עיתון הולנדי ליברלי מכובד, NRC, אירח שבעה מומחים לג'נוסייד על פני עמודו הראשון ב-15 במאי. ביום הזה ליברלים הולנדים נקראו להיזכר מה עוללו הציונים 77 שנה קודם.
כמובן, NRC ועמיתיו בהולנד לא טרחו להזכיר שבו ביום חמישה צבאות ערביים פלשו לפלשתינה, כדי לגרש ממנה את יהודי הארץ. בנרטיב הזה זכות טבעית להגנה עצמית לא הייתה שמורה למייסדי ישראל ב-1948, ואינה שמורה לממשיכיהם כיום; וניצחונותיהם העקובים מדם של הציונים נזקפים לחובתם מבלי לשקול אף כמלוא הנימה את הדם הזולג מתרחישים חלופיים.
● פרשנות | טראמפ מודיע: דמוקרטיה לא תהיה עוד יעד של מדיניות החוץ האמריקאית
● טלטלה ביחסי ישראל־אירופה: האיומים, ההסכמים שבסכנה והסנקציות האישיות שבדרך
הכותרת הראשית ב-NRC הכריזה, "המומחים כמעט תמימי דעים: ישראל מבצעת השמדת עם בעזה". בין המומחים גם שני ישראלים (רז סגל מאוניברסיטת סטוקטון בניו ג'רזי ושמואל לדרמן מאוניברסיטת חיפה). כידוע לכל סטודנט מתחיל של הציביליזציה המערבית, אי־הסכמות בעניינים של מוסר ושל אתיקה תמיד מוכרעות בהצבעה.
NRC הוא עיתון כבד משקל, והכרזת המלחמה שלו על שמה הטוב של ישראל היא מהלומה לשלומה ולכבודה. היא מזכירה לנו מה מאוד הרחיקה המערכה נגד ישראל באגף הליברלי של הפוליטיקה ההולנדית, אגב לא רק בשמאל.
עיתון הולנדי נוסף, Het Parool, ציין את יום הנכבה בהבלטה ניכרת בראש עמודו הראשון, "גירוש הפלסטינים מישראל שהתחיל ב-1948 עדיין נמשך". העיתון הזה, שהיה ביטאון המחתרת האנטי־נאצית בימי השואה, כתב, "מה שקורה בעזה הוא הג'נוסייד המתועד ביותר מאז ומעולם". עיתון שלישי, Trouw, הוציא גזירה שווה בעמודו הראשון בין השואה ל"ג'נוסייד בעזה". הוא עשה כן ערב יום השנה ה-80 לכניעת גרמניה הנאצית.
אוניברסיטה הולנדית, ראדבורד בעיר נימחן, מחרימה את האוניברסיטה העברית ואת אוניברסיטת תל אביב לאחר שמצאה כי הן תורמות "במישרים ובאופן ספציפי" ל"הפרות חמורות ושיטתיות של זכויות אדם" בעזה ובגדה המערבית, מפני שתלמידיהן "ממזגים לימודים אקדמיים עם הכשרה צבאית".
"לא נסחור עם ארץ גנוצידית"
המצב בהולנד ובחלקים אחרים של אירופה הוא כלאחר ייאוש. תוויות ג'נוסייד נטבעות בימים האלה על מצחה של ישראל כמעט כבדרך אגב. בשבוע שעבר ראש ממשלת ספרד עשה כן במליאת הפרלמנט במדריד. "אנחנו לא נסחור עם ארץ גנוצידית", אמר פדרו סאנצ'ס בתשובה לביקורתו של ציר שמאלי.
ישראלים נרגנים רשאים לקשור אותו אל האינקוויזיטורים הקסטיליאנים הגדולים של המאה ה-16. אבל סאנצ'ס הוא יוצא חלציהם הפוליטיים של סוציאל-דמוקרטים, שגישתם לישראל הייתה רוויה במשך שנים בסנטימנטים רומנטיים.
