ארגוני הטרור בגדה המערבית פורחים וצוברים נשק כל הזמן, למרבה הצער. אך אם נשווה את המצב בגדה למצב ברצועת עזה, הרי שהוא שונה בתכלית. אמנם עזה גובלת למצרים והגדה לירדן, אך בקעת הירדן לכל אורכה נמצאת תחת שליטה ישראלית מלאה. אפשר בנקל להסביר את הברחות הנשק ממצרים לרצועת עזה, מסלול העובר דרך סיני באמצעות מבריחים בדואים, תוך העלמת עין ומתן שוחד לצבא המצרי.
אלא שמסלול ההברחות לפלגים החמושים בגדה מורכב יותר ומחייב השתתפות של מספר רב יותר של גורמים. לגבי שאלת חלקה של הרשות הפלסטינית, נראה כי האינטרס שלה הוא דווקא למנוע הברחות. כדאי להזכיר, כי הרשות אינה שולטת ברובה של הגדה אלא רק על שטחי A המהווים כ-18% ממנה (לעומת רובה של עזה שהוגדרה באוסלו כשטח A), והמשטרה הפלסטינית נמצאת בחמישה ריכוזי הערים בלבד שאינם גובלים לירדן: ג'נין-טולכרם (לא במחנות הפליטים), רמאללה, יריחו, בית לחם וחברון.
מאבק רפיח: מוקד הקרבות שעשוי למוטט את חמאס
בשל המדיניות העקבית של ממשלת ישראל להחליש את הרש"פ (ולהעביר במקביל מיליוני דולרים לחמאס), הלכה הרשות ואיבדה את כוחה, במיוחד במחנות הפליטים בצפון הרצועה, בהן התגבר כוחן של התארגנויות מקומיות של צעירים חמושים, המורכבות מכוחות המתנגדים לרשות (חמאס, ג'יהאד אסלאמי, גוב האריות, שֻהדא אל-אקצא, חטיבת ג'נין וכד'). מכיוון שמדובר בכוחות עוינים לרשות, המפיצים כנגדה תעמולה לפיה היא משתפת פעולה עם ישראל (התאום הביטחוני) ומעוניינים בסופו של דבר להחליף את שלטונה, אין לאבו מאזן שום אינטרס לחזקם. אם כך, כיצד בכל זאת הצליחו ארגוני הטרור בגדה לצבור כ"כ הרבה נשק וחומרי נפץ? לפי פרסומים בתקשורת הערבית, מדובר בעיקר בשילוב של שני גורמים: הברחות ממערב (מדינת ישראל) וממזרח (ממלכת ירדן).
המסלול החיצוני
בישראל מתמקדת התקשורת במסלול ההברחה החיצוני דרך ירדן. חשוב להדגיש שהטענה נכונה, אך זהו רק חלק מן האמת. מסלולי ההברחה החיצוניים הם בעיקר ממחנות הפליטים הפלסטינים בלבנון, המצוידים בנשק שמספק חזבאללה ומקורו באיראן. חיסול ח'ליל אל-מקדח בצידון בסוף אוגוסט נועד לפגוע באחד האחראים המרכזיים על מסלול ההברחות ממחנות הפליטים הפלסטינים לגדה. מדרום לבנון מוברח הנשק בקלות לדרום סוריה, שכן חלק מאזור זה הפך לשטח חסות איראני (שמפקדתו בסיידה זינב בדרום דמשק). משם הנשק מוברח דרומה לירדן.
הממלכה הירדנית מתמודדת, מאז סיומה של מלחמת האזרחים בסוריה, עם גל בלתי פוסק של הברחות סמים שקשה מאד לחסום בשל אורכו של הגבול – 362 ק"מ. אמצעי הצבא הירדני נגד המבריחים הלכו והחמירו בשנים האחרונות, החל בירי על מנת להרוג וכלה בהפצצות של חיל האוויר הירדני הממוקדות במבריחים בדרומה של סוריה. המבריחים אף משתמים במל"טים להברחות במסלול אווירי, אותם מתקשה צבא ירדן ליירט. עם זאת, בשנים האחרונות, לא רק שלא פחתה כמות ההברחות, אלא שהתווספו להן גם כמויות גוברות של נשק וחומרי נפץ, כפי שמעידים בכירים בצבא הירדני.
דובר צבא ירדן עמיד (תת-אלוף) מוסטפא אל-חיארי שהסביר בראיון ב-31 בדצמבר כי הממלכה מתמודדת עם גל הברחות עצום של נשק וסמים מהצפון:
الجيش الأردني اتهم من حاول تهريب السلاح من سوريا إلى الضفة أنهم تُجّار مخدرات وقتل بعضهم وأعتقل البعض الآخر، وأعلن في أكثر من مناسبة عن احباط عمليات تهريب الأسلحة للضفة بتهمة الحفاظ على "السيادة" و "أمن الحدود". pic.twitter.com/5ZaWxgVxxk
— Mohamed Alhelo (@malhelo17) August 31, 2024
יש לציין, כי ירדן מהווה עבור המבריחים תחנת מעבר, וכי הם מייעדים את "סחורתם" לשתי מדינות המהוות אויבות עיקריות של איראן: ישראל ממערב לירדן וסעודיה מדרומה. על אף שנראה כי הצבא הירדני רציני מאד במאבק נגד מבריחי הסמים, הוא מתקשה לשמור על גבול הרמטי עם ישראל, כאשר מדובר ב-309 ק"מ. בנוסף, קיימת גם סכנה של הברחת נשק של מיליציות איראניות בעיראק לגדה דרך ירדן, אלא שאין מידע בנוגע לקשרים בין המיליציות הללו לפלגים בגדה. יש להניח כי רוב הנשק שמוברח מירדן לגדה מקורו בשלב זה ממחנות הפליטים הפלסטינים בלבנון.
