אלופת אירופה הטריה היא לוכדת חלומות. בארון התארים המתפוצץ שלה נמצאים לא רק הגביעים בהם זכתה, אלא גם שברי המתכת של אלו שכמעט זכו בהם במקומה. אתמול בגמר הצ'מפיונס בוומבלי גם דורטמונד הבינה על בשרה: את הבלאנקוס אפשר לנצח רק בנדמה לי
החומר הכי תמים בטבע זו קבוצה שמרגישה שאו-טו-טו, ממש בעוד רגע, עוד קרן אחת או שתיים, והיא מנצחת את ריאל מדריד. מנצ'סטר סיטי חשבה כך בשעתו, וספגה שני שערים בתוספת הזמן. באיירן מינכן לבטח חשבה כך כשהובילה 0:1 בדקות הסיום בסנטיאגו ברנבאו בחצי הגמר רק כדי לחטוף שתי סטירות שהזכירו לה שהיא אולי "ריאל מדריד של גרמניה", אבל כאן יש לה עסק עם ריאל מדריד האמיתית.
גם דורטמונד השתעשעה ברעיון כשהייתה עדיפה בהרבה על ריאל במחצית הראשונה של הגמר אמש. היא, הנאיבית, לבטח חשבה שזו סתם מקריות שהניסיון של ניקלאס פולקרוג נעצר בקורה. מה שהיא לא ידעה, אבל למדה על בשרה בסיום, הוא שבדיוק שם, באשליית הכנעתה המסתמנת של ריאל, טמון מקור הכוח של האחרונה.
את ריאל אפשר לנצח, אבל רק בנדמה לי. נדמה היה למנצ'סטר סיטי. נדמה היה גם לבאיירן. נדמה אפילו לדורטמונד, שנופלת מריאל כמעט בכל פרמטר והאתוס שלה רחוק מלהיות דומה לזה המצליחני של יריבתה. כזאת היא ריאל – היא לא סתם מנצחת, היא מנצחת אכזרית. היא מרשה לקבוצה השנייה להתקרב, כמעט לגעת, וכך הריקנות שהיא נותרת עמה לאחר מכן היא גדולה במיוחד. ריאל היא לוכדת חלומות. בארון התארים המתפוצץ שלה נמצאים לא רק הגביעים בהם זכתה, אלא גם שברי המתכת של אלו שכמעט זכו בהם במקומה.
אין עוד מועדון כזה, לא רק בדברי ימי הספורט, בכל הענפים, אלא בכלל. מאז החלו בני אדם להתאגד ופרטים הפכו לקבוצה, בכל נושא שהוא, לא נוצר כוח מאגי שכזה, חולצה לבנה שהיא סך כל הצבעים כולם. 18 גמרים בגלגוליו השונים של המפעל, ו-15 ניצחונות. אלו אחוזי הצלחה מכובדים לבריסטה שכל תפקידו מסתכם בהכנת אספרסו, בטח לא של קבוצת כדורגל שמתחרה בענף של ימים נתונים. אבל אצל ריאל מדריד אין ימים נתונים. יש נתון אחד. היא הנתון.
מועדוני כדורגל הם על זמניים, הם לא מתים לעולם, ולפיכך הם לעד גדולים יותר מהשחקנים שעוברים בהם לרגע. זה נכון כמעט בכל המקרים, להוציא המקרה המיוחד הזה. לשחקן כמו דני קרבחאל, שהוא לא המזלג הכי נוצץ בסט, יש פי שניים אליפויות אירופה מכל מנצ'סטר יונייטד בכל הזמנים. לנאצ'ו יש אחת יותר מאשר לברצלונה כולה. רק למילאן יש יותר אליפויות אירופה מאשר לטוני קרוס, והספירה שלה התחילה ב-1963, כאשר אמא של קרוס היתה בת שנה. ריאל מדריד זכתה בכל כך הרבה אליפויות אירופה, שהיא כבר לא ברת תחרות. עכשיו היא מאפשרת לשחקנים שלה לנצח מועדונים. בשנה הבאה יתחרו לוקה מודריץ' וליברפול על הגביע השביעי שלהם. נאצ'ו ירוץ ראש בראש עם באיירן מינכן.
אין רע וטוב בכדורגל, אלו מושגים אובייקטיביים מדי לתחום סובייקטיבי שבו לכל קבוצה יש אוהבים ושונאים. דורטמונד היא לא מיצגו של הטוב בסיפור שבו ריאל היא הרע, אבל היא בהחלט נמצאת בקצה השני של הסקאלה. אם כוח העל של ריאל הוא לנצח במשחקים שכבר אפשר להישבע שהיא עומדת להפסיד, אז כוח העל של דורטמונד הוא ההיפך – להפסיד במשחקים שכבר אפשר להישבע שתנצח. ניצחון בגמר היה יכול לסגור את המעגל הכי פתוח בעולם – זה שנפתח בעקבות אובדן האליפות במחזור הסיום של העונה שעברה עם התיקו הביתי מול מיינץ. מה יכול להיות מפצה יותר על תיקו ביתי מול עוד קבוצה בגרמניה מאשר ניצחון על הקבוצה של אירופה. אבל ריאל היא לא המקום בו מעגלים נסגרים. רק נפתחים.
