מחקרים מצביעים על יתרונות בלתי צפויים לקללות, במיוחד בהתמודדות עם כאבים.
ב-2009 פרסם ריצ'רד סטיבנס, מרצה בכיר לפסיכולוגיה באוניברסיטת קיל באנגליה, פרסם את המחקר הראשון שקישר בין קללות לרגישות מופחתת לכאב יחד עם עמיתים.
"ניסינו להבין מהו המנגנון הפסיכולוגי שבאמצעותו קללות מביאות לאפקטים האלה. הוא ציין שהקשר המדויק בין קללות וכוח וסבילות כאב גדולים יותר נותר תעלומה.
באחת המטלות של המחקר של סטיבנס המשתתפים התבקשו להחזיק את ידיהם במים קרים מאד כמה שיותר זמן תוך חזרה על קללה לבחירתם. השימוש בקללות הוביל להתמודדות טובה יותר עם הקור. סטודנטים שקיללו שמרו את ידיהם טבולות במים קפואים זמן רב יותר משמעותית מאשר אלה שלא קיללו וגם תפסו את עוצמת הכאב כנמוכה יותר.
ב-2017 סטיבנס פרסם יחד עם אולי רוברטסון מאוניברסיטת אוקספורד מחקר שבחן את ההשפעות הבין-תרבותיות של קללות על כאב, והשווה בין משתתפים יפנים ובריטים. הם מצאו שהאפקט המאלחש של קללות מתרחש בכל שפה ושהקשר לעמידות מוגברת לכאב אינו ספציפי לאנגלית.
בהמשך מצא סטיבנס שספורטאים באימון שיפרו את הביצועים שלהם כאשר הם קיללו, וקללות היו קשורות לשיפור בכוח ועוצמה במהלך מבחני כוח אנאירוביים.
"זו הייתה התקדמות טבעית עבורנו – אם קללות מעוררות תגובת לחימה-או-בריחה, אז הן אמורות לגרום לך להיות חזק יותר" הוא אמר.
ניק וושמות', פרופסור לפיזיותרפיה באוניברסיטת סמפורד באלבמה, בוחן את ההשפעה של קללות בהקשרים קליניים, למשל כשאנחנו מקבלים מכה באצבע ברגל. וושמות' מנסה להבין אם חריפות הקללה שמשמיעים מי שקיבלו מכה ומשתנים אחרים יכולים להשפיע על עמידות לכאב, כולל גורמים כמו סביבה, גיל, וכמה פעמים מקללים מדי יום.
"אנחנו צריכים להבין טוב יותר את הגורמים האלה ואיך הם משפיעים כדי להיות מסוגלים לתת 'מרשם' לקללות", אמר וושמות'. בין השאר בחן וושמות' האם יש מספר אופטימלי של קללות בים. "קללות בקול רם אינן מתקבלות היטב באזורים ציבוריים רבים, נכון? אנחנו מנסים להבין האם אפשר לקלל במונולוג הפנימי ולהשיג את אותו אפקט" הוא הוסיף.
המחקר של וושמות' נבנה על מחקרים קודמים שהראו קשר בין קללות ועמידות מוגברת לכאב.
וושמות' מציע לבחור בקללה חזקה. הוא מציע לעבור מלקלל פעם שניה, ללקלל פעם "בשלוש שניות" בעוצמת דיבור רגילה כדי להתמודד עם כאב.
"זה משהו שכולנו חולקים, וזה באמת קסום. לקללות יש כוח רב" אמרה רוברטסון.
