קיבלתם הזמנה להתראיין אצל פירס מורגן? תענו בנימוס "נו, ת'נקיו". אין לכם סיכוי נגדו. אתם מביכים את עצמכם ואת ההסברה הישראלית. זו לא הדרך, זה לא המקום, לא זה האיש.
בשביל מגיש הטלוויזיה הפופולרי המלחמה בעזה הפכה לתחביב. אמצעי קליקבייט קליל, נוח ובטוח. אלה שהולכים לשוחח איתו מגיעים מכאב, מאבל, מהגנה על צדקת הדרך, אבל עבורו הם אינסטרומנטים. הם באים מדם ליבם להגן על עמם האהוב, והוא מגיע כדי לעשות עליהם סיבוב – והוא מצליח.
מורגן משתמש בכל הטריקים והשטיקים שהמדיום מאפשר לו. אנגלית בריטית מצוחצחת מול המבטא הישראלי, ודיליי שאופייני להקלטת ראיונות באוזנייה, כך שעד שהמרואיין שומע את השאלה, מבין את כוונתה ומנסח תשובה, מורגן מספיק לשאת נאום חוצב להבות, לתקוף ולטעון על ראשו, כשהוא משתמש בנרטיב כאילו הומני של דאגה לילדים העזתים. עוד הוא מוסיף נדנוד, התקרצצות והתעלקות על הנקודה שלמרואיין אין תשובה טובה עליה.
מורגן הפך להיות מושג מפתח במערכת ההסברה האנטי־ישראלית. הוא עובד נגדנו על מלא. עורך התוכנית בוודאי עובר על רשימת שרי וחברי כנסת מהליכוד, מעוצמה יהודית ומהציונות הדתית, שיצאו אצלו הכי רע, שהעולם לא יצליח לעכל אותם, ושמסריהם יהיו הכי קיצוניים ותלושים ממציאות חייהם של צופיו. אפשר להניח שעמיחי אליהו כבר קיבל פנייה.
בתחילת המלחמה מורגן תמך בנו והבין את הצדקתה, אולם בחודשים האחרונים הוא התהפך. כידוע, העולם אנטישמי וצבוע. הוא נגדנו באופן קבוע וגם משנה את דעתו באופן תמוה. עובד לפי טרנדים.
אף פעם לא היינו הילד המקובל בכיתה, אבל מעולם לא היינו כל כך דחויים. מורגן מבין את זה ורוכב על הגל. בציוץ תשובה ליאיר נתניהו לפני מספר ימים, הוא חשף שהפנה בקשות ל"אבא שלך" להתראיין אצלו, אך זה סירב. אם יש מישהו שיכול לעמוד מולו זה ביבי.
מורגן, שכנראה הפך אותנו לפרויקט פר"ח שלו, צייץ השבוע על "הפרדוקס הישראלי", כשהוא משים את עצמו כלא מבין איך אנחנו לא מאמינים לנתונים שמפרסם משרד הבריאות הפלסטיני על מספרי הנפגעים העזתים, אבל מקבלים כאותנטיות לחלוטין את תמונות החטופים שלנו במנהרות.
זה ציוץ כל כך לא אינטליגנטי שקשה להתווכח איתו. האיש ראה את סרטוני השואה של רום ברסלבסקי ואביתר דוד, וזה מה שעלה לו בראש: השוואה בין אמיתותם, לכאורה, כאילו אפשר לפקפק בהם, לבין נתוני הרעב בעזה, כאילו אפשר להאמין להם. זו תמצית ההטרלה. הניסיון לעצבן. לגרוף לייקים ושיתופים.
הפוליטיקאים הישראלים שעוברים אצלו בסך מרגישים מוחמאים. הם מקבלים הזמנה מ"פירס מורגן". מתגאים בכך שהם נבחרו למועדון. הב בין צ'ואוזן. הוא רוצה אותי. הם משוכנעים שהם "יראו לו מה זה", עד שהם מבינים איזה פח יקוש הוא טמן להם. מהר מאוד מתברר שגם הם היו עוד אירוע ישראלי מביך על חשבוננו, ועוד קטע ויראלי לשתף ברשת האיקס, בחשבונו.
רשימת המרואיינים הישראלים שהיו אצלו יכולה ללמד משהו על הבחירה בהם: עמיחי שיקלי, ציפי חוטובלי, מאי גולן, דניאלה וייס, דני דנון. מלהק אותם בפינצטה, ימניים, לעיתים קצת הזויים, לא קוהרנטיים ומשוללי היכולת הבסיסית, או האינטליגנציה הרגשית, להביע אמפתיה לצד השני. אחדים נתפסו בעיוותי מציאות (שיקלי) או בחוסר ידע (חוטובלי) או באי־רצון ילדותי לשתף במידע (גולן) או בגמגום, בתנועות מוזרות, רעיונות תמוהים וחזיונות מופרכים (כולם).
כל כך רצינו שהעיתונאי הבריטי הסו קולד מכובד וחביב הזה יהיה איתנו. שיאהב אותנו וידברר את הסיפור הישראלי בלי שנבקש. שיבין אותנו, ויתקוף את אויבינו באנגלית שייקספירית, אבל גם הוא צמא לאהדה ומצטרף לעדר פרו־פלסטיני שהשתלט על העולם. כששאלו אותו על השינוי שעבר, אמר "העובדות השתנו ולכן דעתי השתנתה". או יותר נכון כשהגלים מתהפכים גם העיתונאים נסחפים.
צריך לזכור שמדובר בעיתונאי צהוב שהשתתף בעבר כשופט ב"כוכב נולד" וזכה בריאליטי "המתמחה" גרסת הסלבס של דונלד טראמפ. תוכניתו כיום משויכת לז'אנר העיתונאות הפופוליסטית הקולנית, וצליית מרואיינים ישראלים על הגריל היא חלק מרכזי מהאירוע. התוכנית שלו משודרת ביו־טיוב, והצלחתה מבוססת על צפיות. הכותרות שהוא מוציא מפרקי התוכנית נפיצות ומעוררות בהלה ותמיד מלאות בסימני קריאה. בשבילנו זו מלחמה על התודעה – שננצח בה או נובס – בשבילו זה קרקס.
