לשחיינים האולימפיים של ישראל נמאס. בסוף השבוע האחרון נפתחה תיבת פנדורה ולאחר שורה של אירועים מחוץ ובתוך הבריכה, כשמסביב הבלגן באיגוד חוגג עם יושבי ראש שבאים והולכים וכך גם בעלי תפקידים מקצועיים, הספורטאים החליטו לדבר ובכך אולי להציל את הענף שהם כל כך אוהבים.
ראשונה לעשות זאת היתה סגנית אלופת העולם אנסטסיה גורבנקו, שהפנתה אצבע מאשימה כלפי האחראים לכך שלא הגיעה למשחה גמר ה-200 מעורב אישי. כזכור, גורבנקו סיימה במקום התשיעי בחצי בגמר ופרישה של שחיינית אחרת נתנה לה את המקום בגמר, אבל הישראלית לא הגיעה לבריכה לשמש כשחיינית הרזרבה ונאלצה להגיע לארוחת ערב חגיגית לסיכום המשחקים.
גם לשחיין האולימפי דניס לוקטב, שיאן ישראל שהשתתף בגמר השליחים בפריז, יש הרבה בטן מלאה, אך הוא מנסה להסתכל קדימה, וגם מציע פתרונות.
"התחרות בפריז היתה צריכה להיגמר אחרת", מספר לוקטב בראיון מיוחד ל'ישראל היום'. "אנחנו לוקחים את האחריות כשחיינים, היתה לנו תחרות בינונית מינוס. אני אישית אמרתי לאבא שלי לפני המשחקים שאני חוזר שחיין גמר אולימפי. אני כן חזרתי עם גמר אולימפי, אבל שחיין גמר אולימפי מבואס.
"אני כן ראיתי את זה שונה וכן חשבת שאשחה אחרת, במיוחד שהגעתי לאליפות אירופה בלי הכנה כדי להתרכז במשחקים וזה מבאס. ציפיתי שיהיו לנו לפחות שלושה גמרים וזה לא היה תלוש מהמציאות וכן היינו באזור. אני מסתכל על אולימפיאדות אחורה ועכשיו היו שבעה חצאי גמר משישה שחיינים שונים".
אז למה עכשיו לדבר?
"זה עכשיו התפוצץ. הייתי מוכן גם לדבר בעבר אחרי אליפות העולם ביפן, אבל השחיינים אמרו ש'לא יקשיבו לנו' ו-'אולי נרד מזה'. כשהתקרבנו למשחקים ונתקלנו בבעיות שהיו לנו במחנה האימונים בנאפולי, אתה רוצה להתעסק בתחרות, שבעקיפין זה פגע. עכשיו יש לי זמן להתעסק בזה לפני שאחזור לארצות הברית ולפני שכולם ישכחו מזה.
"היה לנו שיחה לפני כמה ימים עם מנכ"ל האיגוד מיקי גפן וכל השחיינים הוציאו את הדברים, אבל עד שהוא יעשה סיכום ושוב יעשה סיכום שני, אני לא יודע כמה זמן יעבור והאם יהיה לי כוח להתעסק בזה. יש לנו קבוצה של כל השחיינים במשחקים וכל הספורטאים מסכימים עם המהלך הזה.
"אני לא יודע אם כל זה ישנה משהו, אבל אי אפשר יותר לחרבן הכל ככה. צריך להתחיל את פרויקט לוס אנג'לס כבר ממחר, ואם לא מחר אז ניתן להם עד ינואר 2025. הם צריכים לבנות תוכנית כי יש פה משהו שלא יחזור על עצמו. מתחתינו אין אף אחד. אם אנחנו עכשיו מחליטים ואומרים – 'זהו נגמר הסיפור', אז נגמר הסיפור וזה באסה כי אנחנו לא רוצים להגיע למקומות האלה בכלל. אני לא מאיים או מדבר בשם כולם, אבל אם ככה זה ימשיך, זה יוריד ממני את כל החשק".
אתה חושב שכל ארוחת הערב באמצע התחרות זה היה בסדר?
"לא שהיתה לנו בחירה, פשוט אמרו לנו עובדה שיש לנו הסעה".
מה היה חלקו של יועץ העל דייב מארש בכל זה? לא היה לו מילה?
"כבר באליפות העולם הוא לא נתן את כל כולו לישראל וזה קצת מעצבן שהוא לא עובד איתך כל השנה, מגיע לתחרויות הגדולות וזורק לך הערות מעצבנות. מה הוא כן עושה? שולח לך כל מיני סרטוני מוטיבציה בוואטסאפ. זה מאמן בשלט רחוק. מתי הוא הגיע לפה לאחרונה? לתחרויות הקריטריונים.
"הוא כן עזר ופתח בפנינו את ארצות הברית והתאמנו עם השחיינים הגדולים, שינה לנו את המנטליות וגרם לנו להאמין שאנחנו ברמה של המדליסטים האולימפיים, אבל ברמה של לטוס לתחרויות ולקחת אקרדיטציה של מאמנים שלנו, זה מעצבן".
אתה חושב שדברים ישתנו עכשיו?
"אני אופטימי. יש הרבה אנשים שאוהבים את הענף, אכפת להם ורוצים בטובתו. אנחנו רוצים לראות מה יהיה האפטר שוק והאם זה יעזור. במידה ולא יש לנו עוד צעדים. נקווה שזה יעיר מישהו, אני בינתיים מקבל רק תגובות חיוביות על המהלך – אם שום דבר לא ישתנה, אז כולנו הפסדנו. בסך הכל מדובר בשחייה, בענף מאוד משפחתי, יש כל כך הרבה אנשים טובים בספורט הזה וחבל שגורמים לזה להיראות ככה".
איך היית פותר את כל הבלגן הזה?
"כולם צריכים להסכים שהמאמן שיכול להרים את האקדמיה כפי שהיה פעם זה לאוניד קאופמן. אליו יתחברו מאמנים צעירים שילמדו ממנו כמה שיותר, יטוסו איתו למשחקים והם אלה שייקחו את השרביט. היה את דויד גמבורג ששתו ממנו את כל המיץ. איפה עמית עברי? לא חושב שהיא תגיד לא, לפתוח פה דרך חדשה. יעקב טומרקין צריך להיות מצידי יושב ראש איגוד השחייה. הוא אוהב שחייה, מבין את הצרכים וחייבים לשלב אותו".
ואתה באמת חושב שזה מה שיקרה עם כל הפוליטיקה מסביב?
"אני זוכר בעבר שראיתי את גל נבו בבריכה והוא אמר לי שיכול להיות שהוא יהיה מנהל הנבחרת, אבל תלוי מי יבחר. מה זה הטינופת הזאת? על כמה כסף הם רבים? מה זה על כבוד ויוקרה? בגלל זה אני צריך להידפק? למה אין בתוך האיגוד וועדת ספורטאים ויושבים רק אנשים עם אינטרסים לאגודות שלהם על חשבוננו? זה פשוט מעצבן".
