הפער בהכנסה החודשית הממוצעת של נשים וגברים שכירים גדל מ-31.7% בשנת 2015 ל-35.2% בשנת 2022 – עלייה של 3.5 נקודות האחוז בתוך שמונה שנים. כך עולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) שפורסמו לרגל יום האישה הבינלאומי שיצוין בשבת הקרובה, 8 במרץ. גידול מתון יותר נרשם גם בפערים בשכר החציוני החודשי: מ-19% ל-20%, וכן בשכר הממוצע לשעה – מ-15.2% ל-19.3%.
מהנתונים עולה שגם שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בקרב נשים (בגיל 15 ומעלה) נמוך מגברים. בשנת 2024 הגיע שיעור זה ל-59.6%, לעומת 66.0% בקרב גברים. לעומת זאת, אחוז הנשים הבלתי מועסקות מכוח העבודה (שיעור האבטלה) היה נמוך – 2.8% בלבד, לעומת 3.1% בקרב גברים.
משכילות יותר מגברים, אך עניות יותר ובכירות פחות
לפי נתוני הלמ"ס, בסוף שנת 2024 חיו בישראל כ-4,943,630 נשים. 31.2% מהן עד גיל 17, 54.4% בנות 64-18, ו-14.4% בנות 65 ומעלה. בשנת 2023, בקרב תלמידי כיתות י"ב שיעור התלמידות הזכאיות לתעודת בגרות היה גבוה משיעור התלמידים – 75.4% לעומת 66.4%, בהתאמה.
גם שיעור העומדים בדרישות הסף של האוניברסיטאות, שהם המועמדים הפוטנציאלים ללימודים גבוהים בקרב הנשים היה גבוה יותר מהשיעור בקרב הגברים – 63.3% לעומת 54.6%, בהתאמה.
בשנת תשפ"ג (2022/23) 62.3% ממקבלי תואר ראשון ממוסדות להשכלה גבוהה בישראל היו נשים. בקרב מקבלי תואר ראשון במדעים המדויקים נשים היוו מיעוט, אך עדיין הראו שיעורים מרשימים- 42% נשים במדעים הפיזיקליים, 34.7% בהנדסה ואדריכלות ו-33% במתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב, כשבתחום מדעים ביולוגיים וחקלאות היה רוב נשי מובהק (67.9%). מגמה דומה נראתה גם בשיעור מקבלי התואר השלישי במוסד אקדמי בישראל (דוקטורט) באותה שנה- 54.6% נשים. עוד באותה שנה, חלקן של הנשים בקרב מועסקים בעלי משלח יד אקדמי הגיע ל-55.7%.
לעומת זאת, כשנשים מגיעות לשוק התעסוקה, מצבן עגום הרבה יותר. חלקן של המנהלות מכלל המנהלים במשק הגיע ל-31.7% בלבד – פחות משליש. בתחום ההייטק עבדו כ-148 אלף נשים ב-2024, לעומת כ-277 אלף גברים- 34.8% נשים בלבד.
בחינת משלחי היד ברמה מפורטת יותר מראה כי יותר משליש מהנשים היו מועסקות במשלחי יד הנחשבים "נשיים" באופן מסורתי, וגם משלמים שכר נמוך מהממוצע, כגון מטפלות סיעודיות במשקי בית, אחיות מוסמכות, סייעות למורים, עובדות סוציאליות ויועצות בתחומי חברה ורווחה, מנהלות חשבונות, עובדות מזכירות, מנהלות משרדים, פקידות משרד כלליים, קופאיות ומוכרות כרטיסים, מורות בבתי ספר יסודיים, מטפלות לילדים, מורות לחינוך מיוחד ומחנכות לגיל הרך. ברוב המוחלט של משלחי היד הללו הנשים היוו יותר מ-80% מהמועסקים.
עוד על פי הנתונים שפורסמו, נשים עדיין עובדות בהיקף משרה נמוך יחסית לגברים. 69.1% מכלל המועסקות עבדו בהיקף מלא בדרך כלל (35 שעות ויותר בשבוע) ו-30.9% עבדו בהיקף חלקי בדרך כלל (פחות מ-35 שעות בשבוע). לעומת זאת, בקרב הגברים 86.1% מהמועסקים עבדו בהיקף מלא בדרך כלל ו-13.9% עבדו בהיקף חלקי בדרך כלל.
לפי הלמ"ס, הסיבה המרכזית לכך היא הורות ואי שוויון בנטל המשפחתי – 28.4% מהאימהות עבדו בהיקף חלקי בדרך כלל. אימהות שילדן הצעיר בגילי 4-0 נוטות יותר לעבוד בהיקף חלקי. בשנת 2024, 31.1% מהן עבדו בהיקף חלקי בדרך כלל, לעומת 25.5% מהאימהות שילדן הצעיר בגילי 17-15.
לעומת זאת, בעקבות העלייה ביוקר המחיה ומלחמת חרבות ברזל, רוב מוחץ בקרב האימהות עובדות בהיקף משרה כלשהו, ועמד ב-2024 על 79.4%. בקרב אימהות חד-הוריות שיעור המועסקות היה גבוה הרבה יותר ועמד על 86.1%.
