"טיל שיוט ראשון נפל ואין זמן להתרגש": כך סוכלה המתקפה…

זאת הייתה המתקפה האווירית הגדולה בהיסטוריה של ישראל. בקשר נשמעו ההוראות: "כיוון היישר למטרות, יש מגע, יש פה נחיל של כטב"מים מהירים – קיבלתי, אש חופשית, שגר, יש פגיעה". כל התיאום האווירי של ישראל נוהל מבונקר השליטה של יחידת הבקרה האווירית של חיל האוויר בדרום הארץ.

"אתה רואה את ההבהובים האדומים מתחילים להגיע, הדם נדרך והדופק עולה", נזכר אל"ם א', מפקד מערך הבקרה ופיקוח טיסה בחיל האוויר. "מתחילים היירוטים הראשונים, אתה שומע את קולות הקשר. ואז התמונה מלאה בטילי קרקע-קרקע, טילי שיוט וכטב"מים – לא ראיתי אף פעם משהו דומה לזה". וסא"ל א', מפקד יחידת הבקרה האווירית הצפונית, מסכים: "זה לא תרחיש שהיה בספרים".

עכשיו, בפעם הראשונה מול מצלמות, האנשים שניהלו את הפעולה משחזרים את הלילה הדרמטי – ומסבירים איך מתמודדים כבר כמעט שנה עם איומים שמילולית לא מפסיקים ליפול עלינו מהשמיים, שגם הם עצמם הופכים למטרה.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

"מענה לכל דבר – מרחפן ועד טיל"

"זה מרכז העצבים של עולם הגנת שמי המדינה", אומר אל"ם א' בכניסה ליחידת הבקרה. הבונקר הזה שחצוב בתוך ההר הוא אחד המקומות השמורים בצה"ל. לא ניתן לצלם כאן כמעט שום דבר מבלי לפגוע במעטה החשאיות: "אני חושב שבעשור-שניים האחרונים זאת הפעם הראשונה שאנחנו מכניסים לפה צוות צילום".

יחידת הבקרה האווירית של חיל האוויר היא העיניים של המדינה. כאן מפענחים את תמונת השמיים של ישראל והמזרח התיכון, ועובדים מסביב לשעון בגילוי איומים, בזיהוי מטרות, ובהפעלת כוחות היירוט. אל"מ א' מסביר: "בעצם במכלול הזה נותנים מענה לכל דבר מרחפן ועד תק"ק, ומעזה ועד איראן. וכאן בעצם יושבים האנשים שמדברים גם עם כלי הטיס שאותם אנחנו מפעילים, מטוסי הקרב, כיפת ברזל, קלע דוד, וגם הקומה שמדברת עם השליטה למעלה".

מאז שבעה באוקטובר עובדים כאן בכוחות מתוגברים, מול אין-ספור איומים אוויריים על בסיס יום-יומי, ולמרות שרוב המטרות מסוכלות יש עדיין מה שמכונה בצה"ל "זליגות". רק השבוע מערכות ההגנה לא הצליחו ליירט את הטיל הבליסטי ששוגר מתימן או את הרחפן שחדר מלבנון ונע במשך עשר דקות ללא הפרעה, מרחק של כשלושים קילומטרים בשמי הגליל והגולן.

"כל מטרה כזו היא מתסכלת, גם בדרום וגם בצפון", מודה אל"ם א'. "האויב מקשה עלינו – הוא טס נמוך יותר, עם כלים מאתגרים יותר. מול הדבר הזה יש מרוץ למידה. לאורך המלחמה אנחנו רואים יותר הצלחה, עדיין לא בהיקפים של 100%. ובהגנה אתה לעולם תחטוף. המטרה שלנו היא לצמצם את המקומות שנפגעים, בוודאי, בוודאי, שלא יפגעו בהם בני אדם". 

