גרמניה נכנסת לעידן של חוסר ודאות לאחר בחירות ללא מנצח מובהק, כשמפלגת הימין הקיצוני AfD זינקה ל-20.8% מהקולות, והחרדה מהשפעת ממשל טראמפ על הברית הטרנס-אטלנטית מטילה צל כבד על עתיד אירופה – כך עולה מדבריו של דוד ויצטום, היסטוריון ופובליציסט המתמחה ביחסי ישראל-גרמניה, עובד לשעבר ברשות השידור באירופה וזוכה פרס סוקולוב לתקשורת אלקטרונית לשנת 2009, בראיון בלעדי ל"מעריב".
הבחירות, שהתקיימו אתמול (ראשון), חשפו שבר עמוק בין מזרח למערב גרמניה, העלו את מפלגת ה-AfD -המכונה בידי ויצטום (ואחרים) "ניאו-נאצית"- לכותרות, והציבו שאלות קריטיות עבור ישראל: מה יהיה על היציבות האירופית, היחסים עם גרמניה ועתיד הבריתות שכולנו תלויים בהן?
בחירות על חבל דק: גרמניה מחפשת כיוון
"הבחירות האחרונות בגרמניה היו ללא מנצחים", הגדיר דוד ויצטום, מחבר הספר "תחילתה של ידידות מופלאה? הפיוס בין ישראל לגרמניה 1948 – 1960" (שוקן, 2018). "המפסידה הגדולה היא הקואליציה לשעבר", הדגיש, בהצביעו על העובדה כי בצירוף כל הקולות שהקואליציה לשעבר – הסוציאל-דמוקרטים (SPD) של הקנצלר היוצא אולף שולץ, הירוקים והליברלים (FDP) – קיבלה, "רואים שהיא התרסקה ל-32% בלבד, לעומת רוב מוחלט שהיה בידיה רק לפני שנים ספורות".
מי שצפוי להוביל את הממשלה הבאה הוא פרידריך מרץ, מהמפלגה הנוצרית-דמוקרטית (CDU), שתיאלץ להתחבר ל-SPD בקואליציה גדולה בבונדסטאג. התוצאה, לפי ויצטום, תהיה "כמה שנים של דשדוש במקום", כפי שלדעתו היה גם בממשלה הקודמת.
ה-CDU השמרנים אמנם ניצחו, אך איבדו מושבים ביחס לבחירות הקודמות, בעוד ה-AfD (אלטרנטיבה לגרמניה) הכפילה את כוחה מ-10.4% ל-20.8%. עם זאת, אף מפלגה לא מוכנה לשתף פעולה עם ה-AfD, מה שהופך את קולות מצביעיה ל "מבוזבזים" כדבריו. התוצאה הסופית: רוב יציב של 328 מול 312 מושבים למרץ ול-SPD.
מזרח נגד מערב: השסע שמאיים על גרמניה
הבחירות האחרונות חשפו מחדש את השבר העמוק בין מזרח גרמניה למערבה, תופעה שויצטום מתאר כ"חזרה ממשית לימי חומת ברלין" שהפרידה בין השניים. לדבריו, הסיבה לשליטה של ה-AfD במזרח באחוזים הגבוהים משמעותית מהישגיה המוגבלים במערב, נובעת מ"פחד מהגירה בלתי מרוסנת אל תוך גרמניה, בעיקר ממדינות המזרח התיכון והמוסלמיות, וחרדה מעתידה הכלכלי והחברתי של גרמניה".
ויצטום מציין ש"שליש מתושבי גרמניה כבר אינם ממוצא גרמני 'מסורתי'", ומדגיש כי הפחד מגבולות פתוחים ומהגירה ללא הגבלה – "כשאין מחזירים את אלה שרוצים להחזיר – החמיר את המצב".
הוא מוסיף כי חומת ברלין, שבעבר שמרה שלא יברחו ממזרח גרמניה, באופן אירוני גם "נתנה למזרח גרמניה ביטחון שלא ייכנסו אליה, אין יוצא ואין בא". ממילא, מזרח גרמניה רגיש יותר לכניסה של זרים לאזורו, וחווה פחד מאובדן ביטחון שהתעורר מחדש בשנים האחרונות.
