ביום רביעי, בעוד בנימין נתניהו נואם בפני הקונגרס האמריקני, הצטרפה גם אוסטרליה לממשלות שפוגעות בבוטות בריבונות הישראלית ומשמיטות את הקרקע מתחת לעצמאותה של המדינה. ממשלת אוסטרליה הטילה סנקציות על שבעה אזרחים ישראלים, תושבי יו"ש, לצד "נוער הגבעות", בטענה שהם מפעילים אלימות נגד האוכלוסייה הערבית. יום לפני כן היתה זאת יפן שהודיעה על סנקציות דומות נגד ארבעה תושבי יו"ש, כשהיא מצטרפת לקנדה, לבריטניה, לאיחוד האירופי ולמחוללת המהלך כולו – ממשלת ארה"ב.
ערב היציאה של בנימין נתניהו לארה"ב הגישו לו 47 חברי כנסת ושרים עצומה חתומה שדורשת ממנו למחות בנאום בקונגרס על הצעדים שיזם ממשל ביידן נגד ארגונים ומתיישבים ביו"ש, ו"להבהיר שישראל לא תוכל להבליג על החלטות חמורות מעין אלה".
נתניהו, כידוע, לא התרשם ולא השמיע הגה בנושא הזה בנאום בקונגרס, אבל גם לא בנאום או בראיון אחר. למעשה, זה חודשים, מאז החל מהלך הבריונות האמריקני המכוון נגדנו, נתניהו ובכיריו לא עושים ולא אומרים דבר. לשרים, לח"כים ולראשי ההתיישבות שפנו בנושא, נלחש שהם מעדיפים לפעול בשקט, אבל למעשה לא נעשה דבר, אף שהצעדים הולכים ומחריפים. נתניהו חמק מפגישה עם מועצת יש"ע בנושא ערב הנסיעה לוושינגטון, ולמעשה מתעלם מהמהלכים הבינלאומיים, שהם לא רק נבזיים אלא חותרים תחת העצמאות של מדינת ישראל ואזרחיה.
מוושינגטון נפתחה הרעה
הרעה כולה נפתחה מוושינגטון, ממחלקת המדינה של "היהודי החם" אנתוני בלינקן ומהבית הלבן של "הידיד הציוני" ג'ו ביידן. זה החל בהטלת סנקציות נגד אזרחים ישראלים תושבי יו"ש, שללא חקירה, משפט או הליך ראוי הוכרזו כמי שמפעילים אלימות נגד ערבים ולכן נאסר עליהם להיכנס לארה"ב, לצד הטלת סנקציות כלכליות שעלולות לחסל אותם פיננסית. הבנקים הישראליים נאלצים לציית לבריונות האמריקנית הזו ולבטל חשבונות בנק וכרטיסי אשראי של הקורבנות, כי אם לא יצייתו תחסם בפניהם היכולת לעשות עסקים מול המערכת הפיננסית האמריקנית ועם העולם המערבי כולו.
אבל זה לא נעצר שם. האמריקנים ממשיכים לדחוק את קווי הסחיטה, כדי להכריח אותנו להיענות לתכתיביהם. במיוחד כניעה לחמאס בעזה והסכמה להקמת מדינה פלשתינית בראשות ארגון הטרור של הרש"פ. בין היתר, למנוע מישראל לפעול נגד "תוכנית פיאד", שמשמעה השתלטות בלתי חוקית של הרשות על שטחי C ביו"ש, במימון ובסיוע זר.
כיוון שבינתיים לא נכנענו, עלו בוושינגטון שלבים נוספים במסכת התוקפנות, נבנים מהשיתוק ומהשתיקה של נתניהו ובכיריו. במיוחד מהעובדה שישראל אינה פועלת כמו אומה ריבונית מהשורה, לא מוחה בקול רם ולא משתוללת נגד הממשל בקונגרס ונגד דעת הקהל האמריקנית. לכן, עכשיו עברו הסנקציות לאישי ציבור שהם מכנים "ימין קיצוני", והשיא מהשבוע שעבר – חסימת חשבונות בנק וביטול כרטיסי האשראי של פעילי ארגון "צו 9", שדורשים לעצור את אספקת האוכל והחמצן לאויב בעזה תוך כדי המלחמה.
בד בבד פועלים ביידן ובלינקן דרך פרוקסיס, כמקובל באזור. כך הם הפעילו את ממשלת קנדה להעז פנים יותר ולהטיל סנקציות גם על "אמנה", תנועת ההתיישבות המרכזית ביו"ש. הם גם הניעו את האיחוד האירופי, בראשות האנטישמי ג'וזף בורל, לאיים בסנקציות על ארגון "רגבים", כיוון שזה העז להגיש עתירה לבג"ץ נגד מעורבות האיחוד בהשתלטות בלתי חוקית על קרקע ביו"ש. בד בבד הדליפו לעיתונאים שהממשל שוקל להטיל סנקציות על השרים סמוטריץ' ובן גביר, כי הם "קיצוניים".