"איום מורכב, מיירטים את הרוב"

ובכל זאת, בשנה האחרונה נגרם נזק רב מאותן זליגות, שגם עלו בחייהם של 31 אזרחים וחיילים, שנהרגו מפגיעות טילים וכטב"מים. "התחושה קשה, תחושה קשה מאוד. אתה קם בבוקר בידיעה שאתה היית חלק ממשהו שיכלת למנוע אותו, להציל חיים. אנחנו גם מלווים את החיילים, בליווי פסיכולוגי. זה אירוע לא קל. אותו דבר גם לי וגם למפקדים. כשאנחנו מתחקרים בחיל האוויר, אנחנו בעיקר מתחקרים את מה לא עבד – להבין למה את זה לא הצלחנו, ומה עושים יותר טוב, לא בעוד שנה, אלא בעוד יום-יומיים".

אחד האתגרים הקשים של המערך הוא השימוש ההולך וגובר של חיזבאללה בכטב"מים. בארגון הטרור הבינו שמדובר בנכס טקטי – כלי טיס זול, קטן וקשה ליירוט. "הכטב"מים תופסים נתח מרכזי בחיים שלנו – יום-יום בצפון נחילים, מטחים, עשרות כטב"מים, והמרוץ בלגלות אותם, לזהות אותם ולהפיל אותם, הוא מרוץ מתמשך", מפרט אל"ם א'. וסא"ל א' מציין: "מעל אלף מטרות כטב"ם, הרבה מעל אלף, הגיעו למדינת ישראל ב-11 החודשים האחרונים. את רוב רובם של הכלים אנחנו מיירטים, וכל אירוע שחודר אנחנו מתחקרים אותו עד הסוף, לומדים ומשתפרים. כל בן אדם וכל רכוש שנפגע, אנחנו כואבים את כאבם של המשפחות, אבל בסוף זה איום מורכב".

למה כל כך קשה ליירט את הכטב"מים?
"כשהאויב משגר כטב"מים סמוכי גבול במהירות איטית ובגובה נמוך, שטסים בנחילים, יש לך אתגר", משיב סא"ל א'. "זה לא מטוס קרב. אנחנו מפתחים מיומנויות שאין באף מקום אחר בעולם. יחד עם זאת, זה לא הרמטי". ואל"ם א' מפרט: "יש לנו טיים-ליין מאוד קצר. אנחנו מדברים בחלק מהגזרות עד שתי דקות פעולה. בתוך המערכת הזו אנחנו משתפרים יום-יום, אנחנו מצמצמים את הפער בינינו לבין האויב".

אני לא בטוח שזאת התחושה של תושבי הצפון. אני חושב שהם מרגישים שבמובן הזה הגבול הצפוני די פרוץ.
אל"ם א': "אני מבין לגמרי את התחושה הזאת, אני גם מזדהה איתה, אנחנו רואים את התוצאות בקצה. ועדיין המחויבות שלנו היא לקום כל בוקר ולנסות למנוע את הפעם הבאה, בפיתוח אמצעי לחימה, בפיתוח יכולות ובהכשרת אנשים".

היו פרסומים על מערכות לייזר שיירטו (בעתיד) את הכטב"ם.
אל"מ א': "אני לא יכול להכחיש או לשלול, אבל יש מערכות מתקדמות שנמצאות כבר בשדה הקרב, ואנחנו לומדים אותן".

"ראינו את כל הנקודות על המסך"

האתגר המשמעותי ביותר שעמד בפני המערך הזה עד כה הגיע ב-14 באפריל, בלילה שבו איראן החליטה להגיב על תקיפת הקונסוליה שלה בדמשק שבועיים קודם לכן, שיוחסה לישראל.

אם הייתי פה בלילה של התקיפה האיראנית, איך החדר הזה נראה?
"אני לא בטוח שהיה לנו מקום בלילה הזו. החדר היה עמוס בצוותי בקרה, בסדיר ובמילואים", משיב מפקד מערך הבקרה. באותו לילה המערך הדרוך ממילא תוגבר ועובה כדי לתת מענה למתקפה חסרת התקדים. ובין המילואמיניקים שצדו מטרות הייתה גם רס"ן במיל' י', עורכת דין באזרחות ובקרית טיסה ביחידת הבקרה הדרומית.

