"החקלאים הפלסטינים ביהודה ושומרון מותקפים במסיק ובנטיעות, עצים הושחתו, כל זה נגד אמירות מפורשות בתורה", אומר ל'דבר' אבי דבוש, מנכ"ל 'קול רבני לזכויות אדם'. "לצערי, רוב בני האדם החיים בין הנהר לים פוגשים את הפנים האלימים של הדת. בדת יש קריאה לטוב אחווה לשלום". דבוש מביא לראיה את חזון הנביאים, את אברהם שהתווכח על צדק עם האלוהים ואת יעקב שביקש לא להיהרג ולא להרוג. "זה המיינסטרים היהודי והציוני. אנחנו נמצאים בתקופה מסוכנת שדוחקים בנו לוותר על הערכים האלה לטובת האגרוף וערך הכוח. אנחנו עומדים מול הדברים האלה".
עם סוף עונת הנטיעות בגדה המערבית, פרסם הארגון כי ניטעו יותר מ-1,000 עצי זית בעשרת השבועות האחרונים בידי מאות מתנדבים ישראלים וחקלאים פלסטינים, אך 170 מהם נעקרו בעקבות אלימות של פעילי ימין קיצוני. "הפרויקט הוא סימבולי. אנחנו נוטעים בעיקר עצי זית, סמל של שלום. אבל הזית הוא גם גידול מרכזי בגדה. יש בזה אמירה: 'אנחנו רוצים אתכם יחד איתנו'. לא להתעסק בפנטזיות של גירוש, שיום אחד האנשים ייעלמו. לכן נוטעים יחד, מוסקים וחורשים יחד. אנחנו מאמינים בזכות השווה לחיות בשלום, בשוויון ובצדק".
נטיעות עצי זית ביהודה ושומרון. "רוב בני האדם החיים בין הנהר לים פוגשים את הפנים האלימים של הדת. בדת יש קריאה לטוב אחווה לשלום" (צילום: ג'ייקוב לזרוס)
עקירה, השחתה ושריפה של עצי זית בידי גורמים יהודים קיצוניים ברחבי יהודה ושומרון אינה תופעה חדשה. יוזמת הנטיעות קמה בתגובה לעקירתם של כ-650 עצי זית בתקופת המסיק האחרונה. לדברי הארגון, 150 עצי זית צעירים שנטעו המתנדבים באדמות הפרטיות המוכרות משפטית של משפחת אל-הריני בכפר ואדי אל-רחים בדרום הר חברון, נכרתו באישון לילה רק ימים ספורים לאחר נטיעתם. בעקבות האירוע, המשפחה ומשפחות נוספות באזור ביקשו להימנע מהגעת מתנדבים לאדמותיהם, מתוך דאגה שהדבר יוביל לאלימות נוספת מצד פעילי ימין קיצוני.
בשנים האחרונות נטיעות משמשות כלי במאבק על האדמות בגדה. איפה אתה במאבק?
"אם אתה במלחמה ואתה חושב שכל צעד של פלסטיני מכוון נגדך, אתה חלק מהבעיה. אנחנו עובדים עם חקלאים שהאדמה שלהם. המרחק מאמירה שכל נטיעה היא אקט מלחמתי לכריתת עצים ופגיעה באנשים הוא קצר. זו תורה של נקמה ואלימות. אחרי 7 באוקטובר אנחנו זקוקים ביתר שאת להיות עם החרב והיונה, לעבוד עם המתונים בצד השני. גם החקלאים נתונים לביקורת בחברה פלסטינית על העבודה איתנו".
כיליד אשקלון ותושב העוטף דבוש מכיר מקרוב את טראומת 7 באוקטובר. "אני מאמין ברעיון היהודי של תיקון. דרוש חיבור עמוק לאזורים שנזנחו אחרי 7 באוקטובר. יש בי את כל הקולות של הזעם, הנקמה, הייאוש והעצב. אבל צריך לעשות את הבחירה. 'החיים והמוות נתתי לפניך, ובחרת בחיים' (דברים ל' 19) – החיים של כלל בני האדם באזור, לבחור בשלום, לא לוותר על הגנה עצמית ולקחת אחריות על פגיעה בחפים מפשע".
"אחרי 7 באוקטובר אנחנו, היושבים על הגבול, הכי מפוכחים. הסיסמאות של הימין רחוקות מהמציאות. בגלל חוסר הרצון לקדם פתרון, אנחנו היינו השכפ"ץ של המדינה. אנחנו רוצים לשמור של ביטחוננו ומבינים כמה נורא חמאס, אבל גם מבינים שצריך פתרון דיפלומטי".
אבי דבוש. "אני מאמין ברעיון היהודי של תיקון. דרוש חיבור עמוק לאזורים שנזנחו אחרי 7 באוקטובר" (צילום: ג'ייקוב לזרוס)
דבוש חוזר לקריאה במגילת העצמאות, 'אָנוּ קוֹרְאִים – גַּם בְּתוֹךְ הַתְקָפַת־הַדָּמִים הַנֶּעֱרֶכֶת עָלֵינוּ זֶה חֳדָשִׁים – לִבְנֵי הָעָם הָעַרְבִי תּוֹשָׁבֵי מְדִינַת יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹר עַל שָׁלוֹם וְלִטֹּל חֶלְקָם בְּבִנְיַן הַמְּדִינָה עַל יְסוֹד אֶזְרָחוּת מְלֵאָה וְשָׁוָה וְעַל יְסוֹד נְצִיגוּת מַתְאִימָה בְּכָל מוֹסְדוֹתֶיהָ, הַזְּמַנִּיִּים וְהַקְּבוּעִים.
אָנוּ מוֹשִׁיטִים יַד שָׁלוֹם וּשְׁכֵנוּת טוֹבָה לְכָל הַמְּדִינוֹת הַשְּׁכֵנוֹת וְעַמֵּיהֶן, וְקוֹרְאִים לָהֶם לְשִׁתּוּף פְּעֻלָּה וְעֶזְרָה הֲדָדִית עִם הָעָם הָעִבְרִי הָעַצְמָאִי בְּאַרְצוֹ. מְדִינַת יִשְׂרָאֵל מוּכָנָה לִתְרֹם חֶלְקָהּ בְּמַאֲמָץ מְשֻׁתָּף לְקִדְמַת הַמִּזְרָח הַתִּיכוֹן כֻּלּוֹ.
"זה דבר מדהים", הוא אומר. "יש פער מול המציאות שלנו, אבל כמצפן זה דבר חשוב. אסור שהמצפן הזה יישמט מידינו, אחרת נאבד לגמרי את דרכינו ונהיה עוד מדינת מיליציות. אסור שזה יקרה לנו. הירושה שלנו היא גם הצהרת זכויות האדם. היא מושמצת בישראל, אבל זו יצירה יהודית. אני לא מוותר עליה עם כל הקושי. זו יצירה שצריך לאמץ ולטפח". ההתמודדות שדבוש מבקש היא גם התמודדות רוחנית ותרבותית עם הזהות היהודית. "תקציבי המדינה מושקעים בזהות יהודית מאוד צרה. מה חוסר הביטחון הזה? איבדנו את הזהות היהודית. האתגר שלנו לייצר תורה אחרת ולשאוב מהבארות השלנו מהמסורת באופן אחר. ליצור קול למען זכויות האדם מתוך המסורת היהודית. זה המיינסטרים היהודי והציוני".
