מכתבו של ראש השב"כ רונן בר, שפורסם ביום חמישי על ידי גיא פלג במהדורה המרכזית והתריע מפני הסיכונים הכבדים לביטחון ישראל בעקבות פרעות ומעשי טרור המתבצעים בידי יהודים, ובשל התנהלות מסוכנת של פוליטיקאים בהר הבית, עורר סערה תקשורתית וציבורית רחבה – אך את כל מי שעסק ועוסק במלאכה, אזהרותיו של בר כלל וכלל לא הפתיעו.
במשך עשרות שנים שירתתי את מדינת ישראל בתפקידי שטח ופיקוד שונים בשירות הביטחון הכללי, רובן באזור יהודה ושומרון. תמיד ידענו חבריי ואני שהמיקוד שלנו חייב להיות בטרור הפלסטיני. זה המאבק, והוא דרש מאיתנו להקדיש ימים ולילות כדי להניח את היד על מי שתכננו לבצע פיגועים, או למרבה הצער מי שהצליחו לממש את זממם.
פעולת טרור – אין דרך אחרת להגדיר זאת, רעולי פנים יהודים בג'ית
ובכל פעם שנתקלנו בפורעים יהודים שהחליטו לקחת את החוק לידיהם – סליחה, פשוט לבצע פעולות טרור – להיכנס לכפרים פלסטיניים ולפגוע בנפש וברכוש, חשנו שהזעם שלנו עולה על גדותיו. היו לכך סיבות רבות:
- כי מדובר במעשים שהם לא מוסריים, לא ערכיים ולא יהודיים. עלינו לבחור באיזה צד של האנושות אנו רוצים להיות, או במילים פשוטות יותר – להחליט אם להידמות לאויבינו או לחיות על פי ערכי מוסר ברוח מגילת העצמאות, שכל אחד מאיתנו ספג בבית הוריו.
- כל מעשה טרור שכזה מסכן לא רק פלסטינים תמימים, אלא גם את כוחות הביטחון שלנו שנדרשים להגיע לשטח ולטפל בהשלכות, לנהל מרדפים ולמנוע חיכוך גדול יותר.
- במקום לעסוק רק במרדף אחר מחבלים פלסטינים ובסיכול כוונות הזדון שלהם לפגע באזרחי ישראל, נאלצנו לטפל גם באותם פורעים יהודים. מיעוט קטן אומנם, שאינו משקף את כלל המתיישבים ביהודה ושומרון, אבל כזה שבכוחו להבעיר את השטח. זאת ועוד, צה"ל עסוק כיום במלחמה ברצועת עזה, ועלול לצאת למלחמה רחבה מול חיזבאללה בצפון. כל התעסקות שלו עם פורעים יהודים דורשת עוד הזרמה של כוחות לשטח ועוד טיפול במתרחש, במקום להתמקד במשימות החשובות באמת בדרום, בצפון ומול ראש התמנון באיראן.
- בראייתי, ההתיישבות ביהודה ושומרון היא מעשה ציוני-לאומי, ערכי וחשוב, המהווה מרכיב מרכזי בתפיסת הביטחון של ישראל. הרוב המכריע של המתיישבים הם אזרחים שומרי חוק, שמתנגדים למעשי הטרור האלו. כל מעשה אלימות וטרור שכזה בידי קבוצות בלתי מרוסנות, שמספר החברים בהן רק הולך וגדל (הן כבר מזמן לא "נוער גבעות"), בוודאי אם אינו זוכה לגינויים ולהוקעה ברורים ונחרצים מצד ההנהגות ביהודה ושומרון, רק פוגע בלגיטימציה של ההתיישבות.
- כל מעשה טרור יהודי שכזה רק מגביר את המוטיבציה הגבוהה ממילא של פלסטינים בודדים לצאת ולפגע ביהודים בתגובה, ומזרים דלק להתארגנויות שונות, שבחלק מהמקרים ארגוני הטרור לוקחים עליהן חסות – ומי שלרוב עלולים להיפגע מפיגועי הנקם הללו הם המתיישבים ביהודה ושומרון.
- מדינת ישראל היא חלק ממשפחת העמים ושותפה קרובה של המדינות הדמוקרטיות החשובות ביותר בעולם המערבי, בראשן ארצות הברית. כדי להילחם בטרור, במציאות מורכבת מאוד שכוללת כניסה קבועה לכפרים, ערים ומחנות פליטים בהם מתגוררים אזרחים, עלינו לתדלק באופן יומיומי את מצבור הלגיטימציה הבין-לאומי שלנו. עם פרעות שכאלו בשטח, הלגיטימציה הזו נסדקת.
יתר על כן, יש קשר ברור בין טרור יהודי ופגיעה בפלסטינים, ברכושם ובבתיהם, לבין תגובה רפה, כמעט מעודדת, של פוליטיקאים בכירים והתנהלות נרפית של גורמי אכיפת החוק, ובפרט מחוז יו"ש של המשטרה. הפורעים בשטח חשים כי הם בעלי הבית, וכי אין מחיר למעשיהם – נהפוך הוא – אך הם אינם מבינים כי מעשיהם לא ירתיעו איש ולא יעצרו את הטרור הפלסטיני אלא להיפך – רק יגבירו אותם.
ואלו העומדים מהצד, המגיבים באופן רפה על מעשים שכאלו, התומכים בקריצת עין, המענקים רוח גבית ומגדירים את הפורעים כ"אידיאליסטים" – יידרשו אחר כך גם לבוא גם לזירות הפיגועים.