"אנחנו יודעים שזה המאני טיים שלנו ולזה התכוננו – כל אחד כל כך חדור מטרה, יודע מה הוא עושה", היא נזכרת. "הכול היה כל כך מדויק, וברגע באמת שראינו את כל הנקודות האדומות על המסך, אז ידענו שזה זה, שאי אפשר לטעות". הלילה הזה זכה לכינוי ליל הכטב"מים – למרות שמלבד נחיל של מאות כלי טייס בלתי מאוישים, את המסכים מילאו גם מאות טילים בליסטיים ועשרות טילי שיוט שעשו את דרכם לעברנו בגובה נמוך. מעליהם היו עשרות מטוסי חיל האוויר מגובים בעשרות מטוסי קרב של צבאות הקואליציה הבין-לאומית.

"רמת האדרנלין שברה שיאים"

אתה כבר 25 שנה מול המסכים האלה. ראית פעם דומה למה שראית באותו לילה?
אל"ם א': "לא ראיתי אף פעם משהו דומה לזה".
סא"ל א': "אנחנו עושים הרבה סימולציות והרבה הכנות. למה שקרה בסוף לא התכוננו בהכשרה הבסיסית שלנו".
סרן א', בקר טיסה ביחידת הבקרה הדרומית: "אם אני צריך לבחור מילה לתאר את זה, אז הייתי אומר פשוט עוצמה. זה מטורף לראות את כל חיל האוויר על הרגליים".

מה עובר לך בראש?
אל"ם א': "אני חושב שהייתי מאוד מאוד ממוקד במשימה, כמו גם שאר האנשים".

פחד? חשש?
אל"ם א': "לא".
אם הייתי מודד את רמת האדרנלין שלך בגוף באותו לילה?
אל"ם א': "שברה שיאים".
סא"ל ר', מפקד יחידת בקרה אווירית דרומית: "המטרות הראשונות היו טילי שיוט. הגיעו כ-20 טילי שיוט, פרוסים אחד אחרי השני – מהיר, נמוך, קשה לגילוי, גם קשה להגנה".
רס"ן במיל' י': "כל הסד"כ האווירי כבר נמצא באוויר ומתחילים לשלוח אותם, כל אחד יודע בדיוק לאן הוא צריך ללכת. ואנחנו כמו סוג של מנצח על תזמורת, יודעים לסנכרן את הכול ביחד".
סרן א': "כל עמדת בקרה מדברת בעצם עם מטוס קרב ספציפי, מסוק קרב ספציפי, מערכת הגנה קרקעית של טילי קרקע-אוויר, וכל עמדה מוכוונת מטרה".
סא"ל ר': "זה קצב העבודה – הנה מטרה. איפה המטוס? תעדכן אותי רגע אם זה נפל או לא נפל".
רס"ן במיל' י': "לראות את זה באמת – את המטוסים האמיתיים לא מפסיקים להמריא, כל סוגי המטוסים שיש בחיל. זה היה נראה שאי אפשר להכניס שם סיכה, אבל אתה גם יודע שאם צריך אתה מכניס כל כלי נוסף כדי להשתלט על האירוע הזה שהגיע אלינו".

"אמרתי 'התבלבלתם, זה לא נס'"

מה קורה כשיש פגיעות?
רס"ן במיל' י': "אתה מרגיש תחושה טובה של הצלחה. כשטיל שיוט ראשון נפל, אתה מבין שזה קורה. ואין לך זמן בכלל להתרגש, כי אתה רואה כבר את העשרות האחרות שמגיעות. בלי מילים להסביר את זה, זה היה וואו, באמת".

יש תחרות? מי מפעיל יותר? מי סימן יותר מטרות?
סרן א': "בסוף תמיד יש איזושהי תחרות, אבל אם להודות על האמת, אם היא לא תביא לי את המטוסים בנתונים המתאימים, אני לא אוכל לעשות כלום. אז אנחנו עובדים פה ביחד, כל הפלה היא של כל המערכת".

בסוף לילה ארוך, רוב האיומים יורטו לפני שהגיעו ליעד – מלבד כמה פגיעות סמוך לבסיס חיל האוויר בדרום, וילדה שנפצעה משברי מיירט. סא"ל ר' משבח: "אנחנו עומדים על 99% הצלחה במשימה הזאת, ובסוף אנשים אמרו לי אחרי זה 'היה פה נס'. אני אמרתי להם 'חברים, התבלבלתם. זה לא נס – כל אחד עשה הכי טוב שהוא יכל, וזו התוצאה'. אני מאוד גאה בה. עבורי זה לילה חד-פעמי בחיים".