החרדה, על פי ויצטום, אינה נוגעת רק להגירה. "עד עכשיו הפחד היה מפוטין ורוסיה", הוא מסביר, "ועכשיו, עם עליית טראמפ, נוספה חרדה מהתערערות הברית האטלנטית". במזרח גרמניה, שחייתה שנים בצל ברית המועצות – השפעה שלא נעלמה בדור אחד – מתגברת תחושת ה"אזרחים סוג ב'" אל מול הסיוע שמקבלים מהגרים ופליטים מהמדינה.
זאת, כפי שמעיר ויצטום, "על-אף שרק אחוז אחד מהמהגרים חיים במזרח גרמניה, כך שהם לא חווים את המהגרים ואת ההשלכות של ההגירה מקרוב. למעשה הם לא מכירים את המהגרים", הוא מציין בביקורת.
ויצטום מדגיש כי "הפחד של גרמניה ואזרחיה מפני הגירה ונהירה אל תוכה הוא פחד איתן ומוצדק", לאור העובדה שגרמניה היא "ארץ פתוחה, עם תשע מדינות שכנות ואלפי מעברי גבול בשורות גבולותיה". לצד זאת, בהיבט הביטחוני, בקרב גרמניה קיימת חרדה ש "אחרי אוקראינה, יגיע תורה למלחמה מול רוסיה", מה שהופך את הבחירות ואת הימים שלאחריהן ל"לא שמחות" .
מי מפחד מה-AfD?
ה-AfD, שבראשה עומדת כיום אליס ויידל, נתפסת בעיני ויצטום כ"סכנה לדמוקרטיה הגרמנית, כמפלגה פשיסטית וניאו-נאצית". לחיזוק תפיסתו, פירט ויצטום מספר הוכחות והמחשות. ראשית, מבחינה משפטית, "בית המשפט החוקתי בתורינגיה הכריז על ביורן הוקה, בכיר במפלגת ה-AfD, כפשיסט. מותר לקרוא לו ככה לפי החוק", הבהיר ויצטום.
שנית, מצד הטרמינולוגיה של בכירים במפלגה, ניכר שהם משתמשים בז'רגון של המפלגה הנאצית. למשל, הוקה, לאור עברו המקצועי כמורה להיסטוריה, הורשע בשימוש במונחים נאציים כגון "הכול למען גרמניה" – סיסמה האסורה על פי חוק לשימוש, וששימשה את פלוגות הסער של היטלר (SA) – וקרא יחד עם אחרים במפלגתו להחזיר מהגרים ("remigration"), כולל אלה בעלי אזרחות גרמנית.
מעבר לכך, בעבר התייחס הוקה לאנדרטת השואה בברלין כ "בושה לגרמניה" , ובהתבטאות אחרת שלו דרש "לשנות את כל תרבות הדיון בנושא השואה". בדומה לכך, אלכסנדר גאולנד, ממייסדי ה-AfD, אמר בשנת 2018 כי "המפלגה הנאצית היא בגדר כתם צואה בהיסטוריה המפוארת של גרמניה", כלומר, אירוע חד פעמי, שלא נדרש לערוך מולו חשבון נפש עמוק, רציני וממושך.
שלישית, המפלגה חשודה בפעילות אנטי-חוקתית, "השואפת לפרק את האיחוד האירופי, לפרוש מנאט"ו ולהגיע להסדר עם פוטין, כנראה מתוך העדפתה להיות בצד של בעל הכוח", במקרה הזה- רוסיה. זאת, על בסיס תחקיר ניו יורק טיימס מאפריל 2024 שחשף קשרים של בכירים במפלגת ה-AfD למוסקבה, כולל האשמות בשחיתות וריגול.
בכתבה נכתב בין היתר כי "חברי AfD נוכחים בישיבות מסווגות של הפרלמנט, וכבר לא משנה אם הם מכבים את הטלפונים", דבר המחזק את דברי ויצטום לכך ש "החששות הביטחוניים סביב ה-AfD מבוססים" .
