"7 באוקטובר בשעה 06:29 לא עמדתי במשימה כפי שציפיתי מעצמי, שציפו ממני פקודיי ומפקדיי ושציפו ממני אזרחי המדינה שאני כל כך אוהב. היום, בהתאם למצב המלחמה, לתהליכים של ליכוד השורות ובניין החוסן היחידתי ולאחר השלמת תהליכי התחקור הראשוניים, אני מבקש לממש את אחריותי האישית כמפקד היחידה ב-7 באוקטובר ובמועד שנקבע על ידי מפקדיי להעביר את המקל למשמרת הבאה".
כך כתב מפקד 8200, תא"ל יוסי שראל, שכשל בתפקידו והוא בין האחראים לאסון ה-7 באוקטובר. הוא האיש שהיה צריך לספק את ההתראה לפלישה, למלחמה. ואת זה הוא לא עשה.
"אהיה האחראי לכל זה עד יומי האחרון": הפגישות שהובילו להתפטרות מפקד 8200 | בן כספית
שלושה מחבלים חוסלו בצפון שומרון; אחד מהם חשוד בהריגת לוחם צה"ל
אבל עם כל הרשלנות, שמה היקפה וחומרתה אין בידי את הכלים לקבוע, אבל ברור שהוא לא היחיד. אחרי יותר מ-11 חודשים למחדל הגדול בתולדות מדינת ישראל, הגיע הזמן שמדינת ישראל תבדוק את עצמה. הגיע הזמן שתוקם ועדת חקירה ממלכתית. שנדע מה קרה כאן לפני, במהלך ואחרי 7 באוקטובר. שנדע מי אשם, מה מידת האשמה, איפה כשלנו, מה יש לתקן, מה יש לשפר, איך נמנע את האסון הבא.
כמו בניהול המשא ומתן לשחרור החטופים, כך גם בנושא הקמת ועדת החקירה הממלכתית. הדרג המדיני ובראשו ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלא לקח עדיין אחריות, עושים הכל כדי למנוע את המהלך של הקמת ועדת חקירה. זאת לא שאלה פוליטית אלא סלע קיומנו. זה ביטחון עם ישראל, מדינת ישראל, הרבה יותר מציר פילדלפי. כל יום שעובר בלי ועדת חקירה זו פגיעה בביטחון ישראל. ומי שאחראי על תרגילי ההתחמקות פוגע בביטחון המדינה!
תא"ל יוסי שראל כמו ראש אמ"ן ב-7 באוקטובר, האלוף אהרון חליוואה, אשמים במחדל. אבל הם לא לבד; לכישלון הזה יש הרבה אבות ואמהות. מנתניהו והממשלה דרך הרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי, אלופים במטכ"ל, מפקדי יחידות, ארגוני הביטחון והמודיעין האחרים. הרשימה ארוכה מאוד.
נכון להיום, כל צמרת אמ"ן הולכת הביתה. כל מי שהיה לו חלק במחדל עושה את הדרך לבקו"ם. באגף המודיעין הופכים עכשיו את הקערה. מחליפים את המחשבה, משנים את התפיסה. מבינים שהם היו שחצנים, יהירים, וממש לא מקצוענים. לא ברמה שהם היו צריכים להיות.
8200 עלתה על כולם בעבודת היתירות, השחצנות ובחוסר המקצוענות. כן, חוסר המקצוענות. כאן צריך להיות או שחור או לבן. אין אפור. כאשר התקשרו ממספר מודיעין בחיל הים, כאשר מפיקוד דרום ביקשו מידע על דברים שעולים מעזה ב-6 באוקטובר, הם על פי עדויות קצינים ואנשי מילואים בלמו את המידע. ולא סתם בלמו, ביהירות של שמירה על סוד כמוס, הדפו את הפונים. כאילו מה? הם הבעלים של המידע? אנשי המודיעין הם טכנאי איסוף. כן, בפשטות כל תפקידם לקבל מידע לנתח אותו כך שיהיה בהיר למפקדים ולמקבלי ההחלטות, ולשגר את המידע לדרג האופרטיבי. זהו, נקודה.
