(דני מרון) | צילום:
ספורט 5
איך שוברים מנחוס? עם ניצחון (דני מרון) | צילום:
ספורט 5
יש משחקים שהולכים איתך זמן רב מאוד לאחר שהם מסתיימים. כמו אבן חצץ בנעל, המשחקים הרעים משאירים אצלך תחושת אי נוחות מעצבנת. בכל מה שנוגע להפסדים בדרבי, לפחות אצלי, תחושת הזיפת מתיישבת ולא מרפה.
מאורעות הדרבי האחרון היו מזופתים ומעיקים באופן מיוחד, עם ההתפרקות המבישה, מקצועית ומנטלית, במשחק שהיה אמור על פי כל דין והיגיון לנעול בצורה חיובית עונה שהייתה לא רעה בסך הכל. לסיים עונה עם הפסד כל כך מביך וכזה אובדן עשתונות בדרבי ולדעת שתסחוב איתך את ההפסד הזה לאורך זמן בהחלט הרגיש כמו מעמסה לא קלה.
יש, כמובן, רק דרך אחת לשבור את התחושה המנחוסית של הפסד בדרבי – לנצח את הדרבי הבא. ואם אפשר, לעשות את זה בסטייל ובאופן משכנע, כמו שאנחנו רגילים.
הדרבי של אתמול הגיע על רקע תפאורה עצובה למדי, הרחק מהיכל הקודש של סמי עופר, מול יציעים שוממים וללא ארגוני אוהדים משני הצדדים, כל אחד מסיבותיו שלו. לא הסט-אפ האידאלי בלשון המעטה, אבל אלו לא ימים כתיקונם ואנחנו עובדים עם מה שיש. מצד שני, לאור מעידתה האחרונה של מכבי תל אביב, נוצרה התלכדות נסיבות שבה ניצחון לא רק יזכה את מכבי בנקמה מתוקה, אלא גם במקום הראשון. זריקת מוטיבציה לשני הצדדים, על אף הסביבה הלא סטנדרטית.
בכל אופן, כבר מהפתיחה כיוון הרוח היה ברור למדי – מכבי חיפה לוחצת מקדימה, הפועל חיפה מעבירה שעון כמה שאפשר ומייחלת לחריץ של מתפרצת כזו או אחרת. אמנם הפעולה האחרונה לא הייתה מספיק איכותית אצלנו, אבל בסך הכל שיחקנו בצורה נכונה עם המון סבלנות, מתוך הבנה שהסכר בסופו של דבר ייפרץ.
דיא סבע. השחקן הטוב בישראל (דני מרון) | צילום:
ספורט 5
ואיך שהוא נפרץ, יא וולי. מי אם לא הכוכב של מכבי חיפה, הכוכב של ליגת העל, זה שעונה לכולם כמעט בכל שבוע בצורה הכי טובה שיכולה להיות – על המגרש. דיא סבע בוולה מטורף אחרי חץ של חזיזה (שהגיע מחץ נוסף של נהואל), מעניק יתרון מוצדק אחרי חצי שעה. עוד שער ירוק משוגע לפנתיאון. איזה שחקן ענק, כמה כואב לי שוויתרנו עליו בקלות בעונה שעברה. הוא בהחלט יכול היה לעשות את ההבדל.
אז סבע חוגג, ומה קורה מיד לאחר מכן, שאלתם? ניחשתם נכון!! מכבי חיפה מאבדת את הראש! ממש כמו המשחקים הקודמים, הפיק של הגול מוביל לבלבול מוחלט ולאובדן שליטה במשחק. בסופו של דבר, כיוף יוצא בצורה נוראית (ולא ננקה את ההגנה שהפקירה שם באופן קולקטיבי את השחקנים של הפועל) והפועל חיפה מקבלת פנדל משום מקום – וכמובן שגם מנצלת אותו.
נדון על עניין כיוף עוד בהמשך, אבל הנפילה המנטלית הזו, בין אם לאחר ספיגה ובין אם לאחר כיבוש, היא תופעה מדאיגה למדי שחוזרת על עצמה והיא סממן של חוסר ביטחון קבוצתי. אין למכבי חיפה, מכורח הנסיבות אך לא רק, את היכולת להמשיך ולרתק את הקבוצה היריבה לבליץ אחרי שהיא כובשת שער, נכון לרגע זה… גם ההגנה עדיין מחפשת את היציבות והרוגע אחרי שבוע הבלהות, ושמונה ספיגות בארבעה משחקים.