לדעת ויצטום, שלל הדגמות אלה ממחישות "דפוס פעולה של ה-AfD, התנהגות מחאתית שמטרתה כאוס ודקונסטרוקציה". כפי שהתבטא אתמול (א') מנהיג מרץ מהמפלגה השמרנית ביחס לעליית מפלגת הימין: "המפלגה הזו קיימת רק מפני שהיו בעיות שלא נפתרו. הם שמחים אם הבעיות האלה מחמירות ומחמירות. עלינו לפתור את הבעיות.. ואז המפלגה הזו, ה-AfD, תיעלם".
לבסוף, אפילו מנהיגות הימין האירופי כמו מרין לה פן מצרפת וג'ורג'ה מלוני מאיטליה מתנערות מה-AfD ולא משתפות איתה פעולה באיחוד האירופי. "הם קיצוניים מדי אפילו לפשיסטיות מהסוג המודרני", סיכם ויצטום.
שולץ יוצא, השמאל מתחדש
שולץ, הצפוי להיות מוחלף על ידי לאנס קלינגברג, בן 47, מסמל "מעבר דורי נחוץ מאוד", לפי ויצטום, המצביע על העובדה כי מי שצפוי להיות הקנצלר הבא, מרץ, הוא "בן למעלה מ-70, והינו שחקן במגרש הפוליטי מגיל 30".
לדבריו, עקב גילו הותיק ומקומו הממוסד בפוליטיקה, זכייתו של האחרון בבחירות איננה מסמנת שינוי משמעותי, וכי "השינויים המשמעותיים בפוליטיקה הגרמנית מתרחשים בשוליים", כמו במקרה של מפלגת השמאל הקיצוני, די לינקה.
"המפלגה הוספדה כמתה לאור 4.9% בבחירות של 2021, וחזרה כמו פניקס עם 8.8% בבחירות האחרונות. מדובר במפלגה צעירה, שזכתה למרבית הקולות בברלין, אשר קהל המצביעים שלה הם בעיקר צעירות וצעירים בברלין ומקומות אחרים", הוא שיתף, והזכיר כי למרות זאת – היא תישאר באופוזיציה הפעם. "עבור ישראל, שינוי זה מעניין, שכן השמאל הגרמני נוטה לבקר אותנו באופן עקבי, בלי קשר לממשלת ימין ונתניהו".
טראמפ והצל שמעבר לאוקיינוס
ביחס להשלכות של הסדר העולמי החדש המתעצב לאור ובעקבות דונלד טראמפ, ויצטום מצביע על מספר תרחישים אפשריים, כשהמכנה המשותף לכולם הוא – עלייתו המחודשת של טראמפ מוסיפה מתח בגרמניה.
"הוא דורש שגרמניה תעלה את תקציב ההגנה שהיא מעניקה לנאט"ו מ-2% ל-5%", כשויצטום מזהיר כי "אפילו אם גרמניה תעלה את השתתפותה ל-3%, די בכך לפגוע באנשים ה'פשוטים' שמצביעים ל-AfD, כי זה יגזול מהם תקציבים שהיו עד כה לחינוך ולשירותים נוספים לאזרח".
מעבר להיבט הכלכלי, בפן הביטחוני, ויצטום סבור כי האמירות של טראמפ ביחס לנאט"ו אינן מועילות, אלא רק מייצרות פחד מיותר. "גרמניה נהנתה עד כה מהגנה גרעינית מצד ארה"ב, בכך שאם חלילה יקרה משהו שיסכן אותם, ארה"ב תהיה שם – פתאום, הדבר הזה נעלם".
ההשלכה של שינוי זה, מוסיף ויצטום, "היא גלישה נוספת לכיוון של חוסר יציבות גלובלית, ולחוסר ודאות ופחד לגבי לאיזה כיוון טראמפ מתכוון ללכת בסיפור הבין-גושי – למדינות אירופה או לפוטין ורוסיה".
אין בגרמניה הערצה לטראמפ כפי שיש אצלנו בישראל, כי פה הוא מדבר על הממשלה שלנו (ישראל) כחברים שלו, ובגרמניה הוא בעיקר מבקר את הדמוקרטיה שלהם, וזה הדבר היחיד המשותף בין הAFD לטראמפ. חוץ מזה, מאסק הוא טיפוס לא מובן בהקשר הגרמני, הוא משפיע בגרמניה ופותח שם מפעילים, ובו זמנית סוגר אותם.
