המשבר עשוי לפגוע בצמיחה, אך גם להפחית לחצים אינפלציוניים ולזרז הורדת ריבית

1. כפי שהתבטאו בכירים במשק, הטלת מכסים על ידי ארה"ב על הסחורה הישראלית היא אירוע מאקרו־כלכלי שישנה את פני הכלכלה המקומית. זו רעידת אדמה. ערוץ ההשפעה הוא כפול. קודם כל ההשפעה המוכרת והישירה – ירידה ביצוא הסחורות לארה"ב, שעמד על כ־14.2 מיליארד דולר ב־2024 (כ־17 מיליארד דולר, כולל יהלומים). לפי נתונים שהעבירו בהתאחדות התעשיינים לנתניהו, המכסים האלו צפויים לגדוע 26 אלף משרות. לפי חישוב פשוט, מדובר בתוספת של כ־0.5% לשיעור האבטלה.

עם זאת, קיים גם אפקט עקיף פחות גלוי לעין. המהלך של טראמפ עלול לחולל מלחמת סחר עולמית שתשפיע גם על כלכלת ישראל, שכן יש קשר היסטורי, מובהק וברור בין הצמיחה הכלכלית של ישראל לבין הצמיחה בסחר הבינלאומי. ישראל היא כלכלה קטנה ופתוחה עם תלות גבוהה ביצוא (35%-30% מהתוצר), במיוחד בענפי ההייטק והשירותים. המנוע המרכזי של המשק הוא ההייטק, שאחראי לבדו על כמחצית מהיצוא, ואשר יותר מ־75% מתוכו מיועדים לשוק האמריקאי ולשוק האירופי, שגם עלול להתכווץ.

כאשר השווקים האלו מאטים, הביקושים למוצרים, אך גם לשירותים ישראליים – נחלש. לפי מחקר של בנק ישראל מ־2022, עלייה של 1% בצמיחה הגלובלית מובילה לעלייה של 0.4%-0.3% בצמיחה בישראל. אומדנים של ה־OECD מ־2023 דומים: ירידה של 1% בצמיחה של הכלכלות המפותחות (לרבות ארה"ב ואירופה) מקטינה את התמ"ג הישראלי בכ־0.4%. מדובר בשיעור גבוה יחסית, שיותר שמים לב אליו דווקא בתקופות משבר.

המשבר הפיננסי של 2009 ומשבר הקורונה של 2020 הם דוגמאות למצב הזה, כשנרשמו שיעורי צמיחה שליליים בעולם, והתוצר לנפש בישראל ירד אף הוא באותן שנים.

2. החלק המעודד בפרק החדש בהיסטוריה של הכלכלה העולמית שנפתח כעת, הוא כי ישנה הסכמה בקרב הכלכלנים הישראלים כי המהלך של טראמפ ימתן את האינפלציה בארץ. גם כאן ישנם כמה ערוצים שישפיעו על המגמה הזו. מטבע הדברים הפגיעה בצמיחה והיחלשות של שוק העבודה יפגעו בביקושים לצריכה הפרטית – מנוע מרכזי של המשק.

הכלכלן הראשי של מיטב, אלכס זבז'ינסקי, מזכיר כי בניגוד לאשתקד, בשנת 2025 צפויות פגיעה בחסכונות הציבור והרעה בסנטימנט הכללי, דבר שיגרום ל"אפקט עושר שלילי". כלומר, אובדן בערכם של הנכסים הפיננסיים של הציבור, שיגרום לאותם משקיעים "להרגיש עניים" יותר – שתביא לירידה בצריכה. בנוסף, זבז'ינסקי מצביע על כך שירידה בסחר עם ארה"ב בעולם עשויה ליצור עודף היצע גלובלי, שיגרום לירידה במחירי המוצרים המיובאים לישראל. ולראיה, מדד מחירי הסחורות של בלומברג ירד ביומיים האחרונים בכ־8%, מחיר הנפט נחתך בכ־12% (המחיר השקלי ירד ב־11.5%) ומחירי המתכות ירדו בשיעור דומה. כלומר, ברחבי העולם כבר מתחילים להיערך לביקושים חלשים או מתונים יותר – וזו תנועה דפלציונית.

האפקט הדפלציוני של המכסים של טראמפ על ישראל הוא דבר חיובי, כי הכוחות האינפלציוניים הפנימיים בארץ עדיין חזקים (מחסור בהיצע – בעיקר בשוק העבודה). במילים פשוטות, טוב לייבא דפלציה כאשר בישראל מייצרים אינפלציה. יתרה מזו, האפקט הדפלציוני צפוי להוות זרז להפחתות ריבית שמסוגלות לעודד צריכה פרטית באמצעות ירידה בעלות הכסף, ובעיקר לעודד השקעות, שמאוד נפגעו בשנתים האחרונות.

עם זאת, קיים סייג שחשוב שיש להביא בחשבון: שער החליפין. אם השקל ימשיך להיחלש מול הדולר והיורו, האפקט הדפלציוני יתמתן, שכן פיחות הוא כוח אינפלציוני מרכזי וחשוב (היחלשות השקל מעלה את מחירי יבוא). בהקשר הזה חשוב לציין כי פרמיית הסיכון של ממשלת ישראל, כפי שבא לידי ביטוי ב־CDS, תעודות ביטוח על חדלות פירעון של האג"ח הממשלתיות ל־10 שנים, זינקה בחודש האחרון ב־26% – מרמה של 119 נקודות ל־150 נקודות. וזאת, על רקע שני חידושים שממשלת נתניהו־סמוטריץ' מקדמת: ההפיכה המשטרית והמלחמה בעזה.

כלומר, בנוסף לכל הצרות "הרגילות", ישראל מגיעה למלחמת הסחר העולמית כשהיא סוחבת פרמיית סיכון גבוהה מאוד, שרק מסבכת את המצב ומעצימה כל אירוע בלתי צפוי וכל טלטלה חיצונית. דווקא בימים אלו חשוב לזכור כי אחד הכוחות המסוגלים לשנות או לרכך את התנועות הכלכליות שקורות בחוץ, הוא המדיניות הפנימית של הממשלה. צריך לקוות שהפעם היא תדע להפעיל את הכלים הכלכליים בצורה נכונה, ובעיתוי הנכון. בינתיים נראה כי הממשלה, כמעט כרגיל, עוד לא הגיעה לאירוע והיא עדיין ממוקדת בדבר היחיד שחשוב לה