המדינה רוצה לצמצם את הכרתה בנפגעי תאונות עבודה – כך עולה מהמלצות הוועדה הבין-משרדית לעניין גמלת נפגעי תאונות עבודה לטענת עו"ד ענת קאופמן, יו"ר הוועדה לביטוח לאומי בלשכת עורכי הדין. "הדוגמה הבולטת ביותר לכך, היא ההמלצה לא להכיר יותר בנפגעים בדרך לעבודה וממנה כנפגעי תאונות עבודה", אומרת קאופמן ל'דבר'. היא שמחה לשמוע ששר העבודה יואב בן צור מתנגד ליישום המלצה זו, אך חוששת שיופעל עליו לחץ בנושא. "הוועדה עצמה אמרה שמדובר ביותר מרבע מנפגעי תאונות העבודה – 26.5%. הם טוענים שמי שנפגע בתאונת דרכים יוכל לקבל פיצוי במסלול של תאונות הדרכים, אבל מדובר במסלול ארוך ומורכב יותר".
לדבריה, גם בתוך קבוצה זו, הוועדה אומרת שרק 70% מהנפגעים בדרך לעבודה וממנה נפגעים בתאונת דרכים, כלומר יש 30%, כמעט 8% מכלל הזכאים לגמלה בגין תאונות עבודה, שנפגעים מגורמים אחרים, ולא בטוח שיש להם מסלול אחר לקבלת פיצוי מלבד הביטוח הלאומי. "מה יעשה מי שמעד או החליק בדרך לעבודה?" תוהה קאופמן ומזכירה כי כבר כיום, אם יש צד ג' לתבוע, רשאי הביטוח הלאומי לעשות כן ולקבל ממנו החזר על הוצאותיו.
גם אם שר העבודה לא יקבל את ההמלצה בנוגע לתאונות בדרך לעבודה וממנה, לדברי קאופמן המלצות הוועדה כוללות עוד שורת תיקונים שעלולים להקשות על נפגעים לקבל הכרה. הוועדה מבקשת לקבוע כבר בטווח הקצר שהכרה במחלות מקצוע הנובעות מחשיפה לחומרים מסוכנים תתאפשר רק אם הוכחה חשיפה החורגת מהחשיפה המרבית המותרת שמגדיר מנהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית. עוד מוצע שתחלואה הנגרמת מחשיפה לרטט תוכר בהתאם לקווים המנחים של ארגון העבודה הבינלאומי בלבד, והכרה במחלות סרטן תוכר רק בעקבות חשיפה לגורמים המוגדרים 'מסרטנים ודאיים' על פי הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC).
בטווח הארוך מבקשת הוועדה לכנס ועדה קבועה שתכלול רוב של אנשי רפואה לצד נציגים מהביטוח הלאומי, כלכלנים, משפטנים, נציגים של אגף התקציבים ומנהל הבטיחות ונציגי עובדים ומעסיקים. הוועדה תהיה אמונה על קביעת כללים ברורים וסייגים שיעוגנו בחקיקה להכרה ב'אירועים מזכי גמלה' ועל עדכון של רשימת מחלות המקצוע – כך שכל מחלה או פגיעה שכזו יוכרו רק בהתאם לכללים אלו, ולא יוכרו עוד במנגנונים חלופיים משפטיים, כמו מנגנון המיקרו-טראומה.
"רשימת מחלות המקצוע כמעט לא עודכנה מאז 1965, ובתי המשפט מילאו את החלל בעשורים האחרונים, כשהכירו במנגנון המיקרו-טראומה", מסבירה קאופמן, "כלומר הכירו בכך שיש פגיעות קטנות ושגרתיות שעלולות לגרום למחלות ולבעיות בריאותיות". היא מברכת על הכוונה ליצור ודאות, להרחיב ולעדכן את רשימת מחלות המקצוע, אולם מתנגדת בתוקף לרצון של הביטוח הלאומי להגביל את בתי המשפט מלקבוע פגיעה בעבודה, גם על בסיס הכרה בפגיעה מסוג מיקרו-טראומה במקום העבודה.