גרמניה חמושה: ברית אירופאית חדשה נרקמת?
השינוי הגדול והמפתיע הוא באפשרות שתיווצר ברית אחים ונשק חדשה, לאור הלחץ הגיאופוליטי הדוחף את גרמניה להתחמש. "הסוציאל-דמוקרטים הולכים ימינה" בהקשר הביטחוני, שיתף ויצטום, והצביע על שר ההגנה, בוריס פיסטוריוס, לצד יתר ההנהגה החדשה במפלגה – לאחר דחיקתו של שולץ לפינה – כתומכים מרכזיים במהלך זה לחיזוק הצבא.
"ההסתייגות של שולץ בעבר משליחת טילי שיוט לאוקראינה, עליה הוא חטף ביקורת רבה משותפיו למפלגה ולממשלה, לא תחזור", הוא חוזה.
לצורך חיזוק צבאי בקרב גרמניה וחברותיה באירופה, ויצטום סבור כי נדרש לעשות צעד שלא דובר עליו עד כה, למרות היותו מחויב מהמציאות: "אם אירופה רוצה לחזק את עצמה מבחינה צבאית, היא לא יכולה לעשות זאת דרך האיחוד האירופי או באמצעות נאט"ו". אליבא דויצטום, ניסיון למהלך שכזה דרך האיחוד האירופי ייכשל לאור "מפלגות שיתקעו מקלות בגלגלים בדבר הזה, למשל הונגריה ומדינות שכאלה, שבעלות אינטרסים נוגדים לסוג מהלך שכזה".
במקום זאת, "אם אירופה רוצה להתארגן באופן עצמאי עבור האינטרסים של כלל מדינות אירופה", לפי ויצטום, "עליה להתארגן בנפרד ל-27 מדינות של האיחוד האירופי". לטעמו, "רק איחוד בין גרמניה, המדינות הבלטיות, פולין ואנגליה (ומדינות מסוג זה), בפורום התארגנות שמחוץ לאיחוד האירופי ומעבר לנאט"ו (שכעת בידי ארה"ב)", יבטיח את ביטחונן של מדינות אירופה, ובכללן גרמניה.
הצעתי לויצטום כי אפשר והפגישות של מנהיגי אירופה -בראשות נשיא צרפת, עמנואל מקרון– בימים האחרונים מאז דחיקת אוקראינה משולחן הדיונים להפסקת המלחמה בינה לרוסיה, הולכים לכיוון הזה, ויצטום השיב כי הדבר בהחלט אפשרי.
המשך סיפור האהבה של ישראל וגרמניה
היחס לישראל צפוי להישאר יציב תחת הממשלה החדשה, "מה שהיה הוא שיהיה, וזה טוב", הרגיע ויצטום. ה-AfD היא "מפלגה שבשום אופן לא נוכל לנהל איתה מו"מ", בעוד השמאל הגרמני ממשיך לבקר אותנו, "לא רק את ביבי, אלא גם ממשלות קודמות".
הקואליציה בין ה-CDU ל-SPD "תאזן את היחס כלפי ישראל, בצורה שטובה לנו", הוא העריך, והוסיף: "עליית ה-AfD מדאיגה, אבל כל עוד יש הסכמה ברורה בין המפלגות שלא לחבור אליהם, אנחנו בסדר".
ויצטום גם מבדיל בין יחסה של גרמניה במתכונתה הנוכחית לטראמפ, לבין זו של ישראל: "אין בגרמניה הערצה לטראמפ כפי שיש אצלנו בישראל, מאחר ובעוד שביחס לממשלת ישראל טראמפ מכריז כחברים ושותפים שלו, כלפי גרמניה- הוא בעיקר מבקר את הדמוקרטיה שלהם".
ביחס לקשר שבין אילון מאסק וגרמניה, לאחר שטייקון ההון הביע את תמיכתו במפלגת ה-AfD והעומדת בראשה, ויצטום אומר בפשטות כי הדבר מורכב, ובלתי מובן "הוא משפיע ומעורב בנעשה בגרמניה ובכלכלתה, הוא פותח שם מפעילים, ובו זמנית סוגר אותם".