החוט המקשר
יש קו ישיר, ברור וכמעט מוחלט בין מעשי הטרור היהודי ביהודה ושומרון, לבין הניסיונות המסוכנים להבעיר את הר הבית.
אותן דמויות רבות השפעה, בהובלת השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, המעניקות רוח גבית לפרעות ביהודה ושומרון, הן גם אלו המעודדות באופן חסר אחריות עלייה להר הבית, תוך הפרה בוטה ומתריסה של הסטטוס-קוו, החולפות ליד ה"משתחווים" במקום ומחייכות, והמתעלמות עד כדי זלזול מוחלט בהצהרות של גורמים רשמיים בישראל, בהם גם ראש הממשלה, בדבר חשיבות השמירה על הסטטוס-קוו במקום.
במעשיהם – מעניקים רוח גבית לפורעים ולמאתגרי סטטוס-קוו בהר הבית, ארכיון
אני מכיר היטב את ירושלים ובפרט את הר הבית. כל פינה במתחם, את אורוות שלמה, כיפת הסלע ואבן השתייה, ומודאג מאוד. לא סתם אומרים שהר הבית הוא המקום הנפיץ והרגיש ביותר במזרח התיכון – הוא אכן כזה. כל דבר שנעשה שם מחייב חשיבה, הסתכלות מקיפה, ראייה אסטרטגית ותיאום עם גורמים שונים, בהם גם הווקף הירדני שמנהל את המקום, מתוך הבנה שאש שתפרוץ שם עלולה להתפשט לא רק לשטחי ירושלים ויו"ש, אלא גם בקרב ערביי ישראל ובמדינות שונות במזרח התיכון.
כמו כן, מצב שכזה בהר הבית, שיוצר בעולם הערבי תחושה שישראל מאיימת להשתלט עליו ולפגוע בקודשי האיסלאם, מעניק תירוץ נוסף לערביי ירושלים והפלסטינים לטעון כי עליהם לשמור על הר הבית, לצאת לפיגועי נקם ולהגביר את הטרור בזירות השונות בכדי להרתיע את את הציבור. אחת ועוד אחת תמיד שווה שתיים, ובמקרה של הר הבית זה החישוב הקל ביותר לעשותו.
ב-14 ביולי 2017 רצחו מחבלים שני שוטרים בהר הבית – רס"ם האיל סתאוי ורס"ם כמיל שנאן זכרם לברכה – מעשה שבעקבותיו החליטה ממשלת ישראל להציב במקום מגנומטרים. הצעד הזה, שהיה חד-צדדי, עורר מתיחות אדירה בשטח, מהומות והפגנות ברחבי העולם הערבי, הפגנות בקרב ערביי ישראל ופיגועים נגד יהודים, ששיאם רצח שלושת בני משפחת סלומון ביישוב חלמיש בערב שבת.
פיקדתי אז על מרחב ירושלים, יהודה ושומרון בשב"כ, ובתוך זמן קצר הגעתי לזירת הרצח בחלמיש. המראות היו קשים. ברור לי שלא חסרות מוטיבציות בקרב פלסטינים להרוג יהודים רק משום שהם יהודים, בכל מקום ובכל עת. ועדיין – המצב שנוצר בהר הבית היה בדיוק הגפרור שהצית את אש. הוכחה נוספת לחשיבות האסטרטגית של המקום, ולנחיצות של סוף מעשה במחשבה תחילה. ולא סתם מחשבה – מחשבה עמוקה מאוד.
המשטרה נדרשת להיות "המבוגר האחראי", הר הבית | צילום:
רויטרס
אין לי ספק שמשטרת ישראל, מפקדיה ושוטריה במרחב דוד והר הבית מבינים את הרגישות ועושים הכול כדי לשמור על השקט, על הכללים ובעיקר למנוע פיגועים. לעיתים הם גם נדרשים להיות "המבוגר האחראי" אל מול פוליטיקאים שמוכנים לסכן את המצב הרגיש ממילא כדי לגרוף לייקים בטוויטר או לעלות בסקרים.
כל מפקד מחוז ירושלים במשטרה יודע, כמו גם פקודיו, שבידיהם לשמור על המרקם העדין והשברירי הזה, להפעיל שיקול דעת, להתייעץ, ואם צריך – להפגין עמוד שדרה מברזל אל מול מי שמחפשים להבעיר אש גדולה ומסוכנת.
ירושלים ויהודה ושומרון נמצאות זה זמן במדרון החלקלק של התגברות הטרור. פיצוץ המטען בדרום תל אביב, הנתפס בראי שב"כ כפיגוע שלא נמנע מבעוד מועד, מלמד על איומים שלא חווינו מאז תום מבצע "חומת מגן" בשנת 2002. ראש השב"כ יודע זאת, וכמוהו גם שאר העוסקים במלאכת הביטחון בשירות, בצה"ל ובמשטרה, ולכן הוא בחר להניף דגל אדום לפני שנגיע להידרדרות רוויית דמים שלא ברור איך נצא ממנה.
זו אחריותו וזו חובתו. ובעיקר – זו חובתם של המנהיגים לא רק לומר זאת גם בקול ברור, אלא אף לפעול, כדי שלא נמצא עצמנו במציאות קשה מזו שאנו חווים החל משבעה באוקטובר.
>>> אריק "האריס" ברבינג כיהן כראש מרחב ירושלים ויהודה ושומרון וראש אגף הסייבר בשב"כ