המסלול הפנימי
בניגוד למצב ברצועת עזה, אין בין ירדן לגדה משהו הדומה ל"ציר פילדלפי", כלומר מסלול ישיר להברחות מעל ומתחת לקרקע. בגבול בין ישראל לירדן אין שטח הפקר גדול כמו זה שבמדבר סיני, שבחלקים רבים ממנו שולטים שבטים בדואים. צבא ירדן שולט בכל המרחב שליד הגבול. הוא ידוע במשמעת הגבוהה שלו, ברמתו המקצועית ובנאמנות מפקדיו לבית המלוכה. על כן, יש להניח כי הוא פחות נתון לשוחד מהצבא המצרי בסיני הממוקם רחוק מקהיר. בנוסף, ידוע כי התאום הביטחוני בין צבאות ירדן וישראל נשמר אפילו כעת בזמן המלחמה בעזה. על כן, ההברחות מירדן אכן מתקיימות אך הן מוגבלות משני צדי הגבול.
פרסומים בתקשורת הערבית חשפו בחודשים האחרונים כי במסלול ההברחות לגדה מעורבים במידה רבה מבריחים מהצד הישראלי של הגבול, דהיינו עולם תחתון. חלק גדול מהנשק מקורו בגניבות מבסיסי צה"ל. יוסף א-שרקאוי ששירת בעבר במנגנון הביטחון הפלסטיני ברשות, התראיין לאל-ג'זירה ב-31 באוגוסט. במאמר תחת הכותר "מנין משיגים הפלגים בגדה את נשקם", הסביר שרקאוי כי הברחת הנשק אינה פשוטה לאור הימצאותם של יותר מ-700 מחסומים של צה"ל ברחבי הגדה.
לטענתו, ישנם שני מקורות עיקריים לנשק המוברח: הראשון הוא כנופיות פשע בישראל הגורפות רווחים נאים מאד ממכירת נשק לפלגים החמושים מתחת לאפו של צה"ל. המקור השני הוא חומרי דישון וכימיקלים המשמשים בד"כ לחקלאות ולתעשייה ומיובאים כחוק מישראל, אך מוסבים ע"י ארגוני הטרור בגדה להכנתם של מטעני נפץ. למרות האינטרס הברור של ערוץ אל-ג'זירה להפחית מאחריותה של ירדן לטרור בגדה, להסברים של א-שרקאוי יש לא מעט תימוכין בפרסומים בתקשורת הישראלית.
המקור החדש: עזה
עיתון א-שרק אל-אוסט הסעודי עסק אף הוא בנושא הברחות הנשק בישראל. במאמר מסוף אוגוסט הוצגה תמונה מאוזנת יותר מזו של אל-ג'זירה, שהיא קרובה יותר לאמת: מדובר בשילוב של הברחות מירדן וגם של העולם התחתון בישראל. לפי המאמר, הברחות הנשק הגנוב מצה"ל מגיע לשני יעדים עיקריים: ערביי ישראל וערביי הגדה (ארגוני הטרור כאמור). הנשק שמוברח בתוך ישראל תורם למרבה הצער לאלימות הגואה במגזר הערבי בישראל. בעיתון נטען כי משטרת ישראל משקיעה פחות מאמצים לבלום את ההברחות, כל עוד הן מסכנות רק את המגזר הערבי בישראל.
לפי המאמר, מאז ה-7 באוקטובר נפתח בפני המבריחים ערוץ הברחות חדש. במאמר צוטטו קצינים בישראל שהודו כי במלחמה בעזה נתפס נשק רב שמקורו במחסנים של צה"ל. מאז המלחמה ברצועה, רק התרבו המקרים של הברחות הנשק לארגוני הטרור בגדה המערבית. הפעם נוסף מקור חדש להברחות של ארגוני הפשע: נשק שנתפס כשלל ממחבלים בעזה.
לסיכום, חשוב לשלב במאמץ המלחמתי של צה"ל בשטחים, גם את חסימתם של ערוצי הברחת הנשק. כל עוד לא חוסמים אותם, המאמצים למגר את הטרור יביאו לתוצאות הרצויות רק לטווח הקצר.
מסיבות שאינן ברורות, לא נחסם ציר פילדלפי בדרום כבר בתחילת המלחמה. כעת נשאלת השאלה: האם ישראל לא חוזרת על אותה הטעות, הפעם בגדה? צה"ל אמנם עסוק כעת במבצע חשוב נגד הטרור בשומרון. אך במקביל, ערוצי ההברחה כנראה לא מטופלים כראוי: הברחות העבריינים בישראל אינן פוסקות, והגבול עם ירדן אינו חסום כראוי, חלקים ממנו פרוצים לחלוטין וחלקים אחרים מגודרים בתיל שקל מאד לעבור. הסכר ממזרח פרוץ. למה מחכים?
ד"ר ירון פרידמן הוא חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאסלאם באוניברסיטת חיפה. ירון מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC
