מזה שבועיים שמספרים כבדים מרחפים מעל תושבי הצפון. סקר תקדימי של המכון הישראלי לדמוקרטיה, מצא שכל תושב חמישי שפונה מביתו בצפון איבד את מקום עבודתו או סגר את העסק שלו. יותר מ-40% דיווחו על ירידה בהיקף המשרה או הפעילות העסקית והצהירו על ירידה משמעותית בהכנסות משקי הבית.
כמובן שכל המדינה ובתוכם ביתר שאת תושבי העוטף, נפגעו קשה במלחמה. אך הפערים בין תושבי הצפון לעוטף ושאר המדינה, כפי שהתגלו בסקר המכון – מטלטלים. הסבירות שתושב צפוני, שהיה מפונה מביתו במשך יותר משנה וחצי, ימצא את עצמו ללא עבודה גבוה פי שישה מהישראלי הממוצע ופי שלושה מתושב העוטף המפונה הממוצע. בפער של עשרות אחוזים, מחצית מהתושבים בצפון מביעים תחושת פסימיות לגבי עתידם הכלכלי לשנה הקרובה.
מצבם התעסוקתי של תושבי הצפון המפונים בהשוואה לשאר הארץ ולמפוני הדרום (גרף: המכון הישראלי לדמוקרטיה)
שיעור העצמאים והפרילנסרים בצפון (כולל המפונים) נחשב לגבוה יותר ממקבילו בדרום (35% מול 21%) וגם הם מדווחים על פגיעה קשה יותר בהשוואה לשאר הארץ. 63% מהם דיווחו על ירידה בפעילות העסקית, מול 51% בשאר הארץ. בהשוואה למצבם של שכירי הצפון, שרק שליש מהם העידו על הרעה, מצבם רגיש וקשה במיוחד. בהיעדר רשת ביטחון סוציאלית ייעודית, קבועה, מוסדרת עם מימון ברור – כל עיכוב בסיוע המדינה לעסקים הקטנים, בדיוק כמו זה שקורה כרגע בגלל העיכובים בקידום החלטת הממשלה לעסקים בצפון מהווה פגיעה כפולה באזור כולו, בעיקר בגלל שיותר מכל מקום בארץ, הצפון מבוסס על כלכלה מקומית של משפחות ועסקים קטנים.
גרף המציג את השפעת המלחמה על היקף המשרה/הפעילות של של המפונים (גרף: המכון הישראלי לדמוקרטיה)
זה לא רק השכר. החל מסכום הכסף הזמין בעובר ושב, דרך גודל ההלוואות שנלקחו בזמן המלחמה ועד הקושי לשלם חשבונות מים ושכר דירה – מצבם של תושבי הצפון ובמיוחד אלו שלא פונו ולכן לא קיבלו שום סיוע כללי, הוא חמור יותר בכל פרמטר שנמדד. המצב החמור ביותר נמצא בקרב אלו שנדרשו לפנות את עצמם מכיסם הפרטי, ולהוציא עוד אלפיי שקלים בחודש. "הפער הבולט בין תושבי הצפון והדרום שפונו לאלו שלא, ממחיש את התפקיד הקריטי של תמיכה ממשלתית בעיתות חירום", סיכמו חוקרי המכון, דפנה אבירם-ניצן ועידו קטושבסקי את מחקרם בהעברת ביקורת חמורה על המדינה, שמזה 20 חודשים לא העבירה סקר מפורט על המצב התושבים. "את ההשלכות השליליות של התמיכה מרגישות היטב הקבוצות שנפגעו מהמצב, אבל לא זכו למענה ממסדי".
במטה תנופה לצפון מסתכלים בסיפוק על מספרי השיבה הנוכחיים. השר לשיקום הצפון והעוטף, זאב אלקין, חשף שבוע שבוע בכנס אצבע הגליל, שמטה תנופה לצפון העריך עם תחילת הפסקת האש ששיעור החזרה בחודש מאי יעמוד סביב ה-50%. נכון לתחילת יוני הוא עומד על 62%. מבחן החזרה האמיתי, בכל מקרה, יהיה רק בסוף הקיץ. אז, 23 אלף מפונים יצטרכו לקבל החלטה אם הם מחזירים את ילדיהם לצפון או לא.
