הפארסה המתמשכת בתוכנית "פגוש את העיתונות" התרסקה שוב מול המציאות האקטואלית הקשה. הצפייה בה הייתה כמו לקבל המבורגר קפוא שאפילו אסתר ממאסטר שף לא יכלה להציל. ולא רק זאת, אלא שגם קיבלנו צ'יפס עם טעם של צנזורה.
במהלך סוף השבוע, הקדימונים של מאסטר שף הציגו את אסתר עם המנה הדמיונית שלה. נדמיין את המנה המושלמת: לחמניות טריות, נמשחות בחלמון ביצה, פזורות שומשום ריחני, מיונז הולנדי, חרדל מדיז'ון, פרוסות מלפפון חמוץ, עגבנייה טרייה וחסה פריכה. אבל בדיוק אז, מישהו השליך לתוך השלמות הזאת קציצה קפואה, שלא הופשרה ולא נצלתה, ואי אפשר אפילו לנגוס בה.
ההשוואה הקולינרית הזו מתארת במדויק את מה שקרה בתוכנית "פגוש את העיתונות". שוב, ההתעקשות על הפורמט של בן כספית משמאל ועמית סגל מימין בתוכנית המשודרת בשבת, יצרה בעייתיות בגלל שמירת השבת של סגל. אין לי בעיה עם שמירת שבת, אלא עם העובדה שהתוכנית מצולמת ביום שישי וצריכה להסתמך על קטעים מוקלטים וכתבות אקטואליה שנוספות בשידור חי כשכספית באולפן לבדו.
בימי שגרה זה בעייתי, ובימי מלחמה – כשהחדשות לא עוצרות לשבת – זה בלתי אפשרי. במיוחד כשאירוע מרכזי כמו נאום ביידן מתרחש אחרי כניסת השבת. עמית סגל עלה לשידור במוצאי שבת וטען שנאום ביידן הוא מזימה נגד שלטון נתניהו. אולי, אבל נראה שביידן חתר גם תחת מעמדו של סגל כפרשן בכיר בחדשות 12.
בתוכנית עצמה, כשקהל הצופים חזר ממנוחת השבת וניסה להבין את נאום ביידן, הם נאלצו לצפות בריאיון מוקלט עם גדעון סער שעסק באירועי השבוע שעבר. בנקודה זו עברתי לצפות במתחרים ברשת. לוסי אהריש ניסתה לנהל פאנל סוער בחדשות, ובערוץ המקביל איילה חסון דנה בנושאים אקטואליים.
אפילו הכותרות שלא נגעו בנאום ביידן היו טריות יותר: עוד יום של תבוסה בצפון, פגיעות בבסיס "גיבור", נזק בקניון בקריית שמונה, כטב"ם שהופל על ידי חיזבאללה ואזעקות בעכו. בדרום, צה"ל השלים את ההשתלטות על ציר פילדלפי. אבל באולפן של קשת, הפאנליסטים עסקו בניואנסים של נאומים מהשבוע שעבר וביחסים בין השר לביטחון לאומי למפכ"ל.
ניסיון להציל את השידור בעזרת ריאיון חי עם יאיר לפיד לא הספיק. הדבר דמה להשקעה בחצאי לחמנייה עגולה סביב המבורגר קפוא.
ככל שישראל שמרה על השבת, שמרה השבת על עמית סגל בשידור מוקלט. האם יימצא מישהו שיפסיק את הפארסה הזאת בכל מוצאי שבת? תנו לעמית סגל ליהנות מהשבת שלו, ואל תאלצו אותנו לצפות בצ'יפס של צנזורה.
עם ישראל שעסק כל סוף השבוע בסוגיית החטופים, למד לראשונה על המתווה הישראלי לעסקה מנשיא ארה"ב. למה? כי הצנזורה לא אישרה את פרסום הפרטים. תולדות המאבק בין העיתונאים לצנזורה הביאו למבחן הוודאות הקרובה לפגיעה בביטחון המדינה – האם החלטת הצנזורה למנוע את פרסום הפרטים עמדה במבחן הזה? כנראה שלא.
התקשורת הישראלית נמנעה מלשדר את הפגיעות בעזה, ובמקום זאת הציגה רק עיי חורבות ולא אנשים. הקייס הישראלי למלחמת אין ברירה צודקת הוא כה חלש עד שתמונות אזרחים פלסטינים הרוגים עלולות לגרום לצופים לאמץ את הנרטיב הנגדי? לא. תפקידה של התקשורת הוא להציג את כל העובדות.
הפספוס של התקשורת הישראלית נחשף כאשר ביידן הציג את מה שלישראלים אסור לדעת על עצמם. סיקור המערכה בישראל היה כה חסר שהאזרחים לא הבינו כיצד בעולם רואים את המצב בצורה שונה לחלוטין.
סיימתי את מוצאי השבת שלי עם פאנלים מהשבוע שעבר. עכשיו תנו לי כוס של עמית סגל להבדלה.
