33% מהצעירים הבדואים ו-55% מהצעירות הבדואיות הם חסרי מעש, כך עולה מנתונים שהוצגו בישיבת הוועדה המיוחדת לצעירים שהתקיימה ביום שלישי שעבר בכנסת. הישיבה הוקדשה לדיון על מצב הצעירים חסרי המעש בדרום.
מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה, כי בשנת 2021 54.1% מהצעירים הבדואים בגילאים 18-24 היו חסרי מעש, בקרב הדרוזים שיעורם היה 37.4% ובקרב הערבים עמד שיעור חסרי המעש על 41.9%. זאת לעומת 14.6% מהיהודים בגילים הללו.
מבדיקה של המכון הישראלי לדמוקרטיה ורשות הצעירים מתברר, כי בקרב הצעירים הערבים שיעור חוסר המעש פוחת עם הגיל. בשנת 2021 כ-38.6% מהצעירים הערבים בגילאי 18-24 היו חסרי מעש, בגילאי 25-29 ירד השיעור ל-30.5% ובגילאי 30-34 ל-23.1%.
התמונה הפוכה בקרב הצעירות הערביות. בגילאי 19-24 45.4% היו חסרות מעש, בגילאי 25-29 עלה שיעורן ל-50.3% ובגילאי 30-34 ירד במעט ל-50%.
מגמת ירידה זו ניכרת גם אצל הבדואים. בשנת 2021 50.4% מקרב הצעירים הבדואים בגילאי 18-24 היו חסרי מעש, 43.5% בגילאי 25-29 ו-26.2% בגילאי 30-34. 58.7% בקרב הצעירות הבדואיות בגילאי 18-24 היו חסרות מעש, 52.5% בגילאי 25-29 ו-79.3% בגילאי 30-34.
בשנים 2012-2021 ניכרת מגמת עלייה בשיעור חסרי המעש בקרב הצעירים הערבים בכל הגילים. מגמה הפוכה ניכרת בקרב הצעירות הערביות בשנים הללו.
בחינה של האוכלוסייה הבדואית בשנים אלו מעלה כי בקרב צעירים בדואים בגילאי 18-30 חלה עלייה בשיעור חוסר המעש, ובקרב הצעירות הבדואיות בגילאי 25-29 חלה ירידה בשיעור חסרות המעש, אך ישנה נסיקה בגילאי 30-34.
ניתוח הנתונים מעלה כי למספר שנות הלימוד יש השפעה על הסיכון להיות חסר מעש. 63.3% מקרב אלה שסיימו עד 10 שנות לימוד הם חסרי מעש, לעומת 53.9% מאלה שסיימו 11-12 שנות לימוד. הפער המשמעותי נמצא בלימודים אחרי בית הספר התיכון. מקרב אלה שלמדו 13-15 שנות לימוד, רק 11% הם חסרי מעש. אך אצל בוגרי 16 שנות לימוד ומעלה קופץ שיעור חסרי המעש ל-25.8%.
הכפרים הלא מוכרים: בלי חשמל ותחבורה ציבורית
חשיבות מערכת החינוך ותפקידה במניעת תופעת חוסר המעש עולה גם מנתוני מרכז המידע והמחקר של הכנסת. לפי נתונים אלה, ב-2022 שיעור הנשירה מבית-הספר בקרב הערבים והיהודים היה דומה (1.5% ו-1.4% בהתאמה) אך בקרב הבדואים השיעור עמד על 3.5%, לעומת 4.2% ב-2017.
בקרב הבדואים שיעור הנשירה של בנים ובנות בכיתות ז'-ט' דומה (3.4% מהבנים ו-3.6% מהבנות). בכיתות י'-י"ב שיעור נשירת הבנים עמד על 5.4% לעומת 1.8% בקרב הבנות. פער זה מוסבר בחלקו על ידי הדרישה החברתית מהבנים הבדואים לפרנס את עצמם ואת משפחתם.
בכפרים הלא-מוכרים עומד שיעור הנשירה על 5.8% לעומת כ-2.7% ביישובים המוסדרים.
פאטום אבו קווידר מהכפר אלזרנוג סיפרה בישיבה: "הבן שלי סיים רפואה בשנה שעברה. אין לו מה לעשות. הוא עובד בבטון, כי אין כסף. הוא למד במולדובה ולא הצליח במבחן של המדינה. הבנות שלי רוצות ללמוד, הבן השני סיים בגרות עם ציון 93 ורוצה ללמוד, אין לי כסף לתת ללימודים. בכל התוכניות הם מבקשים כל כך הרבה דברים. המון בירוקרטיה. אין חשמל ואין תחבורה ציבורית. צריך משהו להתעסק אחר-הצהריים. הילדים בחוץ. אחד זורק אבן ופורצת מלחמה, ואחד הורג את השני".
"להתייחס אליהם כאל צעירים הזקוקים לשיקום"
מבט על עולמם הפנימי של הצעירים חסרי המעש ניתן לקבל מעיון בנתוני התוכנית "מצפן טק" של הארגונים 'אג'יק' ו'תמר', המיועדת לצעירים חסרי מעש בחברה הבדואית. בשנתה הראשונה נרשמו לתוכנית 80 צעירים ו-31% הופנו לטיפול אצל פסיכולוג או פסיכיאטר. כ-40% מהם בשל דיכאון, חרדה או טראומה, 22% בגלל נטיות אובדניות, 19% מהם בגלל בעיות סמים ופשיעה.
"כחצי מהצעירים הבדואים בנגב חסרי מעש, לחצי מהם יש רישום פלילי", אומר אילן עמית, מנכ"ל שותף באג'יק. "הם העתיד של מדינת ישראל. אנו לא עסוקים בצעירים שרואים טלוויזיה, אלא עסוקים מאוד בדברים שאנו לא רוצים. צריך להתייחס אליהם כאל צעירים הזקוקים לשיקום. אין פרופיל אחד של צעיר חסר מעש. מרחב הטיפול נמצא בין הרשויות המקומיות להן הסמכות, לבין החברה האזרחית לה מרחב ההפעלה. אליהן צריך תשומת לב משאבית ומשפטית. ככל שנפנה יותר משאבים ניצור עתיד תעסוקה ולימודים. ככל שנזניח הפשיעה תגדל".
נציגי המשרדים השונים פרשו את תוכניות הטיפול הקיימות והעתידיות, אך ניכר כי הן אינן נותנות מענה למרבית הצעירים חסרי המעש.
שמואל דוד מארגון 'שתי"ל', העיר כי "המדינה מקפיאה תקציבים ומקריסה את הרשויות, יש ניצול של סכומים שוליים. בשורה התחתונה אין נתונים, אין יעדים לתוכנית כוללת. עברה שנה מאז דו"ח מבקר המדינה בנושא. אין דיווח על ניצול תקציבים, אין כלים חדשים".
ח"כ יאסר חוג'יראת (רע"ם) אמר בישיבה כי הנתונים לוקים בחסר מכיוון שאין מכלילים בהם את תושבי הכפרים הלא-מוכרים. הוא סיכם את דבריו ואמר: "מספיק להסתובב סביב עצמנו כחברי כנסת. צריך להיות דיון מעקב. הגיע הזמן שנעקוב ונבקר את המצב. הגיע הזמן שהבדואים יחיו במבנים רגילים כמו כולנו".