אפשר כמובן לחיות בלי רומנטיקה, אם היתרון הצומח הוא יותר ביטחון. אבל בזה בדיוק העניין: מתעורר הצורך להרחיב את הגדרת הביטחון הלאומי, ולכלול בה את תוצאות הבידוד וההחרמה, שהם עכשיו מנת חלקם של מדינת ישראל ושל המוני ישראלים יחידים.
הדיון בענייני ביטחון בארץ, באופן טבעי, מתרכז בצבא. ביטחון הוא קודם כול פונקציה של כוח צבאי. בהיעדר כוח כזה 8 באוקטובר היה נראה גרוע אפילו יותר מ-7 באוקטובר. אבל בחודשים שלאחר אוקטובר השחור התחילה להתחוור פגיעה לא צפויה, או לפחות לא צפויה מספיק, בביטחון הלאומי: שמיטת הקרקע מתחת לרגליה של ישראל כמעט בכל פינה בעולם.
השמיטה הזאת אינה מופשטת. היא אינה נוגעת רק לפרוטוקולים דיפלומטיים, אלא היא משפיעה על חייהם של מיליוני ישראלים, שהתרגלו לצפות כי העולם החיצון יהיה חלק בלתי נפרד מחייהם, בין שזה מפני שהם מוכרחים לצאת מפעם לפעם כדי להתאוורר, ובין שמפני שהם רוצים ללמוד או לעבוד או להתגורר מבלי להסתיר תליונים של מגן דוד, ומבלי ללחוש כדי שהעברית או האקצנט הישראלי לא יזוהו. יחסיהם האישיים של ישראלים עם העולם החיצון עומדים בסכנה.
מדד הג'נוסייד
לישראלים מותר בהחלט להתרעם על מצב העניינים הזה, ולחשוב שהעולם דן אותם ברותחין מבלי להביא בחשבון די הצורך את האופן שבו הם נדחקו אל פינת הג'נוסייד. הם לא הצליחו להסביר לעולם החיצון, כי הם עצמם היו קורבנות לניסיון ג'נוסייד, שחמאס וחיזבאללה ופטרוניהם האיראניים חזרו והודיעו על התקרבותו. אגב, הם מוסיפים להודיע, אבל אפילו דונלד טראמפ מושך בכתפיו.
ישראל לא יצאה למלחמה הזאת כדי לחולל ג'נוסייד. לרוע המזל, שדולת ג'נוסייד מכוערת הופיעה בישראל בשלביה המוקדמים של המלחמה, וסללה את הדרך אל בית הדין בהאג. מחיר השדולה הזאת נגבה מישראל יום אחר יום. וכמובן נגבה ממנה מחיר בלתי נמנע על הצילומים היוצאים מעזה, של הגוויות המפויחות ושל הילדים המתים או הקטועים, אלה שהתקשורת הישראלית נמנעת בכל כוחה החסוד מלהראות או להקרין.
מדד הג'נוסייד של NRC ההולנדי עומד להתאזרח בכל רחבי העולם. גם בלעדיו המציאות מחמירה. הסטודנטים של אוניברסיטת סידני, אוסטרליה, הצביעו בשבוע שעבר לטובת זכותם להכריז ש"לישראל אין הזכות להתקיים". אנחנו כנראה סמוכים אל היום שבו ישראלים ייגררו לבתי משפט במקומות שעדיין אינם עולים על הדעת, כדי להתגונן מפני סרטונים ויראליים שהם צילמו בעזה או בג'נין ברגע של קלות דעת, לפעמים רק כדי להפיג מתח בתנאי קרב (ולפעמים לא).
הגיע הזמן להעניק לתוצאות של אפקט ההכתמה את מקומן הראוי במשוואת הביטחון הלאומי. הוא ראוי להיות לפחות אחד המנחים בהחלטה אם להמשיך את המלחמה הזאת בעזה.