גרף הערכת צפי הכנסות לחודשים הקרובים בקרב מפונים (גרף: המכון הישראלי לדמוקרטיה)
דוח מבקר המדינה שפורסם היום לא מחדש הרבה בעניין מכיוון שהמבקר, מתניהו אנגלמן, חתם על הדוח בסוף בדצמבר 2024. מכיוון שהרבה מים עברו בנחל דן מאז וגם 60% מתושבי הקיבוץ חזרו. דבר אחד בלט בו: למדינה לקח לא פחות מ-10 חודשים כדי להתחיל לעבוד באופן מסודר ומערכתי מול הגליל. עד אז לא הייתה לתושבים והיישובים כתובת ברורה או מקור תקציבי, אלא בזכות הפילונתרופיה וקשרים אישיים במוסדות השלטון. הפרויקטור שמונה דאז ופרש, אליעזר (צ'ייני) מרום, אותו מינתה המדינה בקושי רב, לא החזיק יותר מארבעה חודשים בתפקיד. רק כניסתו לממשלה של אלקין וקבלת תפקיד שר השיקום אפשרה תהליך, יחסית מהיר, של התנעת תקציבים. אלקין עצמו מודה שרוב עיסוקיו מתמקדים בצפון – בית היתר כי בדרום מתפקדת מנהלת עצמאית, שאותה המדינה סירבה להקים בצפון.
על פי פרסום ביצועי המטה, המדינה העבירה עד כה כ-200 מיליון שקלים ליישובי הצפון לצורך השבת התושבים והשיקום. חצי מזה עבור קריית שמונה והגליל עליון בלבד. 1.6 מיליארד שקלים עברו ישירות לתושבים החוזרים, כתמריץ לחזרה וכיסוי על נזקים שמס רכוש אינו מכסה ו-109 מיליון שקלים הוקצו עבור החינוך הבלתי פורמלי.
בגלל סיבות בירוקרטיות ומשפטיות, התוכניות לשיקום יישובי קו הגבול ותמרוץ עסקים בשווי של 1.1 מיליארד שקלים טרם אושרו, בין היתר בשל כך שהמדינה לא מצליחה מזה חודשים להסכים על קו הגבול. מדובר בתקציב שהוא חלק מ 1.3 מיליארד שקלים, שחייב לצאת עוד השנה ואלקין, שר עם רזומה עשיר מאחוריו, כבר הביע דאגה לכך שאם הכנסת תפוזר וייערכו בחירות, הוצאות הכספים יסתבכו.
ועדת הנגב והגליל בראשות ח"כ עודד פורר (ישראל ביתנו) הובילה במשך מספר חודשים קו תקיף נגד ההנחות שהמדינה עשתה לעצמה בכל הקשור לצפון – מתוכנית מיגון מופרטת ובלתי מתוקצבת, ועד התעקשות על חזרתם של תושבי לקריית שמונה, מטולה, מנרה, אביבים ושתולה. זאת, למרות שהללו, כל אחת בתחומה, לא הייתה מוכנה לקליטת תושביה. "אני לא מייפה את המציאות, יש מקומות שבהם רבים לא חזרו והמצב שם נראה לא טוב", הודתה הפרויקטורית של הצפון בפועל, עינב פרץ. מינויה טרם עבר אישור בגלל משבר המינויים הלאומי. יעד החזרה של מטה הצפון שבראשו היא עומדת, מציב יעד של כ-90% עד סוף הקיץ. לפרץ עבודה רבה לפניה, אך את רובה כנראה תעשה המדינה כאשר תסיים לממן את פינוי תושבי הצפון בסוף החודש ותדחוף משפחות חזרה לביתן בכל מקרה. למרות ההצהרות על כך שהמדינה תקצה תמיכה למשפחות שיבחרו לא לחזור זמנית, תוכנית כזו טרם הוצגה.
"אנחנו יושבים בתוך אירוע לאומי, שאנחנו לא מתביישים לומר – גדול עלינו", אמר אלעד קוז'יקרו, מנהל המרכז הקהילתי של קריית שמונה בוועדת הנגב והגליל שבוע שעבר, "אין לנו את טווח אורך – אנחנו צריכים 100 עובדים סוציאליים בזמן המיידי, אחרת זה ישתקף עלינו בעתיד".
כמו קוז'יקרו כך גם ראש מועצת גליל עליון, אסף לנגלבן, תהה לגבי התוכניות להגדלת הצפון ב-100 אלף תושבים תוך עשור, אותה הציגו אלקין ופרץ. "אבל מה עם עכשיו? לתוך מה אנחנו אומרים לאנשים לחזור עכשיו?", תהה בכנס אלי הורביץ של המכון הישראלי לדמוקרטיה, בו הוצגו על מסכי ענק מצבם העגום של תושביו. כמו רבים מהם, הוא מעדיף לראות איך קודם כל המדינה עוצרת את מגמת סגירת מוסדות החינוך בצפון, מאיישת תקנים של אנשי חינוך וטיפול, מחזירה עסקים ואנשים לעבודה ומרימה כלכלית את כל אלו שהמלחמה הפילה לצד הדרך. הטווח הזמן החשוב ביותר הוא עכשיו.
