רגע לפני שהמסוק ממריא לבית החולים שיבא, שם שלוש השבות יתחילו בתהליך שיקום לאחר 471 ימים בשבי חמאס. לע"מ מסרה תיעודים ראשונים של המפגשים המרגשים עם אימותיהן של אמילי דמארי, דורון שטיינברכר ורומי גונן.
עם הגעתן לבסיס צה"ל, קיבלו החטופות תה עם כפית סוכר, 3 ביסקוויטים ורסק תפוחים. בנוסף, קיבלו 100 מ"ג של תיאמין. מדובר בוויטמין B1 החיוני בטיפול בסובלים מהרעבה בשל תפקידיו הרבים בתהליכים מטבוליים בגוף. מחסור בוויטמין זה גורם לסימנים נוירולוגיים, אחד מהם הוא תסמונת ורניקה-קורסקוף, מצב נוירולוגי חמור שכולל בלבול, פגיעה בתנועת העיניים ותסמינים נוספים שעלולים להוביל לנזק מוחי קבוע.
בנוסף, במצבים של הזנה מחדש, בהם הגוף שב לצרוך אנרגיה מפחמימות, עולה הדרישה לתיאמין. מתן מוקדם של תיאמין עשוי למנוע את הסיכון לתסמונת הזנה מחדש, שהיא מצב מסכן חיים המלווה בחוסר איזון מטבולי קשה. מצב זה מתבטא בירידה ברמות האשלגן, הזרחן והמגנזיום בדם, לצד עלייה חדה בצריכת התיאמין, שעלולה לגרום להפרעות לבביות ונוירולוגיות.
בבתי החולים שיבא, בילינסון ואיכילוב, נערכו בשבועות האחרונים לטיפול ברגישות רבה בחטופות ובחטופים שישוחררו לאחר שהות ממושכת בתנאים קשים. בעקבות הניסיון שהצטבר מטיפול בחטופים קודמים, נבחרה מדיניות ברורה: מרבית הצוותים הרפואיים שיטפלו בחטופות ובחטופים יהיו נשים.הבחירה הזו נבעה מהעדפות שהביעו החטופים בעבר, שציינו כי סביבה נשית הקלה עליהם משמעותית את ההתמודדות הרגשית. לאחר שהות של שנה וחצי בסביבת מחבלים מרצחים גברים ושומרים מאיימים גברים, החטופות והחטופים, מבוגרים וילדים כאחד, דיווחו כי נוכחות של צוות נשי השרתה תחושת ביטחון ואפשרה להם לשתף פעולה בקלות רבה יותר.
המדיניות שנקבעה בבתי החולים כוללת שימוש בצוותים רפואיים נשיים בלבד בכל הטיפולים האפשריים. רק במקרים שאין ברירה, יטופלו החטופים על ידי רופאים גברים, וגם זאת בנוכחות אחות. ההבנה של השפעות הטראומה על נפשם של החטופים עיצבה את כל מערך הטיפול, החל מהתשתיות הפיזיות ועד להרכב הצוותים.
שלוש החטופות הראשונות הגיעו למחנה רעים ומשם הועברו לאגף השבים בבית החולים, שם יוכלו להתאחד עם משפחתם ולעבור תהליך ארוך של בדיקות רפואיות התאוששות ושיקום. התהליך הזה ילווה גם בטיפול נפשי צמוד.ד"ר עינת יהנה, נוירופסיכולוגית קלינית ופסיכולוגית שיקומית, עומדת בראש תחום השיקום במטה משפחות החטופים וליוותה רבים מהם בשנה החולפת. "החטופים מגיעים ממציאות של אלימות, פחד מתמיד ותנאים קשים מאוד – חשיפה למראות של אלימות, חסך תזונתי, חוסר שינה ואיומים" היא מספרת, "אלו תנאים שמותירים חותם משמעותי על הנפש והמוח.החוויות האלו, לצד תחושת אובדן השליטה והזהות, מובילות לתסמינים קשים כמו קיפאון פסיכומוטורי, דיסאוריינטציה בזמן ובמקום, ותסמינים פיזיולוגיים חמורים. הם צפויים להתמודד עם קשיים נוירולוגיים וקוגניטיביים כמו הפרעות זיכרון וחוסר יכולת לייצר רצף בין חוויותיהם בשבי לבין המציאות החדשה. תהליך השיקום יהיה ארוך ומורכב, הרבה מעבר לימים הראשונים שלאחר השחרור, וידרוש טיפול מערכתי מתמשך – החל משיקום מוטורי וקוגניטיבי ועד תמיכה נפשית ממושכת".
