אני משקיף מצפת ורואה את הגליל ואת הגבול המזרחי עולים בלהבות • צה"ל, שבתחילת המלחמה הגיע למערכה עם הרתעה גבוהה, לאט־לאט שוחק את עצמו ונגרר למשוואה של חיזבאללה • אין פלא שהתושבים לא מרגישים בטוחים.
ארגון הטרור חיזבאללה מאמץ אסטרטגיה חדשה, ויורה בכוונה על שטחים פתוחים כדי להצית אש ולשרוף את הצפון. הוא מפציץ את קריית שמונה כי הוא יודע שהיא מפונה.
מאז 8 באוקטובר ועד היום נעשתה למידה רבה מצד חיזבאללה לגבי היכולות של צה"ל ולגבי גבולות הגזרה. ארגון הטרור יודע כיום לזהות אילו טילים צה"ל יורה עליו, אילו טילים מצליחים לגרום לצד הישראלי נזק גדול יותר, מה מערכות ההגנה האוויריות מזהות ומה לא, מה עובר במכ"ם ומה מפעיל את ההתרעות. עקומת הלמידה של חיזבאללה גבוהה מאוד. הוא קבע נוסחה שלפיה הוא מוביל והוא מכתיב והוא מציב תנאים. כיום זו תגובה מול תגובה, זו מידתיות מול מידתיות.
אני משקיף מצפת ורואה את הגליל ואת הגבול המזרחי עולים בלהבות. בחיזבאללה מנצלים את העובדה שיש הרבה מאוד צמחייה יבשה, ובתור אסטרטגיה הם מעדיפים לשרוף את הצפון המפונה והנטוש. הם עלו על מהלך, וכרגע הם יורים הרבה מאוד על שטחים פתוחים ועל יערות הסמוכים לבתי מגורים. זו אסטרטגיה משולבת שלהם: אין הרבה הרוגים ואין פצועים, אבל יש אש ועשן בכל מקום.
תגובה מול תגובה
צה"ל, שבתחילת המלחמה הגיע למערכה הזו עם הרתעה גבוהה, לאט־לאט שוחק את עצמו, נגרר למשוואה של חיזבאללה, ומשחק את המשחק שהוא רוצה שישחק, תגובה מול תגובה. הוא יוצר לו שטח רצועת ביטחון בתוך שטח מדינת ישראל. קריית שמונה היתה בעיה טקטית, התהפכה עלינו והפכה לבעיה אסטרטגית. חששנו מכוחות רדואן שיחצו את הגבול ויחדרו לקריית שמונה. בפועל חיזבאללה גרם לנטישת עיר ואם בישראל, ולהפיכתה למטווח ריק מאדם ועולה באש.
חייבים לשנות את המשוואה. חיזבאללה יצר אירוע טרור והפחדה שהנזק שלו למדינת ישראל גדול יותר מכל דבר אחר. אנחנו, אנשי הצפון, חזקים. אנחנו שורשיים, ואנחנו לא נלך מפה. אבל התגברות השריפות במקומות פתוחים ותחושת חוסר הוודאות יוצרות בהלה ודה־מורליזציה בקרב תושבי הצפון. בתגובה צה"ל נוקט אסטרטגיה של חיסולים ממוקדים, אבל האפקט הוא ברמה הטקטית בלבד, ולא ברמה האסטרטגית. לעומתו, חיזבאללה יורה טילי בורקאן בשטחים סמוכים לבתי תושבים ושומר על קצב אש הולך ומתגבר, ובכך יוצר מהלכים טקטיים עם השלכות אסטרטגיות רציניות מאוד.
המדינה לא מבינה את זה. התושבים לא מרגישים בטוחים, והם חווים שריפות, פיצוצים ותחושת חוסר אונים, עם ילדים המתחבאים בתחנות אוטובוס. פאניקה ובהלה הן נשק יותר גרוע. ההנהגה חייבת לדבר אל התושבים בצפון, לבנות להם תוכנית עם אופק של היום שאחרי ולשדר אופטימיות. חייבים לשנות את המשוואה. המדינה לא מדברת עם התושבים בגובה העיניים. העשן, הפיצוצים, החורבן וחוסר הוודאות שבצפון חייבים להיות מנת חלקם של כל תושבי לבנון. ועד שלא נשנה זאת – לא נראה שינוי בתמונה העגומה שמול עינינו. הגיע הזמן לשנות את הנוסחה ולקחת את ההובלה.