אבל מה שיש למכבי חיפה, והרבה יותר מכל קבוצה אחרת בליגה, זו איכות התקפית צרופה. בסופו של דבר, מכבי חיפה התעשתה ולא הידרדרה לעוד מפולת מנטלית, והווקטור של ההתקפות חזר להיות מכוון למקום אחד – השער של יואב ג׳רפי.
בסופו של דבר, מי שבא לעזרנו היה בלם הפועל חיפה שהתקנא בג׳רפי והציל ביד כדור מדיא סבע (כמובן). הייתי יכול לשאול איך כבוד השופט לא ראה זאת במו עיניו, אך למען ההגינות, גם אני לא ממש הבחנתי בכך בזמן אמת. מצד שני, אני ישבתי ביציע הגרוע ביותר בכדורגל הישראלי, משהו כמו 30 מטרים אווירית משם, ואני גם לא מקבל כסף על שיפוט בליגת העל כמקצוע. נו נו, לפחות במקרה הזה, מזל שיש ואר.
שריף כיוף. אין מנוס מלהיות סבלניים איתו (דני מרון) | צילום:
ספורט 5
ליאור כמו ליאור נותן נעיצה של הכדור במזוזה (ראית איך בועטים פנדל בדקה קריטית, אלפרדו?) ומכבי חזרה להוביל. וכן, גם הפעם היו מספר דקות של הפאניקה, ששיאן הגיע בהצלה פשוט פסיכית של כיוף. הצלה של משחק, לא פחות.
שריף כיוף הוא שוער צעיר במועדון הכי לחוץ בישראל. הוא נמצא בתקופה רעה מאוד, ובאופן כללי, הוא לא הבחירה הראשונה של אף אחד בשערה של מכבי חיפה. כל טעות שלו הופכת להיות פסטיבל שלם כמיטב המסורת, רצון להשליך אותו מהקבוצה על ידי כולם. אז כן – אם הוא ימשיך בכמות הטעויות הזו ובעיקר בתדירות לא יהיה מנוס לבצע מהלך בשער, אבל מצד שני, נדרשת איתו מעט יותר סבלנות. כששוער נכנס ללופ של חוסר ביטחון, בייחוד במכבי חיפה, זה לא דבר פשוט לצאת ממנו. תשאלו את עמרי גלזר.
נוסף להצלת המפתח שלו אתמול, כן ראיתי ממנו שיפור ניכר בכל מה שקשור במשחק הגובה, הוא לקח כמה כדורים שעד לא מזמן לא היה מעז לצאת אליהם, ונראה שהוא עובד קשה מאוד על האפקט הקריטי הזה. גם משחק הרגל שלו בהחלט השתפר בשני המשחקים האחרונים. נכון לרגע זה, אין לנו גם יותר מדי ברירות אלא להמשיך ולתת לכיוף את ההזדמנות. משחק או שניים של רשת נקייה ירימו לו את הביטחון, ואני מקווה שהוא ימשיך לעבוד על האלמנטים הפחות טובים במשחק שלו וישפר את תהליך קבלת ההחלטות. בסוף, עם כל הרצון הטוב, גם לסבלנות יש גבול, איש אינו חסין החלפה וינואר כבר לא כזה רחוק.
אחרי ההצלה הזו, היה ברור לחלוטין לאן זורם המשחק, ודיא סבע נתן לעניין משנה תוקף עם פנדל מדויק אחרי מגה מהלך ומסירת קסם שלו לקינדה שנקצר ברחבה. הדובדבן על סברינה הגיע כדי להגדיל עוד יותר את תחושת הסיפוק ולהפוך ניצחון יפה לחגיגה של ממש.
אז אם בסבלנות עסקינן, הרי שנראה שבכל הנוגע לזרי הכנפיים, היא מתחילה להשתלם. נהואל רשם משחק טוב מאוד, בעיקר לאחר שעבר לכנף ימין, ומעבר לאיכות הטכנית המאוד ברורה שיש לו, הוא מפגין מחויבות יוצאת מן הכלל ומאוד אחראי ומודע לדרישות התפקיד של ווינגר על כל הקו. ברור שזו לא העמדה הכי נוחה שלו, ברור שהוא רוצה כבר להשיג מספר אמיתי בטור הסטטיסטי כדי להיפתח לגמרי, אבל הדרך האמיתית להיכנס לעניינים היא בדיוק באמצעות הנחישות הזאת והמחויבות. אומר זאת כך – מדובר באחד השחקנים הכי איכותיים שנחתו כאן, ואין לי ספק שכשייפתח לו באמת, יהיה קשה מאוד לסגור.
