השבוע שלי התחיל ברגל שמאל. שוב רכבת ישראל, שוב שיבוש, שוב מאות אלפי נוסעים שהשביתו להם את היכולת לזוז. פגיעת רכבת משא בתשתית החשמל, שנראתה תחילה כתקלה זמנית, הפכה בן רגע להשבתה ארוכה, שהפכה את שגרת הנסיעות של מאות אלפי נוסעים לסיוט יומיומי ולכאוס תחבורתי.
חיפה במצור – ולא בציניות. אנחנו החיפאים, רבים מאיתנו עובדים באזור מרכז ובתל אביב בפרט. אנחנו קמים מוקדם, מבלים שעות בכל יום על הציר חיפה-תל אביב, והנסיעה ברכבת היא החבל הדק שמחזיק אותנו מחוברים למרכז. וכשהחבל הזה נקרע – חיפה פשוט במצור. אין לצאת ואין להיכנס. אל תגידו לי "יש אוטובוסים מתגברים", אחרי שאתה רגיל לנסיעה של שעה – למצוא את עצמך נדחק לאוטובוס עמוס, מלא באנשים הנמצאים באותו מצב כמו שלך, מזיע, מחליף באמצע מסלול – זה לא פתרון, זו בדיחה עצובה. עוד לא לגמתי שלוק מהקפה – וכבר היום שלי הופך למאבק הישרדות.
מצאתי את עצמי חסרת אונים. נאלצתי לעבוד מהבית, כי עם כל הכבוד, לצאת ברכב הפרטי עוד לפני שהשמש עולה, זו לא אופציה אמיתית. גם כשאני מנסה להקדים ולצאת בחמש בבוקר, אני מוצאת את עצמי שקועה שעתיים שלוש בפקק מתיש, מתסכל ומאכזב. זה לא פתרון, זו שחיקה יומיומית שמרוקנת כוחות עוד לפני שהיום מתחיל.
ופה הפער הגדול עם המרכז. אתם, תל אביבים, לא תבינו, ולא באמת באשמתכם. המציאות שלכם אחרת לגמרי. אתם חיים בעיר שבה הכול נגיש, מרחק הליכה, קורקינט או לכל היותר קו אחד של הרכבת הקלה. מקום העבודה שלכם במרחק עשר דקות מהבית, הקפה ליד המשרד, והחיים מתנהלים בתוך אותה בועה אורבנית צפופה שבה כמעט כל השירותים נמצאים במרחק נגיעה.
עבורכם, תקלה בתחבורה הציבורית היא לכל היותר אי נוחות רגעית. אוטובוס מאחר? תעברו לקו הבא. הרכבת הקלה לא מגיעה? תמיד יש מונית או קורקינט בדרך. אבל לנו החיפאים, אין אלטרנטיבה. אין "תכנית ב'". כשהרכבת מושבתת, אנחנו נשארים מנותקים, אין לזה תחלופה, להזכירכם יש חברה אחת בלבד וזאת רכבת ישראל. מה שנחשב אצלכם לעיכוב של חצי שעה, אצלנו הופך לאובדן של יום עבודה שלם, לבזבוז אינסופי של שעות בדרכים ולפגיעה ממשית באיכות החיים. והכי מתסכל? שזה לא אירוע חד פעמי – השיבושים הללו כבר הפכו לשגרה.
בזמן שאתם מתלוננים על עוד פקק קטן באיילון, אנחנו מבלים שעתיים שלוש בכל יום רק כדי להגיע ולחזור. ועכשיו, כשהרכבת – החבל הדק היחיד שמקשר אותנו אליכם נקרעה, אנחנו לא רק מאחרים, אלא פשוט נתקעים. חיפה במצור, תרתי משמע.