האיומים לגבי שרים בממשלת ישראל הם שבירת כלים מוחלטת, וסביר שגם בסביבת בלינקן מבינים שאם הם יופעלו תתפוצץ מערכת היחסים כולה. אבל האיומים על אמנה ועל רגבים מסמנים קו מרחיק לכת במיוחד. כי כאן לא ניצבת אפילו האשמה ב"אלימות" וברדיפת פלשתינים, אלא בקידום ההתיישבות היהודית ביו"ש. אמנם, כל עוד ארה"ב עצמה אינה מטילה סנקציות ישירות הפגיעה מוגבלת, אבל סימון הנתיב ברור ומטרתו להכריח את ישראל להיכנע לתכתיבי השלטון הדמוקרטי, להימנע מלממש את העמדה והבחירה של הציבור הישראלי.
חיסול מערכת המשפט והעצמאות
אין ספק שהצעדים המשפטיים והפיננסיים נגד יחידים, לא כל שכן נגד ארגוניים כלכליים שחייבים את המערכת הבנקאית, חמורים מאין כמותם. אבל הם קיצוניים פחות מההיבטים האחרים שגלומים בקמפיין הסנקציות. קודם כל מדובר במסע דיבה וכזב, שמציג אזרחים ישראלים שלא הועמדו לדין ולא הורשעו כמי שמתעללים בפלשתינים שלווים ומבצעים ג'נוסייד. מדובר בעלילה שמתנהלת ללא ראיות ומשפט נגד יהודים, בעוד במקביל האמריקנים ושותפיהם לא נוקטים צעדים דומים נגד פלשתינים שבאמת מנהלים מסע הסתה ורצח יומיומי נגד יהודים – ברשתות, באמצעי התקשורת ובשטח.
מקומם מכך – הממשל הדמוקרטי ושותפיו מנסים להציב משוואה שלפיה עצם ההתיישבות היהודית בארץ ישראל שווה לג'נוסייד, לאלימות קיצונית, מהלך שהקהילה הבינלאומית חייבת לעצור גם במחיר מחיצת הריבונות הישראלית.
לא פחות חמורה היא המשמעות מבחינת העצמאות שלנו וחובתן של מדינות זרות לכבד את הריבונות ואת מערכת המשפט שלנו, בעיקר מדינות ידידות. זה שנים רבות ממלאים את ראשנו גורמים משפטיים בטענה שבג"ץ והיועצים המשפטיים חייבים לנהל אותנו בגלל "עקרון המשלימות", ולפיו כאשר קיימת מערכת משפט עצמאית ומתפקדת במדינה לא מתערבים בענייניה, ולכן לא יהיו התערבות בינלאומית, סנקציות ופסקי דין בהאג. מערכת המשפט העצמאית שלנו, כידוע, מתפקדת על סטרואידים, אבל הסנקציות ועיוותי האג בהחלט כאן.
לכנסת הוגשה השבוע הצעת חוק של ח"כ צבי סוכות, שתחייב את בנק ישראל לספק לקורבנות הסנקציות הבינלאומיות שירותים בנקאיים. אבל גם אם החוק הזה יחוקק, הוא לא יהווה תחליף להתמודדות הכוללנית הישירה מול פני הרעה. בראש ובראשונה, נדרש להקים קול זעקה רם ושיטתי מצד ממשלת ישראל נגד כל הסנקציונרים, בדגש על הממשל בארה"ב. חייבים להבהיר באמירות ובמעשים שלא ניתן להישאר ידידים שלנו אם רומסים את גבולותינו. המערכה צריכה להתמקד בקמפיין ציבורי ללא כפפות בארה"ב נגד עוולות הממשל, אבל צריך לשקול גם סנקציות מקבילות על ארגונים ועל אזרחים זרים.
בד בבד, על ישראל להטיל סנקציות על כל מי שיזם ומוביל את המהלכים הללו. ראשונה היא הרשות הפלשתינית, שיש להטיל על בכיריה עונשים כבדים, עד כדי כלא וגירוש. אבל אסור לשכוח את ארגוני השמאל הקיצוני ופעיליו, שהם האדריכלים והמובילים של מהלכי הכזב והעלילה.
חייבים להשיב מלחמה נגד המערכה הזו, כי מעבר לגורל היחידים, הארגונים וההתיישבות כולה, היא חותרת תחת עצם יכולת קיומה של חברה דמוקרטית ועצמאית במדינת ישראל, כזו שקובעת את דרכה במו ידיה, ללא תכתיבים אובדניים מבחוץ.