"לפי ההצעה של הוועדה, אם החוק יכיר למשל ב'תסמונת התעלה הקרפלית' (מחלה נפוצה בפרק כף היד, נ"כ) לקלדנית רק אם עבדה 20 שעות בשבוע – אז לקלדנית שעבדה 15 שעות בשבוע אבל על מקלדת בעייתית ולא ארגונומית לא יתאפשר להוכיח לבית הדין שלמחלה שלה יש רקע תעסוקתי, ולהיות מוכרת כנכה מעבודה. זו פגיעה קשה בכיסוי של המבוטחים".
לדבריה, בתי המשפט עושים עבודה נאמנה ובודקים כל מקרה לגופו, והיא אינה מתנגדת לקביעת קריטריונים מנחים ברורים להכרה בתאונות עבודה ובמחלות מקצוע – אך היא מתנגדת בתוקף לקביעת רשימה סגורה שאינה מאפשרת למבוטח לטעון ולהוכיח לפקידי תביעות או לבית הדין כי הפגיעה שלו אירעה בעקבות עבודתו. "הם אומרים שהוועדה שקובעת את מחלות המקצוע תתכנס בקביעות ותעדכן בקביעות את רשימת המחלות – אבל מי מבטיח שזה אכן יקרה? מנגנון המיקרו-טראומה נותן מענה במקום שבו החוק איטי יותר מהשינויים בשטח וממדע הרפואה".
נושא נוסף שמופיע בהמלצות הוועדה הוא ביטול האפשרות לקבלת קצבה מוגדלת לנכים נזקקים מתאונות עבודה. "מדובר בנכים קשים מאוד שאינם יכולים לחזור לעבודה". היא מדגישה שיש גם הצעות חיוביות שהציגה הוועדה, כמו השוואת תנאי הזכאות בין אלמנים לאלמנות של נפגעי תאונות עבודה, כך שגברים לא יידרשו למבחן הכנסה ונשים לא יאבדו את זכאותן במקרה של נישואים שניים. "דווקא בנושא הצמדת הקצבאות לשכר הממוצע במשק, שמרבית חברי הוועדה סברו שצריך להידרש לו בהמשך, הוועדה קבעה שבעת הזו 'אין מקום לתיקון הנושא'.
"הביטוח הלאומי עושה בשנים האחרונות הרבה עבודה להנגיש מידע לזכאים כדי שיוכלו למצות את זכויותיהם – אבל אנחנו מזהים גם מגמה של כרסום בהכרה בנפגעים. התחושה שלי ושל רבים מעמיתיי היא שהמגמה היא לצמצם משיקול כלכלי". לדבריה, לשכת עורכי הדין לא הייתה שותפה ולא זומנה לדבר בפני הוועדה אשר הגישה את ההמלצות. "חבל, כי אנחנו כמייצגים הכי מכירים את מה שקורה בשטח, לרבות הבעיות המשפטיות".
היא מדגישה שבניגוד למסלול נכות כללית, שבו נפגעת הקצבה מעל הכנסה מסוימת מעבודה ועלולה להתבטל כליל, מסלול הפגיעה בעבודה אינו מגביל את האפשרות לעבוד ולהתפרנס. "המטרה שלנו היא לעודד אנשים לצאת לעבוד, ולכן זה מסלול עדיף גם לנפגע וגם למדינה. אבל חשוב גם לזכור שביטוח תאונות עבודה הוא חלק ממנגנון ביטוחי ולא ממדיניות סעד. העובדים בישראל משלמים עליו מדי חודש בחודשו אחוזים משמעותיים מהשכר שלהם. חייבים לשלם, ולא מאפשרים לנו לבחור בין ביטוח לאומי לביטוח אחר. משמעות ההצעות עלולה להיות פגיעה בהיקף הכיסוי של המבוטחים שישלמו אותו דבר אבל יקבלו הרבה פחות".
