פתיחת שנת הלימודים במג'דל שמס מלווה בהתרגשות, חששות מהמלחמה וניסיון להמשיך הלאה מהאסון הכבד שפקד את העיר לפני חודש, עם הירצחם של 12 מילדי היישוב מפגיעת רקטה של חזבאללה במגרש הכדורגל.
מחוץ לבית הספר היסודי של קריית החינוך ביישוב, אלפייז אל-קלעני נותן נשיקה אחרונה לבנו קיסר, שעולה לכיתה א'. "זו פתיחת שנה מאוד קשה. קשה לחזור לבית הספר בו נרצחו הילדים", אומר אל-קלעני.
אלפייז אל-קלעני ובנו קיסר (צילום: דוד טברסקי)
כהורה, אל-קלעני אינו מסתיר את החשש, אבל רואה את ההתרגשות על פני הילד, שמחייך כשחברים שלו נכנסים לכיתה. הוא מאמין בשיחה פתוחה על המצב, ומשוחח הרבה עם ילדיו על האירוע. "חשוב להסביר שאנחנו בזמן מלחמה. אני מתנדב במד"א בכפר וזה עוזר לנו במשפחה, כי הבן יודע שגם כשהמצב קשה, יש לו אבא להתגאות בו"
"החזרה לבית הספר היא כמו התחלה מחדש"
פאייה, שעולה לכיתה א', נפרדת מאחותה הגדולה, קינדה, ורצה לחברה שלה. רואים על פניהם של רבים מהמבוגרים שהחששות כבדים. רובם השאירו את ילדיהם קרוב לבית מאז האסון. אבל הילדים רק מתרגשים לצאת מהמכוניות של ההורים ולרוץ אל תוך בית הספר. חלקם אפילו מוותרים על הנשיקה. "החששות של הילדים זה הלימודים החדשים. החברים החדשים. אצלנו המבוגרים, זה המצב הביטחוני", אומרת ספאדי, אם לתלמידים בבית הספר. "לצערי המלחמה לא מסתיימת".
מגרש הכדורגל במג'דל שמס (צילום: דוד טברסקי)
"מאז האסון אני מפחדת כל הזמן על הילדים. רק רוצה להיות צמודה אליהם. עכשיו זה קצת מקל שהם במקום בטוח עם מבוגרים ששומרים עליהם", אומרת אביר אבו סלאח, אימו של ג'אן, שעולה לכיתה ב'. בית הספר ממוקם במבנה חדש שיש בו מספיק מרחב מוגן לכל תלמידי וצוותי ההוראה. במהלך הקיץ המועצה התקינה בכניסה לבית הספר שתי מיגוניות גדולות, שיהיו שם עבור הילדים בזמן שהם ממתינים להסעה לביתם. "החזרה לבית הספר היא כמו התחלה מחדש", אומרת אבו סלאח. "חיכינו לה בהתרגשות כי אנחנו מאמינים שהיא תעזור לנו להמשיך הלאה".
בתוך בית הספר, מול שולחן העבודה, טלי בשארה המורה למחשבים מתארגנת לקראת השיעור הראשון. "ממש מרגישים איך הילדים התגעגעו אחד לשני, וגם אנחנו אליהם", אומרת בשארה. "הדבר הכי מרגש הוא לראות איך שהם כולם ברוח טובה, למרות הכל"
"יש לנו אחריות לשדר לתלמידים שממשיכים הלאה"
בשארה מעידה על עצמה ועל הצוות שהם מוכנים לשנה הלא פשוטה הזו, אך במקביל הם גם שומרים על דריכות. בחודש האחרון היה בית הספר פתוח כמעט על בסיס יומיומי, והצוות ערך התארגנות עמוקה לקראת קבלת הילדים. "למחצית מהתלמידים פה יש בן משפחה או חבר קרוב שנפצע קשה או נהרג. זה מצב מאוד קשה אבל אנחנו חייבים להמשיך. יש לנו אחריות לשדר לתלמידים שממשיכים הלאה"
המורה נטלי בשארה (צילום: דוד טברסקי)
לבית הספר נכסים 270 ילדים, את כולם מכירה המנהלת בלקיס אבו סלאח בשמם, וכולם מקבלים ממנה ברכת 'סבאח אל חיר' ונשיקה על הלחי. תלמידות כיתה ב' מזהות אותה מרחוק, רצות לקבל חיבוק והיא מצליחה לחבק שלושה מהן במקביל. "אנחנו חייבים סדר ומסגרת בשביל להצליח לעצב את חיינו מחדש, ובית הספר הוא ה-מקום בשביל זה", אומרת אבו סלאח. היא הייתה הראשונה להגיע הבוקר לבית הספר, לאחר ששהתה בו כמעט כל יום מאז האסון. "פה בבית הספר עשינו מעגלי העצמה. לילדים ולצוות. סדנאות אינטימיות של 3-5 תלמידים, טיפול באומנות וחוגים בלתי פורמליים כדי לחזק ולהכיל את הרגש".
בית הספר החדשני ישים דגש מיוחד השנה על החינוך הבלתי-פורמלי, כדי לתת מקום רחב יותר לילדים להתמודד עם האסון. חוגים בתוך מסגרת בית הספר, גינון, ספורט, מחשבים ואפילו טיפול עם כלבים. "קיבלתי הרבה מאוד משאבים להתמודד עם מה שקרה אבל אסור לי להשתולל עם זה – צריך להיות מדויקים על איפה משקיעים, כמה ואיך".
היעד: "להתחיל את שנת הלימודים בתקווה"
הילדים נכנסים אל בית הספר מחויכים, וגם ההורים שמלווים אותם. זה יכול להיראות כאילו המלחמה והאסון מכבידים יותר על המבוגרים. אבל מהיכרות קרובה עם ילדים רבים, אבו סלאח אומרת שבפועל המציאות מורכבת יותר. "זה אירוע שקרה בתוך הבתים שלהם. אצל רבים יש עכשיו תמונות של הילדים וזה עמוק בתוך החיים שלהם".
מגרש הכדורגל וגינת הילדים שבמרכז הכפר, המקום המרכזי שבו שיחקו הילדים ושבו כולם מכירים את כולם, היה סגור לתקופה, וחלקו עדיין סגור. הבור שנפער מהטיל כוסה, אבל המגרש מוקף בפינות הנצחה ושרידי אופניים מפוחמים. ייקח זמן עד שהמגרש יהפוך שוב למקום המרכזי של הילדים להיפגש", אומרת אבו סלאח, "טוב שיש את בית הספר שיהיה שם עבורם עד אז".
הנצחה ל-12 הילדים שנהרגו בכיכר במג'דל שמס (צילום: דוד טברסקי)
"אני שמחה שאני עומדת פה בבוקר, ולמרות כל החששות – הוא נפתח בשלום", היא מוסיפה. "פחדתי שאקרוס אבל אמרתי לעצמי שהיעד שלנו חייב להיות שנתחיל את שנת הלימודים בתקווה. להתחיל בתקווה ולהמשיך בתקווה"
