על רקע המלחמה המתפתחת ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין, בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל במלחמה, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
● במדינות המפרץ לוטשים עיניים למערכות הלייזר נגד טילים של ישראל
● המיזם הכלכלי החדש של הודו וארה"ב ומה הקשר הישראלי
1סיוטים, פציעות ואשמת הניצול: החטופים ששבו מעזה בתהליך שיקום מייסר
500 ימים למלחמה, ועדיין ישנם 73 חטופים בעזה בידי ארגון הטרור האכזרי חמאס. בראיון לוול סטריט ג'ורנל מי ששבו מהתופת מספרים על תהליך השיקום הארוך, הסיוטים והגוף שלא שוכח. "חטופים לשעבר, בני משפחה ומטפלים אמרו כי חייהם של מי ששוחררו לעולם לא יחזרו להיות כפי שהיו. ייתכן שהתהליך השיקום יהיה קשה יותר עבור אלו ששהו בשבי זמן רב יותר", נכתב.
אוריה ברודץ, רק בן 5, סיפר לאחרונה לגננת שלו כי "חלם על גברים שלוקחים אותו מביתו והורגים אנשים אחרים". אוריה נחטף לעזה על ידי מחבלי חמאס עם אחיו הבכור יובל בן ה-9 ועם אחותו הגדולה עופרי, בת 11, יחד עם אמו הגר ואביגיל עידן בת 4. שנה לאחר ששוחררו משפחת ברודץ סיפרה לוול סטריט ג'ורנל שהם עדיין מצולקים מהטראומה. אביחי, אב המשפחה הצליח להימלט מהחטופים, אך בנו הקטן אוריה, "נלקח לעזה כשכל כך הרבה אנשים מתו מסביבו. הם ראו גופות בכל מקום, ובתים עולים באש. הרבה חברים ושכנים שלי, שאותם הכרנו היטב, איבדו את משפחותיהם. אז זה חלק מהחיים שלנו עכשיו: מוות", סיפר האב לוול סטריט ג'ורנל.
"ילדי משפחת ברודץ מתקשים ללכת לבית הספר יותר משלושה ימים בשבוע. יובל, בן ה-9, כמעט אף פעם לא מצליח להישאר יום שלם לפני שהוא מבקש מאמו לאסוף אותו".
"חלק מהחטופים שנותרו בעזה מוחזקים במנהרות, ועל פי עדויות חטופים ששוחררו, הם ככל הנראה מורעבים למחצה וסובלים מהתעללות פסיכולוגית ולעיתים גם פיזית. שני חטופים ששוחררו לפני שבוע סיפרו למשפחתו של החטוף אלון אהל, בן 24, כי הוא מוחזק כבול במנהרה תת-קרקעית, עם רסיס בעינו, וניזון מפיתה אחת בלבד ביום".
חטופים לשעבר אמרו, שהחוויות שעברו לימדו אותם עד כמה הם מסוגלים לשרוד, אך השאירו אותם עם השלכות פיזיות ונפשיות. "אני כבר לא ישן הרבה בלילה. הראש שלי מלא במחשבות", אמר לואיס הר, בן 71 יליד ארגנטינה, שנחטף מקיבוץ ניר יצחק. "הרבה פעמים, רעש – אופנוע או אמבולנס – לוקח אותך ישר חזרה. אתה חייב להגיד לגוף שלך שאתה כאן, לא שם".
מיה שם, בת 22, שחטיפתה תועדה באחד הסרטונים הראשונים שהופצו לאחר ההתקפה, הפכה לסמל בישראל, אך היא חווה רכבת הרים רגשית. "יש ימים שזה מרגיש כמו סרט או חלום שקרה למישהו אחר", אמרה לוול סטריט ג'ורנל. "חושבים שאתה יצאת, שאתה בטוח, וזה נגמר. אבל זה לא. כל יום זו מלחמה לקום ולהילחם".
מורן סטלה ינאי, בת 41 שנחטפה מפסטיבל נובה והוחזקה בשבי חמאס במשך 51 ימים, לא מסוגלת לשהות בחדר סגור ליותר מכמה דקות. "המרפסת היא העוגן שלי. אני יודעת שלא משנה מה יקרה במהלך היום, אני אחזור למרפסת, זה המקום הבטוח שלי".
מטפלים של חטופים משוחררים אומרים שרבים מהם, כולל ילדים, סובלים מטראומה מורכבת, הנגרמת מחשיפה לאירועים טראומטיים חוזרים. אורית שפירא ברמן, מומחית לטראומה מהאוניברסיטה העברית, אמרה לוול סטריט ג'ורנל כי מי שסובלים מטראומה מורכבת מרגישים "שהם חייבים לוותר על עצמם כדי לשרוד".
