אם יש נרטיב שחזר אתמול (ובכל הפרקים השבוע) שוב ושוב – זה הניסיון להדביק לתרצה כהן את התווית של "אומניקי"ת". איסקוב ומוגרבי, בצירוף יוסי וחן, הפכו את זה לשפה קבועה: כל פעם שתרצה לא הולכת איתם עד הסוף, היא מיד מואשמת בכך שהיא "מהאו"ם", שהיא "משחקת למצלמות". הם נוהגים להגיד שהיא "מגנה על החלשים כדי לצאת טוב בחוץ". וזה הפך למטבע לשון של ממש בבית לאחרונה.
כשתרצה ניסתה להגן על שני היא מיד הוגדרה כאומניקית. כשהיא בחרה לא ללכת עם הקו של הארזים מול מאי, שוב היא נחשדה כמי שמחפשת לצאת טוב. אבל כאן טמון ההבדל: תרצה לא מנסה להיות "ניטרלית" או לחפש חן בעיני כולם. היא פשוט יודעת לחשוב באופן מורכב, לא לראות את העולם רק בצבעי שחור ולבן. היא יכולה להיות חברה קרובה של הארזים, ועדיין להגיד להם כשהם טועים.
וזה מה שהכי מכעיס אותם: שהיא לא מיישרת קו עיוור. הם לא מסוגלים להתמודד עם ביקורת מבפנים, ולכן הדרך הכי קלה מבחינתם היא להקטין אותה – להפוך אותה ל"אומניקי"ת". אבל ההגדרה הזו לא באמת מחזיקה מים. להפך, היא חושפת את חוסר הביטחון שלהם, את הקושי להתמודד עם דיירת שיש לה דעה עצמאית.
הבעיה היא שהשפה הזו מחלחלת. גם דיירים אחרים כמו דרור ויוסי כבר חוזרים אחרי ההגדרה הזו, בלי לעצור ולשאול אם היא באמת נכונה. אבל הצופים בבית רואים היטב את ההבדל: תרצה היא לא "מהאו"ם", אלא קול שפוי ולעיתים ביקורתי, שמוכן להסתכל על המציאות בצורה מורכבת. גם אם לפעמים התפיסה שלה לא מדויקת, אני מעדיף אדם שיכול לראות מורכבות, מאשר מישהו כמו איסקוב שמרגיש שהצדק נמצא תמיד לצידו, ללא שום יכולת לבקר את עצמו.
מטאטאים את הצרות מתחת לשטיח
במקביל, קיבלנו פרק נוסף במסע הטלנובלה של שני ויובל. הזוג שהצליח לרגש, להצחיק ולעצבן אותנו, מצא את עצמו שוב מנסה לתקן את השברים אחרי פרשת הסטירה. שני מודה שחצתה גבול, מסבירה שזה היה "משחק חברתי" ושכך היא מביעה חיבה. יובל, לעומתה, מתעקש, הוא לא רוצה לחיות במערכת יחסים שבה "מדברים בידיים". (ואני לחלוטין מבין אותו).
אבל למרות השיחה, ולמרות ההבנה ההדדית, ברור שהפערים ביניהם עמוקים. הם לא באמת פתרו את בעיות העומק, אלא החליטו לטאטא אותן מתחת לשטיח, כדי לא לאבד את מה שיש. יש ביניהם כימיה חזקה, אהבה ומשיכה פיזית עצומה, אבל השאלה האמיתית היא מה יקרה בחוץ, כשלא יהיו חייבים להישאר זה לצד זו באופן כפוי. יובל מחפש שקט, שני מאמינה שריב הוא חלק בלתי נפרד מאהבה וזה עלול להיות נפיץ.
מתנת פרידה
הפרק הזה היה גם שירת הברבור של דרור בבית. עוד לפני ההדחה ראינו אותו יוצא משליטה: צעקות על מאי ותרצה, קללות, השפלות – "טיפשה", "אהבלה", "נעל בית". במקביל הוא גם סיפק את אחד המונולוגים הכי מצחיקים בחדר האח על זה שהוא "לא לקקן" – סצנה שהייתה יכולה להיכנס לכל תוכנית סאטירה.
זו הייתה הדמות של דרור במלוא תפארתה וגם במלוא הבעייתיות שלה. תיאטרלית, גדולה מהחיים, אבל גם הרסנית. הוא אולי יצא בדיוק בזמן, כי זה הרגיש בפרק הזה שהוא כבר על הקצה, ושקצת נמאס לו, וקשה לו. אבל הבית נשאר חסר בלעדיו. אפשר לא להסכים איתו, אפשר לא לסבול אותו, אבל קשה להתווכח עם העובדה שהוא היה אחד מעמודי התווך של העונה.
עוברים לריב עם פיג'מות
ועכשיו מסיבת הפיג'מות שארגנו יוכי ואיסקוב, הכול התחיל במשחק "נבר אבר" אחת השאלות הראשונות, "האם שיקרת לבן זוגך?" חן מרים יד. מאי מיד מוודאת שהוא באמת הודה, והבית דורש תשובות. חן מנסה להתחמק, אומר רק ששיקר למאי ולא מוכן לפרט. וזה כבר מרגיז: כל העונה הוא משחק על אש קטנה סביב הסיפור הזה, שומר בסוד את מהות השקר.
בארה"ב, כשנכנסים עם סוד לבית, האמת תמיד יוצאת החוצה. כאן זה סתם אדג'ינג מתמשך שלא מתממש, ולא מספק שום שיא. בהמשך המשחק, יוכי חושפת שהתנסתה עם אישה. היא יצאה גדולה, אמיצה, כנה ושוברת סטיגמות.
רומן כשר פרווה
המסוק ששלחה אמא של חן היה רגע חמוד לא רק בשבילו, אלא גם בשביל שירז. בתוך כל הכאוס של הבית היא מצאה בו חום, והמסר מהבית חיבר ביניהם עד לנשיקה הראשונה שלהם. זה היה רגע מתוק, אולי אפילו נקודת מפנה עבורה אחרי ימים של תחושת "לא שייכת". אחרי מה ששני קיבלה מאמא של יובל, מסר מרגיע מהחמה לעתיד זה ממש בגדר פרס.
אבל מהר מאוד הגיע גם הצד השני של המשוואה: שיחה טעונה ביניהם. חן הסביר לשירז שהוא לא רוצה לשמוע על בעיות ביניהם דרך דיירים אחרים, אלא ישירות ממנה. היא מצידה הודתה שקשה לה להיפתח ולהביע את עצמה בסיטואציות האלה, והיא הרי סיפרה לו קודם שהיא לא מצליחה להיות במאה אחוז בתוך המשחק. במקום לגלות אמפתיה, חן בחר בטון חד: "אם זו לא היית את, לא הייתי נשאר". משפט קר וחותך, שבעצם מעביר לה את המסר שהיא בת מזל שהוא איתה, במקום להבין את הקושי שלה.
הוא ניסה להסביר את זה בקשיים שלו מול מה שקרה לאביו ובנטייה שלו "לפסול בנות" בגלל זה, אבל האמת היא שזה לא נראה רגיש במיוחד. שירז התנצלה, חן אמר ש"הכול בסדר", אבל התחושה הייתה לא נוחה… שירז לומדת את הזוגיות הראשונה שלה תחת אור הזרקורים, והוא לא תמיד מצליח לראות כמה היא חסרת ניסיון כשזה מגיע לתחום הזוגי. הדבר הכי עקבי בזיווג הזה הוא כמה זה לא מעניין.
