ג'יימי-לי ארו הייתה רק בת תשע כאשר ראתה את אמה החורגת, הלה כריסטנסן, בפעם האחרונה. הביקור אצל אביה, איסקין יונסון, באותו סוף שבוע נחרט בזיכרונה כ"גרוע ביותר" בכל ילדותה. סוף שבוע זה היה מבשר רעות למה שעתיד להתרחש.
במהלך אותו ביקור, ארו הבחינה בהתנהגות מדאיגה של הלה במטבח. היא שמה לב כי הלה נראתה תוקפנית ו"התנהגה מוזר" בזמן שהכינה אוכל. כשהתיישבו לאכול, הלה אמרה דבר מצמרר – זו תהיה הארוחה האחרונה שהיא תבשל להם כי יונסון עומד להרוג אותה.
התחזית האיומה של הלה הפכה למציאות זמן קצר לאחר מכן, כאשר לאחר טיול קניות שהזוג ערך, יונסון ביצע את המעשה הנורא: הוא חתך את גרונה של חברתו בת ה-40, ערף את ראשה, ואף אכל חלקים מגופה.
כעת, כמעט 14 שנים מאוחר יותר, ארו מוכנה לשתף את חוויותיה כבתו של אחד הרוצחים המפורסמים ביותר בשוודיה. "אני רוצה שאנשים יבינו את החשכה שממנה באתי ושהצלחתי להוציא את עצמי ממנה", היא מסבירה בראיון ל-PEOPLE. היא ממשיכה ומתארת את המאבק המתמשך שלה: "אני עדיין מתמודדת עם התחושה שאני אדם עצמאי ושלאבא שלי אין שום קשר למי שאני".
סיפורה של ג'יימי-לי עומד במרכז סרט תיעודי חדש, "הרוע חי כאן: הרוצח מדבר" (Evil Lives Here: The Killer Speaks), תחת הכותרת "אבי, הקניבל" (My Father, The Cannibal). הסרט מתעד את ביקורה אצל אביה בפעם הראשונה מזה ארבע שנים. מאז שנמצא אשם ב-2012, יונסון נמצא תחת טיפול ופיקוח במוסד פסיכיאטרי.
המפגש עם אביה היה רגשי ומורכב. ארו מספרת שכשראתה אותו לראשונה, הוא נראה שמח מאוד לראותה, בכה וחיבק אותה. אבל שמחה זו לא נמשכה זמן רב. "כל כך רציתי להאמין שהוא השתנה ושהוא הפך לאבא שתמיד רציתי וצריכה. הצבעים האמיתיים שלו התחילו להראות שוב", היא מתארת.
למרות האכזבה, ארו המשיכה לשמור על קשר עם אביה, וזה נראה תחילה כמהלך חיובי. אך המצב השתנה כאשר קיבלה ממנו הודעת טקסט שהיא מתארת כ"מעוותת וחולה". כעת, היא יודעת שלא תשמור על קשר עמו, אך הקונפליקט הרגשי עדיין קיים: "למרות שהוא לעולם, לעולם לא יכול להיות חלק מהחיים שלי שוב, אני אוהב אותו. זה כואב לאהוב מישהו שהוא כל כך רע בשבילך".
לפני הרצח, אביה של ארו היה אדם מורכב ומטריד. היא מתארת אותו כנרקיסיסט פסיכופתי שהתמודד עם התמכרות לסמים ובעיות בריאות נפשית. אחת הזכרונות המטרידים שלה היא האובססיה שלו לבובות וודו, האובססיה היה כה קשה שהיו לה עשר כאלה בחדר השינה שלה כילדה. "הוא היה מאוד תוקפני, מאוד בלתי צפוי, והוא העביר אותי דרך המון אירועים טראומטיים", היא משתפת באחד מסרטוני היוטיוב שלה.
בגיל שש, כשארו פגשה את הלה, חברתו החדשה של אביה, היא חשה "חיבור מיידי" אליה. השתיים פיתחו מערכת יחסים אוהבת וחזקה, אך למרות זאת, ארו מציינת שאביה והלה לא היו טובים זה לזו.
בסרט התיעודי, בשיחה עם בתו, יונסון מנסה להצדיק את הרצח המזוועה של הלה, באומרו שהיא רצתה למות. "איבדתי שליטה. בראש המטורף שלי, זו הייתה החלטה הגיונית להשיג את מה שאני רוצה, וראיתי דרך מוצא עבורי לקבל עזרה", הוא מסביר לארו בסרט.
התקופה שלאחר הרצח הייתה קשה במיוחד עבור ארו. היא מספרת שהסתחררה לבורות עמוקים של חרדה ודיכאון, מה שהוביל אותה להתמכרות לסמים. רק בגיל 19 הצליחה לראות את המציאות בבהירות – היא הבינה שאביה "שטף את מוחה" והחליטה להפסיק לראות אותו.
כיום, ארו היא אמא לשני ילדים ומקדישה את חייה לעזרה לאחרים. היא להוטה להתחבר עם ילדים ומבוגרים שסבלו מילדות טראומטית כמוה. "עשיתי את זה בשביל ג'יימי הקטנה – הילדה הקטנה שפעם הייתי… [ש]נאמר לה לשתוק… בכתה את עצמה לישון… הרגישה מפוחדת כל הזמן", היא מסבירה בכנות.
בעודה תוהה אם אביה פשוט משקר לה, ארו מגיעה למסקנה כואבת: "אני פשוט צריכה לקבל שאבא שלי באמת חולה וכנראה מסוגל לעשות את זה למרות שכואב להודות בזה לעצמי".