תופעה משותפת שסובלים ממנה חטופים לשעבר היא שרבים מהם מתקשים להתחבר לאחרים שלא חוו את ה-7 באוקטובר. "לרובנו יש עכשיו חברים חדשים", אמרה ינאי.
"חלק מהילדים ששוחררו אינם רוצים טיפול פסיכולוגי, כי הם רוצים לשכוח את מה שעברו. אך יש סימנים לכך שהם מתמודדים עם אשמה", נכתב.
מתוך הוול סטריט ג'ורנל מאת קרי קלר-לין ודייוויד לוהנו. לקריאת הכתבה המלאה.
2הפרופסור שבטוח: זאת הסיבה שישראל לא תתקוף באיראן
לאחר שבארה"ב העריכו כי ישראל מתכוונת לתקוף בשנה הקרובה מתקני גרעין באיראן, פול מוסגרייב, פרופסור לממשל באוניברסיטת ג'ורג'טאון בקטאר, מסביר בראיון וידאו ל-CNBC מדוע לא סביר שישראל תתקוף בקרוב את איראן. מוסגרייב אומר שהעמדות השונות של ארה"ב וישראל כלפי איראן מעידות על "חיכוך בין שתי הממשלות".
מוסגרייב אומר ל-CNBC כי השאלה היא האם ישראל אכן מתכוונת לתקוף באיראן באופן מכוון, או שפשוט יש לה תוכנית זמינה לכל תרחיש אפשרי. מוסייב מוסיף כי ההדלפה האחרונה לפיה ישראל שוקלת לתקוף בקרוב באיראן, אכן יכולה להעיד שתקיפה כזאת תקרה. אבל אומר שצריך לקחת אותה בערבון מוגבל. משום שהיא מצביעה על כך "שמישהו בממשל האמריקאי או בממשלת ישראל מנסה להעלות את גובה הלהבות – בין אם מול איראן, מול ארה"ב, או פשוט להציג בפני הציבור הישראלי שראש הממשלה נתניהו עדיין קשוח בנושאי ביטחון".
מוסייב מצביע על כך שישראל לא יכולה לתקוף באיראן בלי סיוע אמריקאי, וכרגע "לא סביר שיפרוץ עימות ישיר בין איראן לארה"ב". ומוסיף כי אין לקחת ברצינות את הצהרותיו הקיצוניות של דונלד טראמפ, "אחד הלקחים הראשונים שלמדנו הוא שאין להשמיע איומים אם אינך מוכן לממש אותם, ובממשל טראמפ – אנחנו אפילו לא חודש לתוך הממשל הזה, כבר יש דפוס של הבטחות קיצוניות ואז אי-קיום שלהן".
מתוך ה-CNBC.
3בביקורו הראשון כשר החוץ, רוביו מתמודד עם מזרח תיכון רעוע
על רקע הצהרתו השנויה במחלוקת של טראמפ להשתלט על עזה וליישב מחדש 2 מיליון עזתים, מרקו רוביו, שר החוץ האמריקאי, ביקר אתמול (א') בישראל. "סביר להניח שרוביו ידרש להבהיר את עמדתו בנוגע לתוכנית טראמפ, במהלך ביקורו בישראל, ערב הסעודית ובאיחוד האמירויות. עם זאת, לא ברור אם לרוביו יהיו פרטים כלשהם להציג, ולא רק בגלל שהתוכנית של טראמפ עמומה ושנויה במחלוקת – לא ברור אם רוביו עצמו לוקח את הנשיא ברצינות", נכתב בניו יורק טיימס.
רוביו, לשעבר סנאטור מפלורידה, הוא בעל השקפת עולם מסורתית יותר מזו של הנשיא הנכנס. רוביו רמז מספר פעמים כי "הרעיון של טראמפ הוא בעיקר טקטיקת משא-ומתן שנועדה לגרום למנהיגים הערבים לקחת יותר אחריות על הפלסטינים". מיד לאחר הצהרתו של טראמפ רוביו אמר לכתבים כי "טראמפ פשוט מנסה 'לגרום לתגובה' ו'לזעזע' מדינות אחרות כדי שיסייעו יותר בשיקום עזה שלאחר המלחמה".
אולם, מאז טראמפ אמר פעמיים רבות כי הוא אכן מתכוון לקדם את התוכנית, למרות הביקורת בעולם הערבי. למרות הצהרותיו של טראמפ, רוביו ממשיך עם אותו הקו כשאמר בחמישי האחרון ברדיו כי "יש לראות את רעיונו של טראמפ לא כמטרה קונקרטית אלא כמעין 'פצצה דיפלומטית'".
לעומת הביקור בישראל, התומכת בתוכנית טראמפ, בביקורו של רוביו באיחוד האמירויות וערב הסעודית, הוא יצטרך להתמודד עם ההתנגדות של מדינות ערב עם הצהרתו של טראמפ.
