יציאת מצרים בספרייה הלאומית
1. מוזיאון מגדל דוד, שער יפו
2. מערת צדקיהו, מתחת לחומת העיר
העתיקה בירושלים, בין שער שכם לשער הפרחים
3. הספרייה הלאומית, קפלן 1
4. מוזיאון המדע, שדרות המוזיאונים 3
5. תיאטרון הקרון, דרך בית לחם 6
כוס שרדונה במדבר
הערבה הפכה בתקופת המלחמה ליעד מועדף על המטיילים הישראלים אך הדברים הנפלאים היו כאן תמיד – הנוף המדברי מרחיב הדעת, ובשנים האחרונות יש גם אוכל. זה לא דומה לכלום, וזה כל הקסם. נתחיל בקצת חקלאות, משם הרי בא האוכל. גן ירק של רונית ומוטי אלעזרי בצופר היא מהמסעדות עם הנוף הכי יפה בארץ. את האוכל הפשוט אך המשובח שלהם הם מכינים היישר מתוצרתם בחממה ושם גם מגישים אותו (צריך לתאם את הביקור מראש).
עוד בצופר: מואה, אחד היקבים הכי דרומיים בישראל. הענבים גדלים במצפה רמון והתוצאות מרנינות. המבנה, ששימש פעם, איך לא, בית אריזה לפלפלים, שמח לקבל אורחים. חדר החביות היה בית אריזה לפרחים לפני כן. נסו את הרוזה והיין הלבן מהבציר האחרון ולא תתחרטו.
בצוקים ממתינה לכם מסעדת פרם אורסולה שהיא סוג של פטה מורגנה ממש. אורסולה גאים מאוד, ובצדק, בנקניקיות שלהם – יש כאן כמה וכמה סוגים. למי שפחות בעניין יש גם סלטים כמובן, מנות צמחוניות ואפילו תפריט ילדים.
התחלנו עם חקלאות ולכן גם נסיים. בחצבה ממתין לכם מרכז ויידור שמציע הזדמנות לילדים ולהורים להבין איך כל זה קורה בלב המדבר, כלומר איך בכלל מגדלים ירקות באמצע השממה. יש סיורים לחממות השכנות ותצוגה אורקולית. בחנות המרכז מוצע מיטב התוצרת של האזור, כולל היינות של מואה, דבש מעין יהב, בירה ממבשלת ערבה ועוד.
1. גן ירק, מושב צופר 52
2. יקב מואה, מושב צופר 51
3. פרם אורסולה, צוקים 4
4. מרכז ויידור, חצבה 90
חיליק גורפינקל
תחת מצוקי הארבל המרהיבים
נחל ארבל הוא אחד הנחלים הפחות עמוסים בצפון. רבים מכירים את החלק שנמצא מתחת למצוק ארבל המפורסם ורווי המערות, רגע לפני קצהו בכנרת. אבל תחילתו הפחות מוכרת ומטוילת נמצאת הרבה ממעל, בקצה בקעת בית נטופה. אז רגע לפני שתתחילו לרדת בסימון השחור שיוביל אתכם מטה ומזרחה, גשו למצפה בית נטופה והתבוננו בנוף הבקעה החקלאית העצומה והמיוחדת וצאו לדרך. צריך להשאיר רכב נוסף במורד הנחל, בחניון הקטן שתחת הארבל – בכפר ואדי אל חמאם.
הירידה בשביל השחור קלה ונעימה. אם יתמזל מזלכם, מעט מהירוק האביבי עוד יישמר בצידי הדרך שרוויה בשרידים עתיקים וטרסות. בשלהי החורף הנוף אירופי לגמרי. כעבור מספר קילומטרים, לאחר שתחלפו על פני שתי בארות מלבניות, השביל מתמזג בטבעיות לסימון כחול שמביא איתו גם את הנביעה המרעננת של עין ניתאי – מרחק נגיעה מההר המפורסם. שם תוכלו לתפוס צל תחת עץ שיזף גדול, לפרוס מחצלת ולנוח מעט. נקודת הציון הבאה במורד הדרך היא בית המשאבות הישן. מעט מתחתיו לכיוון מזרח, המשיכו עם השביל הירוק שיוביל אתכם לגולת הכותרת – המקטע שתחת הר ניתאי והארבל. ייתכן שחלקו עדיין יהיה מעט בוצי במידה שיירדו גשמים.
המערות משני צידי המצוקים מרהיבות ומזכירות את סיפורי הגבורה שהתרחשו בהן בתקופה החשמונאית. אם נותר לכם עוד כוח ומזג האוויר נעים, טפסו מעלה לאתר המערות ותחושו את ההיסטוריה מקרוב. רגע לפני שאתם חוזרים מעלה לאסוף את הרכב, מומלץ לקפוץ לאכול במסעדה המזרחית תנורין הסמוכה לצומת מגדל.
1. מצפה בית נטופה
3. בית המשאבות הישן
4. החניון בתחתית הארבל
יורים ויוצרים
בצפון המשתקם לאיטו חזרו לפעול כעת גם הגלריות לאמנות וזו הזדמנות נהדרת לטיול שמשלב שלוש תערוכות. במרכז אמנויות וגלריה ע"ש אפטר־ברר במעלות־תרשיחא מוצגת התערוכה "חוזר לאחור ורואה מה לפנים" – דיאלוג בין טקסטים מאת פרופ' משה ב. יצחקי והצייר שלומי ללוש (אוצרת: מיטל קילמניק). זו הזדמנות להתוודע מקרוב לעבודות של ללוש – מטובי ציירי הנוף הריאליסטיים בישראל ובעצמו תושב הצפון. בציורים הוא מגיב לפרשנויות ולשירים של יצחקי, סביב אגדות תלמודיות ומקראיות. בגלריה השיתופית בכברי, התערוכה "כברי. פנים. ובעקבות" (אוצרת: תמר הורביץ ליבנה) מפגישה שני אמנים ישראלים קלאסיים מהקיבוץ, שהריחוק הגיאוגרפי לא מנע מהם להפוך לאיקוניים – אורי ריזמן, מגדולי ציירי ההפשטה בישראל, ויחיאל שמי, מחשובי הפסלים בתולדות האמנות המקומית – לצד אמנים עכשוויים המתכתבים איתם. גם בקיבוץ חניתה, שהופגז וסבל מהרס רב במהלך המלחמה, חזרה לפעול גלריה גבול. בתערוכה "נקודת תצפית" רבת המשתתפים (אוצרת: ריטה כץ) מוצגות עבודות עכשוויות המתייחסות למלחמה הנוכחית למול המיתוס ההרואי של הקמת חניתה ב־1938, בהן תצלומי הגבול התיעודיים־חלומיים של עודד ידעיה, יליד הקיבוץ, והמיצב "מרחב מוגן" של יריב כהן.
1. מרכז אמנויות וגלריה ע"ש אפטר־ברר, בן גוריון 15, מעלות
2. הגלריה השיתופית, קיבוץ כברי
3. גלריה גבול, קיבוץ חניתה
