשטיין עצמו, מקסוול דחתה את השמועות על קשרי מודיעין אפשריים שלו למוסד או לגופי ביון אחרים, וכינתה אותן "אגדות שנבנו סביב שמו".
"פחד ממתנקשים יותר מאשר מהמשפט"
הפרק האחרון בתמלילים נוגע לנסיבות מותו של אפשטיין. מקסוול אמרה במפורש: "אני לא מאמינה שהוא התאבד". היא טענה כי אפשטיין "לא שידר נטיות אובדניות" והדגישה שבשיחות עמו "הוא דיבר על כך שהוא רוצה להיאבק בהאשמות, שהוא מתכוון להילחם ולחשוף דברים". לדבריה, בליל מותו נרשמו "אי־סדרים חמורים": מצלמות הביטחון "לא פעלו כראוי", וסוהרים לא נצפו בעמדותיהם. "זה פשוט לא הגיוני", הוסיפה. מקסוול אף טענה כי אפשטיין "פחד ממתנקשים הרבה יותר מאשר מההליך המשפטי".
הפרסומים האחרונים מעוררים ויכוח ציבורי עז: תומכי טראמפ ודאי יראו בהם חותמת לטיהור שמו, ואילו מתנגדיו מזכירים כי מדובר באישה שהורשעה בעבירות חמורות ושאמינותה מוטלת בספק. פרשנים מוסיפים כי עצם העובדה שמקסוול מחפשת חנינה מטראמפ מטילה צל על דבריה.
כך או כך, השילוב בין ההכחשות לגבי טראמפ, מיתוס הרשימות, קשרי המודיעין המשפחתיים והספקות סביב המוות בכלא, מבטיח שפרשת אפשטיין תמשיך להסעיר את ארצות הברית ולהזין את הקונספירציות עוד זמן רב.
