השיחה עם ילדים ובני נוער על המלחמה בכלל ועל החטופים בפרט מהווה אתגר ייחודי להורים ולאנשי חינוך. בימים אלו, כשעסקת החטופים נמצאת בלב הדיון הציבורי ומשודרת בכלי התקשורת וברשתות החברתיות, הסוגייה הופכת מורכבת אף יותר. "הדילמות 'אם ומה להגיד על הנושא?' הן דילמות שאף הורה במדינה מערבית לא נדרש להתמודד איתן". אומר ד"ר טל שלטון, פסיכיאטר ומנהל המחלקה הסגורה לילדים בבית חולים ספרא.
ד"ר טל שלטון (צילום: אלבום אישי)
"ההנחה הבסיסית היא שהילדים יודעים משהו – אם זה מהטלוויזיה, מרשתות חברתיות, רסיסים מהרדיו או מוויכוחים של מבוגרים. אז להתעלם זו פשוט לא חלופה" אומרת לירן ליפשיץ, שהיא בין יוצרות הפודקאסט 'מבט לילדים' של בית אבי חי.
שלטון מוסיף כי "נקודת המוצא שלי היא שאין לנו שליטה על המציאות שהילדים שלנו חשופים אליה החל בערך מגיל שלוש".
"מרוב שאנחנו מגוננים, הילדים משלימים את החומר לבד"
שלטון מדגיש כי דעתו לא מובעת כפסיכיאטר ילדים, אלא כהורה לשלושה ילדים: "המטופלים שלי עסוקים בבעיות אחרות". בחודש שעבר שאל שלטון ברשת החברתית אקס את ההורים מבין עוקביו על יחסם לחשיפת ילדיהם לשידורי שחרור החטופים. התשובות היו מגוונות: מגיבה אחת ענתה "בת 11 מכירה כל שם ומזהה כל פנים. ישבה איתנו וראתה את ההורים שלה בוכים". לעומת זאת מגיב אחר כתבה 'אצלנו לא רואים והילדים לא יודעים שיש מלחמה. הטילים הם מטאורים ויש כיפת ברזל שעוזרת לנו. חייבים להיכנס לממ"ד כדי שלא נגמור כמו הדינוזאורים".
לירן ליפשיץ (צילום: דנה בר סימן טוב)
לליפשיץ ולשותפתה ליצירת הפודקאסט יטבת פייראייזן-וייל היה ברור שהן יקליטו פרק בנושא עסקת החטופים. "כבר ברפורמה המשפטית הבנו שילדים צריכים להבין מה קורה במדינה" אומרת ליפשיץ, "לפעמים מרוב שאנחנו מגוננים עליהם הם מבולבלים יותר ומשלימים לבד את החומר".
יחד עם זאת, ליפשיץ, המשמשת יחד עם פייראייזן-וייל כראש תחום משפחה וילדים בבית אבי חי, מסבירה: "אנחנו עוסקות בתרבות לא באקטואליה. אנחנו לוקחות כלים של עולם התרבות כמו שפה או סיפור ומסבירות באמצעותם את הסובב סביב הילדים. בפרק הזה לדוגמא השתמשנו במילים 'עסקה', ו'מחיר' בשביל להסביר את המציאות".
בבית הספר: "הדילמות על העסקה כבדות משקל"
עבור מירב טלישבסקי, יועצת בבית הספר התיכון 'בן גוריון' בפתח תקווה, דילמות השיח על עסקת החטופים שונות מאלו שמתארים שלטון וליפשיץ. ראשית, משום שהיא עוסקת בגילאי התיכון בלבד בתוך מערכת החינוך, ולכן היא מתמודדת עם תלמידים בגיל בוגר יחסית שנחשפים למהרבה מידע לא מבוקר. בנוסף, אחותה של דניאלה גלבוע, שנחטפה בשבעה באוקטובר וחזרה מן השבי בעסקה בנוכחית, לומדת בבית הספר.
לטלישבסקי וצוותה היה ברור כי הם יידרשו לעסוק בנושא מול כלל תלמידי בית הספר. אך עם שחרורה של גלבוע, הסוגייה הפכה לישירה הרבה יותר: "בערב לפני שובה הצוות התכנס והכנו שלטים ובבוקר המורים קיבלו את פני התלמידים עם שלטים, מוזיקה ודגלים שהמשיכו גם בהפסקות".
מירב טלישבסקי (צילום: אלבום פרטי)
מלבד אירוע זה, התקיימו בכיתות שיעורים שעסקו בעסקת החטופים עצמה. "אין מחלוקת שכלל אזרחי המדינה רוצים שהחטופים ישובו לביתם" אמרה טלישבסקי, "אבל הדילמות הן על העסקה עצמה שהן כבדות משקל. בשיעור שאני העברתי בכובע השני שלי כמורה להיסטוריה חלק מהתלמידים אמרו שזו יכולה להתפרש ככניעה לחמאס וחלק מהתלמידים אמרו שאסור להשאיר את החטופים בשבי".