הבסיס שעל הכוונת של חיזבאללה

מאז אותו לילה, הם חזרו לשגרה הסיזיפית. מתמודדים על בסיס שעתי עם איומים שלא מפסיקים להגיע, מקרוב ומרחוק. ומשלב מוקדם יחסית של המלחמה, גם הבסיס הצפוני של היחידה במירון הפך למטרה מרכזית של חיזבאללה. הציידים מצאו את עצמם על הכוונת של טילים וכטב"מים, שלא אחת מצליחים גם לפגוע.

"היחידה היא יחידה מיוחדת. יש בה אמצעים שאין בשום מקום אחר", מדגיש סא"ל א', מפקד יחידת הבקרה הצפונית. "זה מבחינתם נכס. מה שהם לא מבינים זה איך המערך שלנו בנוי, איך נראית רציפות התפקוד שלנו, מה עשינו מאז המלחמה. בעצם הם פוגעים במערכות מאוד מיושנות, והיום התעשייה יודעת לפתח לנו, באופן מאוד מהיר ויעיל, מערכים הרבה יותר טובים, הרבה יותר מותממים, הרבה יותר קטנים, שרואים הרבה יותר רחוק".

מה זה אומר על היכולות שלנו, היכולות ההגנתיות, יכולות הזיהוי, אם הם בכל זאת מצליחים לייצר כל כך הרבה פגיעות?
סא"ל א': "צריך לומר ביושר, אנחנו לא חסינים. מצד שני, אני חושב שאנחנו רק הולכים ומשתפרים. ואנחנו תמיד בעליונות טכנולוגית על האויב, וגם בעליונות אנושית".

אתה מופתע מהיכולות שחיזבאללה מפגינים מאז 7 באוקטובר?
סא"ל א': "לא, אני לא מופתע. ארגון שקורא את המלחמה, שמתחדש, הוא מגיב לסיטואציה, וגם אנחנו".

"העשייה – מעבר למה שיכולתי לדמיין"

איך החיילים שלך בתקופה הזאת? בסוף מדובר באנשים שבשגרה הם באוריינטציה עורפית.
סא"ל א': "החיילים שלי מדהימים, הם כולם אנשי הצפון. שליש מהמשרתים אצלי בכלל גרים באזורים מפונים. ולכן הם מבינים היטב שהם מגנים על הבית. רוח הלחימה ביחידה מעולם לא הייתה גבוהה כמו היום".

ועכשיו, אחרי מתקפת הביפרים ומכשירי הקשר של פעילי חיזבאללה, האנשים האלה שמאיישים את יחידת הבקרה האווירית הם גם הראשונים שאמורים לזהות אם וכאשר תגיע תגובה מצפון, או מכל כיוון אחר במזרח התיכון.

עם יד על הלב, עד כמה אנחנו יכולים לישון בשקט?
אל"ם א': "אני חושב שהמערכת כמערכת מתמודדת עם הרבה מאוד איומים, ומצליחה ברובם הגדול. אני חושב שאפשר לישון בשקט, כי יש פה אנשים מצוינים שעושים עבודה טובה מאוד, ובעיקר לומדים מפעם לפעם. אנחנו כאן כדי להתמודד עם כל איום, ואנחנו נדע גם לעשות את זה".

"דיברנו רבות על הגנת שמי המדינה, אבל בסופו של יום המערך הוא לא רק להגנת שמי המדינה: אנחנו חלק מכל אחת מהמשימות של חיל האוויר באשר הן – מפינוי פצועים דרך משימות התקיפה, סנכרון המרחב האווירי – כל זה יושב על צוותי בקרה טכניים, מנהלה, אבטחה. אלו אנשים שמגיעים לפה ובאמת נותנים הכול. העשייה שלהם היא מעבר לכל מה שיכולתי לדמיין, בוודאי אחרי למעלה מ-340 יום, ואזרחי מדינת ישראל יכולים להיות גאים באנשים שמשרתים בצה"ל בעת הזו". 

הפרטים המופיעים בכתבה הותרו לפרסום בידי הצנזורה. 

מצאתם טעות לשון?