מה שקרה תחת ידיהם של ראש אמ"ן אלוף חליוואה ומפקד 8200 תא"ל שראל הוא אבסורד. הצבא והמדינה שירתו את אמ"ן, קידשו את יכולותיהם. במקום שאמ"ן ו-8200 ישרתו את צה"ל ומדינת ישראל.
בהגינות כתב זאת תא"ל שראל: "השלמנו את התחקור הראשוני על חלקנו בכישלון המודיעיני של ה-7 באוקטובר. תהליכי התחקור והלמידה היו עמוקים, שקופים וכנים. לא חסכנו דבר.
התחקיר מראה כי בשנים, בחודשים, בימים ובשעות שקדמו למתקפת הפתע, דרגי העבודה של היחידה שלנו, על מרכזיה השונים, סיפקו במקצועיות ובעמל רב סדרה של ממצאים מפורטים, אשר הופצו לכלל השותפים המודיעיניים והמבצעיים, על תוכנית המתקפה האופרטיבית של חמאס, על האימונים ונוהל הקרב למימוש תוכנית זו, על התפיסה של חמאס כי יש לפתוח בהפתעה בזמן שכוחות צה"ל נמצאים בשגרה ועל אינדיקציות חריגות במספר מערכים בזרוע הצבאית של הארגון בלילה שלפני.
המידע המפורט שהופק והופץ על תוכניות החמאס ועל היערכותו לא הצליח לנפץ את הבנות היסוד המודיעיניות והצבאיות, לא בתוך היחידה ולא בקרב שותפינו. למרות הציפייה שהייתה מאיתנו, לא הבאנו את ידיעת הזהב שקובעת את יום ה-ע ושעת ה-ש ליציאה למתקפה. אני שואל את עצמי ללא הרף – למה? מה גרם לכך? מה נדרש היה לעשות אחרת או לצפות אחרת? איפה נעוצים שורשי הכישלון?
לאורך שנות שירותי למדתי כי הסיכונים וההזדמנויות, ההצלחות, הטעויות והכישלונות, טמונים במפגש בין מידע לידע, בין מודיעין לאופרציה, בין מה שאנחנו יודעים למה שאנחנו לא יודעים. בשנים שלפני ובחודשים שלפני, כמו גם בליל ה-7 באוקטובר עצמו, כשלנו כולנו כמערכת מודיעינית ומבצעית ביכולת לחבר בין הנקודות כדי לראות את התמונה ולהעריך למול איום הייחוס שהתהווה".
את הכתיבה אני חותם במילים של תא"ל יוסי שראל במכתב לפקודיו אתמול. הדברים יצאו מהלב וחשוב שכולנו נלמד כל אחד ואחת בחלקת העשייה בהתנהלות היום יומית. שנבין שההצלחה או הכישלון נמצאים בפרטים הקטנים ביותר. אבל גם בענווה ובהקשבה לדעת האחר. במיוחד בעולם המודיעיני ובעולם הביטחוני. וכן, האחראים לאסון יפנימו ויקחו אחריות להתנהלות שלהם.
"באופן אישי, כשלתי בכך שלא הבנתי די הצורך, ולכן גם לא שיקפתי די הצורך, שבמציאות הייחודית בגבול עזה אנחנו כמערכת מחויבים לניהול סיכונים אחר, הנגזר ממרווח הטעות המזערי הקיים בגזרה הזו. לא הצבעתי על כך שבמציאות שבה יש, הלכה למעשה, שתי דיביזיות קומנדו של נוח'בה בגבול עזה, במרחק דקות מיישובים ישראליים, ואויבים שנפגשים שוב ושוב עם עוצמתו של המודיעין הישראלי ומפנימים זאת, לא ניתן להסתמך על מרחב הרתעה סיגינטי לצורך היערכות אופרטיבית, ובוודאי שלא נכון לבנות על כך שביום פקודה נצליח להשיג את ידיעת הזהב. האחריות על חלקה של 8200 בכישלון המודיעיני והמבצעי מוטלת כולה עליי. אני יודע שפעלתי בחרדת קודש ולמרות זאת הרע מכל קרה ואני מבקש סליחה עמוקה. סליחה שלא עמדתי במשימה כפי שציפיתם ממני וכפי שאני דרשתי מעצמי. אני יודע וכואב שאת הנעשה אין להשיב. אני מרכין ראש".