מעבר לכך שנשים מרוויחות פחות, מצבן התעסוקתי גם הרבה פחות טוב. מספרן של השכירות המקבלות את שכרן באמצעות חברות כוח אדם (כולל קבלני כוח אדם שאינם קבלני משנה) – עובדים במעמד נמוך ובסיכון גבוה לניצול בדרך כלל – עמד בשנת 2024 על כ-6,000 עובדות, לעומת 4,000 עובדים- והיווה 56.4% מכלל המועסקים דרך חברות אלה.
אולם, באופן כללי, 92% מהנשים המועסקות, מרוצות מעבודתן (בדומה לגברים), אולם רק 63% מהנשים מרוצות מהכנסתן (לעומת 73% מהגברים). הדבר כמובן משפיע גם על שיעורי העוני בקרב נשים – שיעור הנשים בעלות נזקקות מוגדרת במחלקות לשירותים חברתיים גבוה מאחוז הגברים – 55.4% לעומת 44.6%, בהתאמה.
מהנתונים עולה שנשים נוטות פחות להיות עצמאיות מאשר גברים: 90.2% מהנשים המועסקות הן שכירות, לעומת 84.1% בקרב הגברים, כשבשנת 2024 היו בישראל 175 אלף נשים שעבדו כעצמאיות, 8.3% בלבד מכלל הנשים המועסקות.
נתוני הלמ"ס חושפים גם את מיעוט הנשים העוסקות בספורט מקצועי: בשנת תשפ"ג (2022/23) היו בישראל 153,741 ספורטאים פעילים, ורק כחמישית (22.3%) מהם היו נשים.
ירידה בשיעור הנישואין ועלייה בגיל הלידה
בסוף שנת 2022, 46.6% מהנשים היהודיות והאחרות בנות 29-25 היו נשואות, לעומת 67.4% מהנשים הערביות באותם גילים. מדובר בירידה משמעותית, כשלשם השוואה, לפני עשור (שנת 2012) האחוזים היו 51.5% בקרב יהודיות ואחרות ו-76.8% בקרב ערביות. בנוסף, הגיל הממוצע של הנשים שנישאו לראשונה היה נמוך בכשנתיים מזה של הגברים שנישאו לראשונה ועמד על 25.1, דומה לשנת 2012 (25.0) אך גבוה משנת 2000 (24.0).
כ-176.9 אלף נשים ילדו בשנת 2024 (174.7 אלף נשים ב-2023). מספר הילדים הממוצע שאישה בישראל צפויה ללדת במהלך חייה (שיעור פריון כולל) הוא 2.86 ילדים, כמעט כפול מהממוצע במדינות ה-OECD העומד על 1.56 ילדים לאישה בממוצע. אולם, בשנת 2024 גילן הממוצע של נשים בלידה עלה ל-30.9.
עוד מצביעים הנתונים על פערים בין נשים וגברים בתחום הבריאות. ל-17% מהנשים יש מוגבלות תפקודית חמורה, לעומת ל-15% מהגברים. שכיחות המוגבלות התפקודית החמורה עולה עם הגיל: 25% בגיל 74-65, 23% מהנשים ו-26% מהגברים; 47% בגיל 75 ומעלה, 53% מהנשים ו-40% מהגברים. 7.9% מהנשים מדווחות על תחושת דיכאון לעיתים קרובות (לעומת 5.2% מהגברים), ו- 27% מהנשים מדווחות כי הן אינן ישנות מספיק בלילה כדי לתפקד במיטבן (לעומת 20% מהגברים).
נפגעות יותר מהטרדה מינית, פחות בטוחות במרחב הציבורי
בשנת 2023 נפגעו 1.075 מיליון אנשים (17.5%) מעבירות מסוגים שונים (גנבה, אלימות או איום באלימות, הטרדה מינית, עבירות מין ועבירה מקוונת). נשים וגברים נפגעו באותה מידה (551.1 אלף ו-524.0 אלף, בהתאמה), במגמה קבועה לאורך השנים. לעומת זאת, ישנם הבדלים בשיעורי ההיפגעות בין גברים לנשים בסוגי עבירות שונות.
שיעור הנשים שנפגעו מעבירת הטרדה מינית היה גבוה פי 6 ויותר משיעור הגברים (5.7% לעומת 0.9%, בהתאמה), כששיעור הנשים החשות בטוחות ללכת לבד בשעות החשכה או שאינן חוששות להיפגע מאלימות באזור מגוריהן עמד על 65.6% בלבד, לעומת 82.5% מהגברים. בשנת 2023, כ-25% מהנפגעות מהטרדה מינית ציינו כי נפגעו במקום העבודה. אחוז זה נשאר יציב בשלוש השנים האחרונות.
לעומת זאת, בקרב 22.6 אלף עומדים לדין במשפטים פליליים (שהם תושבי ישראל) וקיבלו פסק דין בשנת 2022, היו רק 1,700 נשים, שהיוו 7.7% מהעומדים לדין פלילי בלבד.
