עולים חדשים מצרפת ומבלגיה, פסיכולוגים מומחים במקצועם, מלינים על תהליך ארוך ומתיש בדרכם לקבלת רישיון עבודה בישראל. כתוצאה מכך רבים מהם מוותרים על ההליך וחוזרים לעבוד בארץ מוצאם – בטיסות הלוך ושוב אליה לטיפולים ממוקדים, או במפגשי אונליין עם לקוחותיהם שם. במקביל, עשרות פסיכולוגים יהודים בצרפת ובבלגיה שרוצים לעלות לישראל ושומעים במה כרוך התהליך מעדיפים לוותר על החלום.
הקשיים הללו קיימים כבר שנים, אך השנה האחרונה הביאה לעלייה משמעותית במצוקות הנפשיות של אזרחים בישראל, בד בבד עם מחסור עצום בפסיכולוגים ועם ביקוש גובר שגורם לזמני המתנה ארוכים מאוד, לפעמים יותר משנה וחצי. זאת בעוד המדינה כבר הכריזה על תוכנית לשיפור מערך בריאות הנפש ולקידומו בסדר העדיפויות הלאומי, ואף הקצתה מיליארד שקלים לתחום בריאות הנפש.
המצוקה הזו בולטת בקרב קהילת העולים החדשים דוברי הצרפתית, כ־150 אלף במספר, שמרביתם אינם דוברי עברית שוטפת ומתקשים למצוא מטפל שדובר את שפתם, ועל כן נותרים ללא מענה טיפולי.
"החלטתי לחזור לבריסל"
בישראל, כדי להיות פסיכולוג קליני מוכר כמומחה בתחום כלשהו, צריך ללמוד לתואר ראשון ושני, לעבור התמחות של ארבע שנים ומבחן. פסיכולוג מומחה עולה חדש שרוצה לעסוק בישראל בתחומו נדרש להציג מסמכים מהאוניברסיטה שבה למד, ומשרד הבריאות בוחן אם מסלול הלימודים תואם לרמה ולדרישות בארץ – וראוי לציין כי נדרשת בדיקה קפדנית, מכיוון שלא תמיד הדרישות תואמות לאלה שבארץ.
תהליך זה אורך כשנה וחצי בממוצע, ופסיכולוג שלימודיו הוכרו יכול להירשם בפנקס הפסיכולוגים. עם זאת, כדי לקבל את ההכרה כפסיכולוג מומחה ולעבוד בתחום, העולה החדש יידרש כמעט תמיד לעבור התמחות על ידי ועדה של משרד הבריאות, שלרוב תימשך ארבע שנים, ולאחר מכן מבחן בעברית. זהו תהליך ממושך, אינטנסיבי ויקר, שבמהלכו העולים החדשים, רבים מהם בעלי משפחות, יכולים לעבוד רק במשרה חלקית – וגם זה לא תמיד.
דרישות אלה מקשות מאוד על פסיכולוג עולה חדש שכבר עבר את התהליך המפרך בארצו, התמחה והוכר בה כפסיכולוג מומחה, הספיק לעבוד במקצוע ואף צבר ידע וניסיון. למעשה, כדי שיוכל לעבוד בארץ עליו להתמחות שוב כאחרון הסטודנטים לתואר שני בפסיכולוגיה, וגם הדרישה למבחן בעברית היא בעייתית עבור רבים מהעולים שלא דוברים היטב את השפה. כל זאת עוד לפני שמציינים כאמור שלל חסמים ביורוקרטיים שהמדינה מעמידה בפניהם, כמו השגת מסמכים ישנים מתקופת לימודיהם באוניברסיטה, דחיית מסמכים רשמיים ודרישות אחרות.
ס', בת 27, ילידת בלגיה, דוברת אנגלית וצרפתית שבסיום לימודי התואר הראשון בארץ נסעה לבלגיה כדי להשלים לימודי תואר שני בפסיכולוגיה קלינית. "רציתי לעבוד בארץ כפסיכולוגית", היא מספרת, "אבל התישו אותי כל כך עם ביורוקרטיה, אדמיניסטרציה ובקשות בלתי-נגמרות למסמכים, עד שבספטמבר 2023 החלטתי לחזור לבריסל כדי שאוכל בינתיים לעסוק במקצוע שלי.
"למשל, התבקשתי להשיג מסמך ספציפי מהאוניברסיטה בבלגיה, שבה למדתי לתואר שני, וקיבלתי ממנה מסמך חתום ורשמי – אבל זה לא הספיק למי שמחליט כאן בישראל. כל בקשה כזו מצריכה משאבים רבים – תשלום לעורכי דין, עלות של תרגום המסמכים, והרבה זמן ואנרגיה מצדי".