"התוכנית של טראמפ לעזה מציבה את מדינות ערב בפני בחירה בלתי אפשרית", נכתב בגרדיאן. רוביו יצטרך לאזן בין העולם הערבי לבין הבית הלבן. "מדינות ערב צריכות לגבש קו אחיד ועמדה אחידה לגבי פלסטין. עם ההסלמה הדרמטית, מדינות ערב אינן יכולות עוד לנהל יחסים עם ישראל וארה"ב בנוגע לעזה ופלסטין מבלי להביא לקריסת יסודות משמעותיים", נכתב בגרדיאן.
מצד אחד כניעה לטראמפ, של מדינות שנתמכות בארה"ב כלכלית כמו ירדן ומצרים "יהפכו למדינות חסות של וושינגטון במחיר אתגרים פנימיים חדשים – וכל זה עבור פטרון לא יציב". מצד שני, ההתנגדות לטראמפ תדרוש חשיבה מחדש על הפוליטיקה האזורית, "משימה אדירה שעלולה להיראות מפחידה מכדי לשקול אותה ברצינות".
מתוך הניו יורק טיימס מאת אדוארד וונג ואיזבל קרשנר. לקריאת הכתבה המלאה.
מתוך הגרדיאן מאת נסרין מאליק. לקריאת הכתבה המלאה.
4כמה יעלה לשקם את המזרח התיכון?
"במשך 15 השנים האחרונות, המזרח התיכון היה קרוע על ידי מלחמות, הרס ועקירה. מאות אלפי אנשים נהרגו בקרבות בעזה, לבנון, לוב, סודן, סוריה ותימן. מיליונים נוספים נמלטו. האלימות מחקה הישגים בתחומי החינוך, הבריאות וההכנסה, תוך שהיא משמידה בתים, בתי ספר, בתי חולים, כבישים, מסילות רכבת ותשתיות חשמל", נכתב ב-Foreign Affairs. כמה יעלה לשקם את המזרח התיכון ההרוס? הבנק העולמי וארגוני האו"ם העריכו כי שיקום המזרח התיכון וסיוע הומניטרי יעלו בין 350 ל-650 מיליארד דולר. תוכנית הפיתוח של האו"ם העריכה כי לשיקום רצועת עזה ידרשו בין 40-50 מיליארד דולר.
כעת הכאוס שולט במזרח התיכון בעיקר סביב שאלות הנוגעות לשלטון וממשל. מדינות רבות קרסו, והפכו להיות נשלטות על ידי קבוצות פוליטיות או אתניות. אולם, כעת במקום לתמוך ביציבות האזורית המעצמות במזרח התיכון "נלחמות על השפעה ומגבירות את הקרעים הפוליטיים". "בתימן, איראן תומכת בחות'ים בעוד שסעודיה מארחת את מועצת המנהיגות הנשיאותית. אך גם בתוכה יש סיעות יריבות הנתמכות על ידי מדינות שונות, כמו איחוד האמירויות. המאבק בין סעודיה לאמירויות יוצר מתחים נוספים על שליטה באזורים העשירים בנפט של תימן, מה שעלול להצית עימותים חמורים יותר בעתיד".
המשברים במזרח התיכון ייחודים משום שהסכסוכים והמלחמות ששולטות בהן חולקות קווי דמיון רבים. למשל, בלבנון נדרש שיקום לא רק של המבנים ההרוסים, אלא גם של המערכת הפוליטית. באופן דומה, בסוריה יש הסדר פוליטי חדש לחלוטין "אך כזה שלא ירכז שוב את השלטון כפי שהיה בעידן אסד". בעזה, האתגרים מורכבים יותר, להבדיל מאזורים שנחרבו, עזה איננה מתפקדת כמדינה, "היא אינה שולטת בגבולותיה, והיא תחת מצור, מנותקת משווקים חיצוניים וחסרה משאבים בסיסיים". מה שמקשה על שיקום הרצועה והפיכתה לראויה למגורים. במקביל לכך שהשיקום אינו נראה באופק, "אין כל תוכנית ברורה לשיקום השטח או לניהולו בעתיד".
המזרח התיכון מנסה להשתקם ולהתעצב מחדש, אך "ללא פתרון פוליטי הישקום לא יביא לשינוי מהותי. הוא עשוי לסייע בבנייה מחדש של בתים, חנויות ובתי ספר, אך כל עוד אין שלום בר-קיימא, הבניינים הללו עלולים לקרוס שוב – כשהאלימות הבלתי נמנעת תשוב".
מתוך ה-Foreign Affairs מאת מאהה יחיא. לקריאת הכתבה המלאה.
