בין שלל התלונות עליהן מסופר בספר במדבר, בא בסיום פרשתנו סיפור מפורט אודות שתי תלונות על משה רבנו, שמגיעות דווקא מצדם של אחיו – מרים ואהרון. האחת, היא בדמות רינונים שלכאורה השמיעו אחיו על "הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח" (במדבר י"ב, א'), והתלונה השנייה הייתה בכך שקבלו על השוני במעמד הנבואי לו זכו כל אחד מהאחים.
לזמני כניסת שבת, יציאת שבת והדלקת נרות לחצו כאן.
בפרשנות היהודית, בימי חז"ל ובימי הביניים, עסקו רבות בבירור התלונות ובתגובת ה' להן, וכן בעונש הצרעת שבו מרים, לבדה, נענשה בגינן. רבים גם ביקרו את מרים על דיבורה, על חטאה ועל עונשה, והיו שאף הציעו שמעשה זה הביא לסילוקה מההנהגה של עם ישראל במדבר.
כל אלה התעלמו מעניין חשוב הנאמר מפורשות במהלך הסיפור. מרים ואהרון אומרים: "הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע ה'" (שם, ב'). כלומר, מרים רואה עצמה כנביאה בחייה הבוגרים, שזוכה שה' מדבר עמה, בדיוק כמו אהרון ומשה אחיה. ואכן, מרים נקראת מפורשות בתואר "נביאה" כבר בספר שמות (ט"ו, כ'), בסיומה של השירה הגדולה ששרו משה ובני ישראל על נס המעבר בים סוף: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ".
הפרשנים היהודיים הקדומים תהו היכן נתנבאה מרים, שכן אין בכל פסוקי התורה דברי נבואה מפורשים שנאמרו על ידה. התשובה שהוצעה במדרש המוכר והידוע היא ש"קודם שנולד משה אמרה: עתידה אמי שתלד בן". כלומר, התואר "נביאה" ניתן למרים בהיותה נערה צעירה, בנבואה חד פעמית, שכלל לא נזכרת בפסוקי התורה.
רשב"ם, נכדו של רש"י, שבמהלך פירושו לפסוק מבראשית (ל"ז, א') מזכיר את ויכוחיו עם סבו: "ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום" – מציע תשובה אחרת. בפירושו לפסוק שהזכרנו קודם שבו כונתה מרים "נביאה" נכתב: "הַנְּבִיאָה – נביא קורא בעל דברי שבח או תוכחות בני אדם".
על-פי פרשנות זו, מרים זוכה לתואר "נביאה" הודות לשני מעשים שעשתה כמנהיגה ונביאה: האחד – אמירת "דברי שבח" לה', ואלו הם דבריה בשירה על הנס הגדול בים סוף, שם גם מוענק לה התואר "נביאה" לראשונה. המעשה השני הוא אמירת "תוכחות בני אדם", אלו דבריה של מרים על משה, אותם היא משמיעה מתוך כובד האחריות של תפקידה כמנהיגה אחראית המשמיעה את קולה בנחישות.
ואכן, מרים מבקרת את משה המנהיג על לקיחת אישה כושית, שכן היא סבורה שראוי הוא לביקורת זו. היא משמיעה דברי ביקורת באומץ, ללא מורא וללא משוא פנים. בכך היא המשיכה בדרכה להשמיע את קולה גם בלקיחת סיכון אישי, כמו בסיפור הצלת משה עם לידתו, בו היא פונה לבת פרעה – הנראית בתחילת הסיפור כמייצגת את המלך גוזר גזרת ההשמדה, ומציעה באומץ רב את אמה כמינקת לתינוק שמצאה בתיבה.
היותה של מרים נביאה ומנהיגה של עם ישראל בבגרותה, כאחד משלושת המנהיגים שהנהיגו את עם ישראל בימי היציאה ממצרים וההליכה במדבר, נאמר מפורשות בנבואת הנביא מיכה (ו', ד'): "כי העלתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים". רעיון דומה עולה גם במדרש חז"ל קדום (סדר עולם רבה, י'): "שלשה פרנסים טובים עמדו להן לישראל, ואלו הן: משה ואהרן ומרים, ושלש מתנות טובות ניתנו על ידיהם, ואלו הן: באר ועמוד ענן והמן".
יהי רצון שנשוב ונזכה למנהיגות נשית אחראית, אמיצה וראויה, שתביא ישועות ונחמות לעם ישראל.
ד"ר ברוריה ארן היא מרצה בחוג לתנ"ך במכללה האקדמית לחינוך שאנן בחיפה.
