"כיפת פלדה" מעל סוריה: כך מאיימת טורקיה על יחסי הכוחות במזה"ת

ראש הממשלה בנימין נתניהו יצא לביקור בזק בוושינגטון ולפגישה עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, בעת שבה ניכר כי טורקיה מאיימת על ישראל יותר מאי פעם. אנקרה מעוניינת להפוך את סוריה לבסיס קדמי שלה, תוך כדי פעילות דיפלומטית נרחבת להחזרת טורקיה לתוכנית ה־F-35. שלוש הערות על האופן שבו טורקיה מטלטלת את האזור ככלל ואת ישראל בפרט.

● האשמה נגד עשרה חיילי צה"ל בריטים: ביצעו בפשעי מלחמה בעזה
● כותרות העיתונים | המדינה האנטי-ישראלית שמחליפה מטוסי קרב ישראלים במתחרה השבדית

1 פגיעה בפעילות צה"ל בסוריה

החשש המרכזי של ישראל נובע מהשאיפה הטורקית לנצל את משטר א־שרע לצורך פריסה נרחבת של כוחות טורקיים בסוריה. לנשיא רג'פ טאייפ ארדואן יש ניסיון רב בפריסת כוחות קבע במדינות זרות (כ־3,000 חיילים בקטאר למשל), אך הפעם יש חשש לכוחות טורקיים על הגבול עם ישראל.

לכוחות שכאלו עלולה להיות השפעה גדולה על עצמאות הפעילות של צה"ל, כפי שהשתקפה במתקפה בשבוע שעבר נגד בסיס חיל האוויר הסורי T4. על פי ניתוח של מכון המחקר האמריקאי "הקרן להגנה על דמוקרטיות", טורקיה עלולה לפרוס את מערך ההגנה האווירית הרב־שכבתי שהיא מפתחת, "כיפת פלדה", בסוריה. אחת השכבות כוללת את מערכת "סיפר", שמסוגלת לשגר 20 טילים, ולהתמודד עם עשרה איומים אוויריים בו זמנית. בהתחשב בכך שהמרחק בין דמשק לבין הגבול עם ישראל עומד על כ־50 ק"מ בלבד, מובן שפריסת מערך הגנה אווירית טורקי בסוריה תשנה לחלוטין את האיזונים במרחב.

 פליטים סורים באיסטנבול חוגגים את נפילת אסד / צילום: ap, Emrah Gurel

השכבה העליונה בכיפת פלדה אינה מערכת טורקית, אלא רוסית: S-400. מול אותן סוללות עשויים מטוסי F-35 להתמודד היטב, אבל פריסתן בסוריה עלולה לסבך את פעילויות צה"ל אף יותר מהתמודדות עם מערכות מתוצרת טורקית בלבד. בשורה התחתונה, אם בתקופת אסד ישראל נדרשה לתאם את פעילותה עם רוסיה, פריסת מערכות טורקית תוביל לתלות באנקרה.

2 ארדואן רוצה מטוסי F-35

בעקבות רכישת המערכת הרוסית, שבוצעה ב־2017 תמורת כ־2.5 מיליארד דולר, דונלד טראמפ בקדנציה הקודמת שלו כנשיא ב־2020, הדיח את טורקיה מפרויקט ה־F-35. בה בעת, הושתו על טורקיה סנקציות מסדרת CAATSA, שלפיה הצטיידות בנשק רוסי גוררת עיצומים באופן מיידי.

מאז ההדחה, טורקיה בחנה רכישות של מטוסים אחרים בהם יורופייטר טייפון האירופאי, כשהמדיניות האנטי־ישראלית של ארדואן הביאה את גרמניה לעכב את המו"מ. ועתה, הטורקים שבו לפעול ביתר שאת לנסות לשוב לתוכנית ה־F-35, בצעד שיסיים את היתרון האווירי האיכותי של ישראל במרחב. לפי דיווח ב"פוקס ניוז" לאחרונה, טראמפ בוחן את הסרת הסנקציות וחידוש מכירת ה־F-35. במסגרת זאת, צוותו של נשיא ארה"ב החל לבצע בדיקות טכנית ומשפטיות לדרכים לעקיפת העיצומים.

ככלל, ארה"ב מנהלת מערכת יחסים קרובה עם טורקיה שהביאה בתקופת ממשל ביידן, להחלטה של הקונגרס אשתקד לאשר מכירה בסך 23 מיליארד דולר של 40 מטוסי F-16 ו־79 ערכות מודרניזציה למטוסים הטורקיים הקיימים. באנקרה לא מסתפקים בזה ובעקבות כך לפני כשבועיים הגיע שר החוץ הטורקי הקאן פידאן לוושינגטון, בניסיון לקדם את חידוש מכירת ה־F-35.

לאחר מכן, טראמפ וארדואן שוחחו טלפונית על מטוסי הקרב מהדור החמישי, כשניכר כי בחרו להותיר בצד את המשקעים מהקדנציה הראשונה.

השבה של אנקרה לתוכנית ה־F-35, אם אכן תתממש, תהווה בשורה גדולה לא רק לחיל האוויר הטורקי, כי אם גם לתעשייה הביטחונית הטורקית. חברות טורקיות, בהן התעשייה האווירית הטורקית ואסלסאן, היוו כבר חלק משרשרת הייצור של המטוסים בעשור הקודם, כאשר הן היו אחראיות על יותר מ־900 רכיבים במטוסים – כמו חלקי גוף וצגים אלקטרוניים. חזרה טורקית למיזם עשויה להשיב גם אותן.

3 ישראל ואיראן בעמדות דומות

מעטות הן המגמות שמדאיגות את ישראל ואיראן בעת ובעונה אחת, אולם ההתחזקות האזורית של טורקיה היא בהחלט אחת כזו. הפיכת סוריה למדינה פרו־טורקית היוותה מכה קשה לטהרן שהתרגלה להשתמש בסוריה של אסד כבסיס פעילות צבאית למיליציות הפרו־איראניות, ובמיוחד כבסיס שינוע מזומנים ואמל"ח לחיזבאללה בלבנון. אתגר מהותי בשיקום חיזבאללה נובע מקטיעת סוריה מהציר.

 טורקיה מתחזקת גם בעיראק. נמל אל־פאו בבצרה / צילום: Reuters, Murtadha Al Sudani

זירה שמדאיגה כעת את משטר האייתוללות היא עיראק, שכנה של איראן עם כ־65% מהאוכלוסייה שהם שיעים. על אף השפעה פוליטית ומדינית על הממשל בבגדד, צוברת תאוצה תוכנית "דרך הפיתוח": מסדרון יבשתי שמיועד לחבר את אירופה למפרץ הפרסי דרך טורקיה ועיראק. הקמת התוכנית שמקודמת בתור תחרות למיזם IMEC שמיועד לקשר את אירופה להודו, בין השאר דרך ישראל, מוערכת בעלות של 17 מיליארד דולר.

באיראן חוששים מהתוכנית שכוללת את נמל אל־פאו שבעיראק משלוש סיבות עיקריות: מדיניות – ההגמוניה של איראן בהשפעה על בגדד עשויה לעבור לטורקיה; פוליטיות – התלות של הממשל בבגדד בגיבוי איראני עלולה לפחות; וכלכליות – התלות העיראקית במשטר האייתוללות, לדוגמה באנרגיה, תרד, וגם היקף הפעילות של חמשת נמלי המכולות של איראן במפרץ הפרסי יצנח.