מכבי חיפה למדה להשתמש בספסל שלה (דני מרון) | צילום:
ספורט 5
חברו לרכש המאוחר, סברינה, מתגלה כסקורר לא קטן, עם מהלך עוצמתי שסיפק את המסמר. עדיין לא ראיתי ממנו המון, אבל לא צריך יותר מדי בכדי להבחין באיכויות שלו. בסופו של דבר, גם עליו נרשם צ׳ק שמנמן למדי, וביצועים כמו אתמול מסייעים להבהיר את הסיבה לכך.
מעבר אליהם, דולב בביצוע שמזכיר נשכחות מהצ׳מפיונס עם הבישול המופתי לדיא בקרוס חיתוכי וחתיכי, ג׳אבר כוכב כדורגל וזה לא חדש, שונגו מניית טסלה בעלייה והיי, מי זה הפרצוף המוכר הנהדר הזה? אהה, זה עלי מוחמד! איפה היית בחודש האחרון, חבריקו? סוף סוף עלי במשחק של עלי, נקווה שזה באמת יהיה הסמן לחזרה לכושר הטוב שלו. עבדולאי עדיין לא במאה אחוז, גם לפדראו יש חריקות אבל גם הם, כמו כיוף, זקוקים לשער נקי בכדי לאפס ולהתאפס.
ההבדל והבוסט, משחק שני ברצף, בין ניצחון מוחץ לעוד אובדן נקודות מבאס, הגיע מהספסל: כל שחקן שעלה, קינדה, אזולאי, חג׳ג׳ (גיב-אור-טייק כמה דקות הסרת חלודה בהתחלה) עשה את העבודה שלו על הצד הטוב ביותר, ברעב וברצון להוכיח את יכולותיו ואת מקומו בהרכב ואפילו בסגל. כשמכבי חיפה מכניסה כזה נחיל של איכות מול קבוצה שמתחילה להתעייף, קשה מאוד לעצור את הסחף. זה אפשרי, כפי שראינו במשחקים קודמים פחות מוצלחים, אבל ברוב המקרים זה ייגמר במפולת סטייל אתמול. רביעייה רביעית והרעב להבקעות וביצועים מהחלל רק גדל על הדשא וביציעים.
בכל הנוגע ליציעים, אגב, הפתעה נעימה מאוד מצד הקהל שלנו, שאמנם לא הגיע בכמות מטורפת אבל עשה כל מאמץ לגשר על הפער והיעדר הגוש המעודד וייצר אווירה בכלל לא רעה בהתחשב בנסיבות. טוב לראות שיש לא מעט אנשים בקהלנו שמבינים היטב מה החשיבות של דרבי.
הסגל הנוכחי של מכבי חיפה הוא איכותי מאוד, וכפי שאמרתי גם לאחר ההפסדים, הוא הסגל הטוב ביותר בליגה. נדרשים אי אלו תיקונים והעמקות, ברור לכל, בטח בעמדת החלוץ (אולי כפי שברק אמר, מצאנו פיתרון בדמות סברינה?), אבל רמת המשחק, השערים והדרך שבה הקבוצה משחקת כשהרוח נחה עליה היא נהדרת. אי אפשר עדיין ממש להשוות את זה לעונות הגדולות הקודמות, עדיין חסרה עוצמה וסימן קריאה, אבל לפחות נכון לאתמול, נראה שהקבוצה במסלול הנכון לשם.
וממש כמו בלהיט הידוע לבני 70 פלוס מאזורי הספר, "ביום ראשון תפוחי אדמה", מה קורה ביום שישי? הפתעה!! עוד פעם טדי, הפעם מול המנחוסית התמידית של ברק בכר, הפועל ירושלים. זיו אריה כבר מחכה עם המחברת ותרגילי ה-NBA המעצבנים שלו כדי לתסכל אותנו ולעוף עלינו במעברים, ואנחנו נצטרך להתגבר על העייפות, אולי לרענן עם שחקן או שניים, ולמצוא את הדרך לנצח ולצאת לפגרה נוספת עם חיוך.
לטובת מכבי חיפה, שהיעתרותה לבקשה ההזויה לשחק בשישי הולכת לדפוק לי את אחד ממוסדות ויסודות היום המקודש הזה – השנ"צ, כדאי מאוד שזה יהיה שווה את זה.
מי יודע, אולי אחרי הפגרה הזו נוכל לשוב וליהנות מהפריבילגיה הבלתי נתפסת של משחק בית אמיתי, עם קהל.
ולסיום, כמו תמיד – תחזירו אותם הביתה, חטא ההפקרה יהיה בכייה לדורות ואיש האחראים לא ייצא נקי.
שבוע טוב, חיפה ירוקה יודעים בכל מקום!