ס' חשה אכזבה עמוקה בגלל הקשיים שלא מאפשרים לה לעבוד במקצועה בישראל, אך מנסה לשמור על אופטימיות. "זה מתסכל מאוד, אבל עדיין לא התייאשתי. אני רוצה לעשות עלייה, לטפל ולעזור לאנשים בארץ, ומאמינה שיימצא פתרון והדברים יסתדרו. ברגע שזה יקרה, אשמח לשוב לישראל ולעבוד כפסיכולוגית".
"מתמקד בעבודה בצרפת"
א', פסיכולוג תעסוקתי־חינוכי בן 44, עלה מצרפת לפני יותר מעשור. "כשהגעתי לארץ הייתי פסיכולוג מנוסה יחסית, אחרי תואר ראשון ושני, אחרי כחמש שנות עבודה כפסיכולוג בצרפת עם התמחות ייחודית ועם הכרה כאיש מקצוע בכיר. ואז גיליתי שמעבר לבקשות להציג הוכחות לתארים ולניסיון התעסוקתי שלי, אני נדרש לחזור אחורה ולעבור התמחות מקומית בישראל ומבחן שאינו תואם את השפה, את הניסיון ואת הידע שצברתי – תהליך שהבנתי שייקח לפחות ארבע שנים. לכן אני אמנם חי בישראל אבל מתמקד בעבודה בצרפת".
א' טס פעמיים-שלוש בחודש כדי לעבוד בצרפת כפסיכולוג. "התהליך כיום מורכב ומסובך, ומקשה מאוד על הפסיכולוגים העולים להיטמע ולהיקלט בארץ", הוא אומר. "לא נותנים לפסיכולוגים העולים ליווי אמיתי או יחס ראוי בתהליך הקליטה התעסוקתית, וזה מתסכל. המצב כמובן לא נשאר בגבולות הארץ ומגיע גם לקהילה היהודית בצרפת – יש גם פסיכולוגים בקהילה שם שרוצים לעלות לארץ, אבל חוששים שלא יוכלו לעבוד במקצוע שלהם".
מאז 7 באוקטובר מתקבלות בעמותת "קעליטה" (Qualita) – ארגון-הגג של עולי צרפת בישראל – פניות רבות בנושא מצד עולים חדשים מצרפת ומבלגיה, שמיואשים מהתהליך המסורבל. בארגון אומרים כי עשרות פסיכולוגים שעברו את השלב הראשון – רישום בפנקס הפסיכולוגים – ויתרו על המשך התהליך.
לדברי מנכ"ל העמותה, אריאל קנדל, "המצב אבסורדי. לא הגיוני שפסיכולוגים בעלי ניסיון רב שנים, שלימודיהם כבר הוכרו במדינה שרשמה אותם בפנקס הפסיכולוגים, צריכים להתחיל מחדש התמחות כאילו לא הוכשרו במקצוע שלהם.
"המחדל הזה התחיל עוד קודם, אבל בולט במיוחד מאז שפרצה המלחמה. הרבה מאוד עולים, כולל לוחמים בסדיר ובמילואים, צריכים סיוע חיוני במצבם. חלקם עדיין לא שולטים מספיק בעברית כדי לדבר היטב ולשקף את מצוקותיהם, הם רוצים לקבל סיוע בצרפתית ולא יכולים. בניגוד לשפות כמו אנגלית או רוסית, כמעט אין פסיכולוגים ילידי הארץ שדוברים צרפתית – והעולים נותרים ללא מענה למצבם".
"שלוש פניות בלבד של עולים מצרפת"
תגובת משרד הבריאות: "הנתונים לא תואמים את המציאות. בשנת 2023, למשל, היו שלוש פניות בלבד של עולים מצרפת לוועדה לקביעת מעמד מקצוע – אחד מהם קיבל פטור מהתמחות והמלצה למומחה, אחד חויב בהשלמת שני קורסים והתמחות, ואחד בשנת עבודה כפטור מבחינה.
"משרד הבריאות עושה מאמצים רבים לסייע לעולים מכלל המדינות, תוך איזון בין הצורך להקל את הקשיים המובנים במעבר מקצועי מארץ לארץ, ובין האחריות לשמור על רמה מקצועית נאותה עבור המטופלים.
"ככלל, כל מי שנרשם בפנקס הפסיכולוגים יכול לפנות לוועדה כדי להעריך את מעמדו המקצועי. ההחלטה על המעמד מתקבלת לאחר בחינת כלל מרכיבי הבקשה, תוך התייחסות למסמכים שהוגשו ולהשפעה מהותית של הניסיון שצברו הפסיכולוגים בארץ מוצאם, ואף בישראל, במעבר מקצועי מארץ לארץ, מתוך אחריות לשמור על רמה מקצועית נאותה עבור המטופלים".
