אלון אולארצ'יק ודודו טסה חוזרים לשתף פעולה בשיר חדש, סנונית ראשונה מתוך פרויקט משותף. "חיפשתי זווית שונה בעיבוד, ומצאתי את זה אצל דודו," אומר אולארצ'יק.
לפני כשנתיים חברו אלון אולארצ'יק ודודו טסה לשיר "מה אכפת לי", וכעת הם לוקחים את שיתוף הפעולה שלהם צעד קדימה. מחר ייצא לאור השיר "הכי", מתוך EP חדש של אולארצ'יק, שכתב והלחין, עם עיבוד והפקה מוזיקלית של טסה. השיר הוא הראשון מתוך פרויקט משותף שייצא בחודשים הקרובים.
"אנחנו לא מדברים הרבה, אין דאחקות, אנחנו לא הולכים לברים יחד אלא ממש עובדים," מחייך אולארצ'יק. "חיברתי שירים וחשבתי מי יכול להפיק אותם. אחרי ההצלחה של 'מה אכפת לי' פניתי לדודו והוא הסכים בשמחה. עשינו שבעה שירים, שישה שלי ואחד של דודו. הלכתי גם לשני קונצרטים שלו, של הכוויתים, וזה פתח לי את הצ'אקרות. כשהגעתי לארץ בגיל 7, היית צריך להחליף את השם לישראלי, וזה היה לא בסדר לשמור על השורשים שלך. במופע של הכוויתים הכל בערבית וזה נפלא. זה גרם לי להרגיש שאני יכול להתחבר לשורשים שלי."
"אני לא יודע אם זה החיבור לשורשים, אלא בעיקר לדודו שעיבד והפיק לפי ראות עיניו ולקח את זה למקום קיצוני, אלקטרוני. חיפשתי זווית שונה ומצאתי את זה אצל דודו."
את "הכי" כתב אולארצ'יק לפני כמה שנים, אבל בימינו יש לו משמעות נוספת. "אנחנו קוראים היום מילים אחרת בגלל המצב. אני לא חושב שהוא קשור ל־7 באוקטובר אלא לאיך תופסים אותי ואיך אני תופס את עצמי ציבורית. יש שורה שאומרת 'לשכוח לברוח בפרץ של כוח לדעת לסלוח ולא לכעוס', ואני חושב שלא לכעוס בתקופה הזאת, במיוחד עכשיו, זה הכי קשה. זה שיר על הדואליות, על ירושלים ובת ים ופולניה, על המהגרים, על העולים החדשים שקצת חצויים, שבסוף מסתכלים בראי ורואים שהם לא באמת ישראלים כמו אלה שנולדו כאן."
אתה מרגיש חצוי?
"חייתי שמונה שנים בארה"ב ושם הרגשתי ישראלי. שם ממש מרגישים את זה, כי שואלים אותך, מה אתה? ואתה אומר, ישראלי. לא הייתי בפולין 40 שנה, ואחרי שנסעתי להופיע שם שמחתי שההורים שלי לא נשארו שם. אני מעדיף להיות ישראלי למרות שלא קל כאן."
ובימים האלה איך עושים מוזיקה?
"זה נעשה מאוד קשה. יש איזו דרישה לא כתובה לכתוב שירים על המצב, לחיילים, לחטופים, ויש שירים נהדרים שנכתבו על זה, אבל אני לא יכול, אני כותב שירים 'רגילים'. השיר 'הכי' הוא לגמרי שיר אישי. קשה היום להוציא שירים, סיימנו את המיקסים לפני כמעט שנה, ופתאום הגיע 7 באוקטובר ולא היה טעם לעשות כלום."
"היום קצת פחות קשה, ואני חושב שאנשים מחפשים את האסקפיזם הזה. הם באים להופעות ומבקשים שירים קצביים ולא בלדות עצובות. יש צורך אנושי לנסות קצת לשכוח."