לפני תחילת יישום העסקה הנוכחית עבר הצוות החינוכי שיחה דומה לשיעור שהועבר לתלמידים לאחר מכן. הסיבה לכך היא "לאפשר להם לאוורר את הרגשות והתחושות" מסבירה טלישבסקי. "השיעור עצמו כולל גם שיח רגשי".
לדבריה, השיעורים לא יצרו בכל הכיתות שיחה ערה במיוחד: "בחלק מהכיתות התלמידים הסכימו זה עם זה אז הדיון נגמר מהר מאוד או שהתלמידים לא היו מעוניינים לדבר על הנושא".
שלטון מסכים שחשוב לדבר עם הילדים רק אם הם מעוניינים בכך: "הבת הגדולה שלי, בת ה-13, לומדת עם נועם אביגדורי) שנחטפה בשבעה באוקטובר ושבה בעסקת החטופים הקודמת – מ.מ.). אז היא צופה יחד איתי במשדרים ומבינה את הדברים". תגובה לציוץ של שלטון מדגימה כי בחלק מהמקרים בני הנוער הם אלו העוסקים יותר בעסקת החטופים: "ילדים בגיל ההתבגרות, הם מעדכנים אותי במה שקורה דרך הטלגרם".
לעומת בני הנוער, ילדיו הצעירים יותר של שלטון מתעניינים פחות: "בת העשר צופה לפעמים בשידורים, ובן השש מסתגר בחדרו בזמן שידור השחרור". שלטון מצביע על הקושי של הורים לילדים בגילאים שונים להתאים את המענה הנכון לכל ילד.
חשוב לענות על שאלות הילדים: "לא לשקר, אך להשאיר תקווה"
הפודקאסט של ליפשיץ ופייראייזן-וייל מבוסס על השאלות של הילדים שנשלחות אליהן בווטסאפ ייעודי, וחלק מהפרק אף מוקדש לקולם של ילדים המבטאים את תחושותיהם כלפי העסקה. "קולם של הילדים חשוב והוא חייב להישמע ולכן תוכן הפרקים נקבע לפי השאלות של הילדים" מדגישה ליפשיץ. "יש לנו כלל לגבי אילו שאלות לא נענה עליהן. לדוגמה שאלות ציוריות מידי, לדוגמא 'איך נראית ארוחת חג בעזה?'. בהתייעצות עם הפסיכולוגית הקלינית לילדים ונוער, דנה בכר, הבנו ששאלות מעיין אלו מעלות את החרדה".
עקרון נוסף בהכנת הפודקאסט הוא במתן כלים לילדים בהתמודדות עם המציאות. "לצד הרגשות החיוביים העולים בפרק כמו ציפייה והתרגשות, עולים גם רגשות שליליים כמו פחד או חרדה ובשביל להתמודד עם התחושות הפחות נעימות אנחנו מלמדים את הילדים בפרק תרגילי נשימה".
"אני אגיד בכנות שכאמא טעיתי לא מעט בתחילת המלחמה בשיחה עם הבנות שלי על המלחמה" אומרת ליפשיץ אמא לשלוש בנות בגילאי 7, 10 ו-12. "שיקרתי על המשמעות של התמונות שרצו בחדשות, אמרתי להן שתוך שבוע שבועיים זה נגמר. אני שמעתי על הרבה הורים כולל מתנדבים ממטה משפחות החטופים שאמרו לילדים שלהם על הילדים שנחטפו שהם ילדים שהלכו לאיבוד".
"ובגלל זה" היא אומרת, "הפרקים נעשים במחשבה עם מומחים נוספים כמו פסיכולוגית, עורך ועוד על כל פרט בפרק מהווים למעשה בסיס לשיחה עם ההורים".
לשלטון ברורה הסיבה למה הוא חושף את ילדיו לשידורי שחרור החטופים. "לצפות במדינה נאבקת לשחרור אזרחיה זו חוויה מעצבת תפיסת עולם. אני רוצה שילדיי יגדלו להיות ציונים שישרתו בצבא. מלבד זאת הצפייה בשידורי השחרור והשיח סביב זה יכולות לבנות את החוסן האישי שלהם". יחד עם זאת הוא מחדד כי זוהי דילמה. "יכול להיות שאני טועה, אולי מבלי משים אני גורם להם נזק. אני לא תמיד יודע, אבל ככה זה גם בהורות ובכלל בחינוך. אני יכול רק לקוות, להתייעץ, ולהאמין שאני עושה טוב עבורם". "העניין הוא", אומרת ליפשיץ, "לא להמציא דברים, אבל לא להשאיר את הילדים ללא תקווה".
